גם לכם יש הרגשה שראיתם העונה בליגת העל יותר פנדלים מאשר בעונות קודמות? אז תדעו שלא נדמה לכם, זה מגובה בנתונים סטטיסטיים. בשבעת המחזורים הראשונים של העונה, שבהם נערכו 48 משחקים, נפסקו כבר 39 כדורי עונשין מ־11 מטר - ממוצע של 0.81 למשחק. כמעט כפול מהשיא הקודם שנקבע בעונת 1996/97: 24 פנדלים ב־56 משחקים, ממוצע של 0.43 למשחק.
השיא הישראלי לפנדלים בעונה שלמה בליגה הבכירה נקבע ב־1956 והוא עומד על 67 ב־132 משחקים, כלומר ממוצע של 0.51 למשחק. אם הקצב הנוכחי יישמר, עונת 2025/26 תנפץ את השיא הזה לרסיסים. אבל לא מדובר רק בשיא מקומי, ליגת העל הישראלית מובילה את אירופה בקטגוריה הזאת, הרבה לפני צרפת (0.54 פנדלים למשחק). מצד שני, ישראל ראשונה באירופה גם בניצול גרוע של הפנדלים (61.5 אחוז בלבד מהבעיטות מצאו את הרשת), לפני קפריסין ובוסניה (66.7) וצרפת (69.2).
4 צפייה בגלריה
והכדור ברשת. דניאל דאפאה מהפועל ת"א כובש בפנדל נגד קריית־שמונה במחזור הראשון
(צילום: עוז מועלם)
מחצית מהפנדלים נקבעו בעזרת שופטי ה־VAR, שהגבירו את המעורבות שלהם, וזה מתווסף להורדת רף השריקות של השופטים במגרש. הנתונים האלה לא נעלמו כמובן מעיניהם של ראשי איגוד השופטים, וראש מערך השיפוט זיו אדלר אומר: "המחזורים החמישי והשישי היו עם ריבוי פנדלים. הנתון היה מאוד גבוה ואנחנו לא מסתתרים מאחורי זה, אלא בודקים את עצמנו ולמה זה קורה. עשיתי בדיקה של כל הפנדלים שנשרקו העונה, ורק בעשרה אחוזים מהם הייתה מחלוקת, ממש קונצנזוס. אנחנו בתחילת העונה, ובשיח שלנו מול הקבוצות שמנו על הפודיום את נושא האחידות, תפיסות ונגיעות. זה התחיל כשניתן בטעות פנדל לפרנאן מאיימבו מהפועל ת"א, אבל מאז יש שיפור גדול. אמרנו מראש לקבוצות שיהיה דגש על נושא התפיסות, וזה התאזן. אנחנו נצמדים להנחיות אופ"א, יש רף התערבות ברור, ושחקני ההגנה יצטרכו להיזהר יותר".
לקראת קמפיין הנבחרת במוקדמות המונדיאל, המאמן רן בן־שמעון הציג את הנתונים הגבוהים של פנדלים במשחקי הליגה בישראל וגם במשחקי הנבחרת, ודיבר על שני אלמנטים שמובילים לכך: השיפוט כמובן, אבל גם איכות שחקני ההגנה, טעויות בסיסיות, חוסר במהירות ואחריות. רב"ש ידע על מה הוא מדבר, ובחלון המשחקים האחרון מול נורבגיה ואיטליה שניים מהשופטים האיכותיים ביותר ביבשת, הפולני שימון מרצ'יניאק והצרפתי קלמאן טורפן, שרקו לפנדלים לא מחויבים של מתן בלטקסה ודן ביטון.
אצלנו הרכות שולטת
"כמובן שיש קשר לאיכות ויכולות השחקנים, שופטים לא גורמים לפנדלים, כפי שיכולנו לראות במשחקי הנבחרת האחרונים", ממשיך אדלר. "תראה כמה פנדלים נשרקים גם בליגת האלופות, ואל תשכח שה־VAR יצר מגמה של ריבוי פנדלים בכל העולם".
אז נכון שיש מגמת ריבוי פנדלים בעולם, אבל ליגת העל שברה כאמור את כל השיאים, עם ממוצע של 5.6 פנדלים למחזור ו־0.81 למשחק - הרבה לפני אירופה. הליגה הצרפתית מדורגת שנייה ביבשת עם 0.51 למשחק, הממוצע בגרמניה עומד על 0.44, בפורטוגל 0.42 ובספרד 0.325. בפרמייר־ליג, האיכותית ביותר באירופה, ממוצע הפנדלים הוא 0.25 למשחק בלבד, ובליגה האיטלקית הקשוחה רק 0.23 בממוצע.
משחק הנבחרת האחרון באודינה מול איטליה הציג בצורה הטובה ביותר את ההבדל בין הליגה הישראלית לרף האירופי. זה קרה כשסנדרו טונאלי דחף את דן ביטון ברחבה האיטלקית, אלא שבניגוד לשופט הישראלי הממוצע שהיה מצביע על הנקודה הלבנה, שופט העל הצרפתי טורפן וצוות ה־VAR בכלל לא התייחסו לאירוע.
"רף העבירות באירופה לא גבוה, אצלנו הרכות שולטת", מסביר שופט העבר הבינלאומי הבכיר לשעבר, לירן ליאני. "אפשר לראות במשחקי הנבחרות ובליגת האלופות שהמעורבות של ה־VAR בקצה, ואילו בישראל רמת המעורבות גבוהה מדי, ובנוסף כל נגיעה רכה הופכת לפנדל. הייתי בעבר גם שופט רחבה, ראיתי תפיסות ודחיפות של דקל קינן למשל, ורף ההתערבות שלנו לא היה כמו זה של ה־VAR היום. מעבר לפערים בנוגע לרף העבירות ורמת המעורבות, יש פה גם אחריות של השחקנים על מספר הפנדלים. הם צריכים להבין שבעידן ה־VAR רואים הכל, אבל הם ממשיכים לתפוס, יש יותר מדי תפיסות של שחקנים ברחבה. יש פה חוסר אחריות, והוא מתחלק בין השופטים לשחקנים".
"שפטתי עשר שנים בחו"ל", מוסיף ליאני, "ושם שחקנים פשוט לא רוצים עבירות. הם רוצים רף עבירות גבוה יותר משמעותית במשחק השוטף או בפנדלים, ולכן הייתי צריך להתאים עצמי לרף גבוה יותר. זה עניין של גישה וחינוך, ולכן לנו כשופטים יש אחריות למגמה הזו. למשל המהלך של הנבחרת מול איטליה, אצלנו זה היה פנדל. בכלל, השיפוט בישראל גורם לקצב נמוך, שחקנים ומאמנים מעדיפים שהשחקנים ייפלו ברחבה מאשר להבקיע".
הבלוף יוצא החוצה
ההגנות הישראליות החלשות מובילות לא רק לריבוי פנדלים אלא גם למספר שערים רב יותר, והבעיה הזאת גולשת לנבחרת ישראל לדורותיה. "אפשר לראות שהמאמנים הלאומיים מתקשים למצוא בלמים ברמה גבוהה, וגם כשמוצאים את המיטב, ההגנה היא ברמת של גיברלטר וסן־מרינו במוקדמות המונדיאל", אומר אחד המאמנים הבכירים בארץ. "בקבוצות הגדולות יש בדרך כלל בלמים זרים, אבל יש פערי איכות ורואים שחקנים הגנה איטיים, חסרי אחריות ומוגבלים באחד על על אחד או במשחק הראש. הכי קל להפיל הכל על השופטים, אבל הבעיה היא של הכדורגלנים הישראלים. יש VAR שאמור לראות הכל, כולל את מה שפעם היו רואים רק בתוכניות הסיכום בטלוויזיה בטכנולוגיה פרימיטיבית. עכשיו הכל אונליין, וכל הבלוף יוצא החוצה".
4 צפייה בגלריה
איתי שכטר: "יש יותר מדי שריקות קלות. פנדל צריך להיות מקרה דרסטי, ברור. לא כל נגיעה קטנה זה פנדל, מי כמוני יודע את זה"
(צילום: רויטרס)
כשמדברים על פנדלים בכדורגל הישראלי, הסמל הגדול ביותר הוא כמובן איתי שכטר, שאומר: "יש יותר מדי שריקות קלות. פנדל צריך להיות מקרה דרסטי, ברור, לא משהו קרוב. זה לא רק התפיסות, אלא גם עניין היד הפתוחה, כל הדברים האלה עושים נזק. ה־VAR קורא לשופטים גם במקרים שהם לא מאה אחוז, לא כל נגיעה קטנה זה פנדל, מי כמוני יודע את זה".
שחקן בכיר פעיל מוסיף: "אנחנו רואים משחקים באירופה, ושם פנדל זה פנדל. אצלנו בארץ כל נגיעה ברחבה זה פנדל, ואם לא אז ה־VAR עוד קורא לשופט שלרוב מסכים איתו. ברור שהיכולת ההגנתית אצלנו היא לא כמו באירופה, אבל התחושה היא שפנדלים הפכו חלק קבוע במשחקי הליגה העונה וזה פשוט גרוע ופוגע במשחק".
הצד השני של הסיפור הוא כמות הפנדלים המוחמצים, וגם בקטגוריה הזאת ליגת העל מובילה באירופה. במחזור האחרון למשל הובקעו רק שניים מתוך שישה פנדלים שנשרקו, ובמחזור שלפניו הוחמצו חמישה מהתשעה שנפסקו. במקרה הזה צריך כנראה להאשים את הבועטים, כי אין שוער שיצליח להדוף פנדל שנבעט כמו שצריך.
פורסם לראשונה: 01:30, 23.10.25
