אף אחד לא גדול יותר מהמועדון – לא שחקן, לא מאמן ובטח שלא אוהד או קבוצת אוהדים. המועדון היה קודם והמועדון גם יישאר אחר כך. את זה לא אני אומר, אלא אלכס פרגוסון, פפ גווארדיולה, יורגן קלופ, ואפילו וורן באפט וסטיב ג'ובס - שאצלם זו הייתה חברה ולא מועדון כדורגל, אבל המשמעות דומה. וגם מיץ' גולדהאר מודע לכך ואין ספק שגם מאמין בעיקרון הזה.
הבעלים של מכבי ת"א מוכיח פעם אחר פעם שהוא אפילו לא נמצא באותה גלקסיה עם שאר בעלי הקבוצות בארץ. יש סיבה שמכבי ת"א נמצאת בצמרת, זוכה בתארים ונמצאת באופן די עקבי במפעלים האירופיים לאורך שנים - היא מנוהלת בצורה שקטה, יציבה ומושכלת. אין אצלו דבר כזה "שליפה מהמותן" או החלטות שמתבססות על רגש.
והעובדה שהבעלים הקנדי הצליח לשכנע את ז'רקו לאזטיץ' להישאר על הקווים אחרי שכבר עזב למעשה, רק מחזקת את הדברים. בכך שגולדהאר לא קיבל את ההתפטרות של הסרבי, התעלם באופן קר ושקול מהמחאות של האוהדים נגדו והמשיך על פי התוכנית הגדולה, הוא שוב מיצב את עצמו כמודל שאותו צריך ללמוד כל בעלים ומנכ"ל של חברה. רק תדמיינו מה היה קורה בבית"ר ירושלים, במכבי חיפה, בהפועל באר-שבע או בהפועל ת"א אם אוהדים היו מפגינים נגד המאמן שלהם וגורמים לו לעזוב – האם גם אז הבעלים היה ניצב נגד המחאות או פשוט מוותר מראש?
איומים לא מטרידים אותו, ולא חרמות של ארגוני אוהדים שיודיעו שלא יופיעו למשחק כזה או אחר, כי גם גולדהאר יודע - המועדון מעל הכל, ושום דבר לא יכול לשנות זאת.
