בדקה השישית של תוספת הזמן במחצית הראשונה בדרבי התל־אביבי, הליו וארלה קיבל את הכדור באגף והגביר מהירות. סתיו טוריאל, שכבר ספג כרטיס צהוב בעקבות העימות עם אושר דוידה, הבין שהוא עומד להישאר מאחור ועצר אותו בעבירה. הצהוב השני נשלף, הפועל נותרה בעשרה שחקנים, ומשחק שעדיין היה פתוח החל להיסגר.
זה לא היה המהלך היפה ביותר של וארלה באותו ערב, אבל זה שהמחיש טוב מכולם את השפעתו. האדומים הגיעו בלי שספגו בשלושת המחזורים הראשונים ועם מרקוס קוקו, אחד המגינים הימניים המאתגרים בליגה, וגם הם לא מצאו דרך לעצור אותו. רגע לפני הסיום הוא בישל לאלעד מדמון את השער שחתם את ה־1:4, וירד מהדשא כמצטיין במשחק שבו כמעט כל פעולה מסוכנת של מכבי ת"א עברה דרכו.
המספרים מדברים בעד עצמם. וארלה נגע בכדור 54 פעמים – יותר מכל שחקן התקפה אחר בצהוב. דוידה רשם 36 נגיעות, דור פרץ 24 ואסטר סוקלר 20. רק שחקני מרכז השדה גבי קניקובסקי ואיסוף סיסוקו היו מעורבים יותר ממנו.
גם באחד על אחד הוא בולט: עשרה מ־15 ניסיונות הדריבל שלו העונה היו מוצלחים, כמעט 67 אחוז. דגלאס אווסו מהפועל ת"א עומד על שישה מ־15, ודוידה על שניים מ־11.
ד"ש ממסי
היכולת הזאת הופכת את וארלה לשחקן שמייצר שטחים, מושך שומרים ומניע את התקפת מכבי. בארבעת מחזורי הפתיחה הוא מעורב בארבעה שערים – אחד שכבש ושלושה שבישל – לעומת שלוש מעורבויות של דוידה, ששיחק כמאה דקות יותר. בקיץ שבו הצהובים איבדו את רוי רביבו וסייד אבו־פרחי והתחזקו בפינצטה בקניקובסקי, סוקלר וג'יימס טברניר, ייתכן שהמהלך החשוב ביותר היה דווקא השארתו של וארלה.
הקיצוני חזר מהמונדיאל עם ביטחון אחר. הוא שיחק יותר ממאה דקות בטורניר הבכורה ההיסטורי של קייפ ורדה, כבש את השוויון ב־2:2 מול אורוגוואי (השער היחיד שלו במדים הלאומיים), שותף נגד ערב הסעודית ועלה לכ־40 דקות במשחק הנוקאאוט שבו ארגנטינה של לאו מסי נזקקה להארכה כדי לנצח 2:3. הוא גם ראה מהספסל את ספרד, שזכתה בהמשך בגביע, וכך פגש מקרוב את שתי הפיינליסטיות.
חוגג במדי קייפ ורדה
(צילום: CHANDAN KHANNA / AFP)
את ההשראה מארה"ב הוא הביא לקריית־שלום. מכבי ת"א פתחה את הליגה עם 16 שערים בארבעה מחזורים, ממוצע של ארבעה למשחק, וכבר ניצחה את מכבי חיפה, הפועל באר־שבע והפועל ת"א. בשלושת המשחקים האלה לבדם כבשו הצהובים 13 פעמים. אחרי שקינגס קאנגווה עזב את באר־שבע, וארלה מסתמן כזר האיכותי בליגת העל וכגורם מרכזי בעליונות ההתקפית של הצהובים.
המסלול שהוביל את וארלה לבמה הזאת היה מהיר. הקיצוני, שנולד באלמדה, עבר באמורה ובסינטרנסה מהליגות הנמוכות בפורטוגל לפני שהצטרף לפורטימוננסה בליגה הבכירה. הוא התקדם לבוגרים ורשם שם שישה שערים ושלושה בישולים ב־38 הופעות בכל המסגרות. בקיץ 2024 רכשה אותו גנט תמורת מעט יותר משלושה מיליון יורו, אך התחנה הבלגית לא התפתחה כמצופה: ב־13 הופעות ליגה הוא לא כבש, ובכל המסגרות הסתפק בשני שערים.
עסקה בהזדמנות
מכבי ת"א ניצלה את הירידה במעמדו ורכשה אותו בקיץ שעבר תמורת 1.7 מיליון יורו, כמעט מחצית מהסכום ששילמה גנט. הוא חתם עד 2028 עם אופציה לעונה נוספת, ושוויו הוערך אז בכ־1.2 מיליון יורו. בעקבות ההתקדמות בצהוב והמונדיאל, ההערכות כבר מציבות אותו באזור ה־3.4 מיליון יורו. למרות גישושים מאזרבייג'ן, סרביה ויוון, לא הגיעה עבורו הצעה משמעותית. גם הקושי להנחית זרים והכישלון עם קרווין אנדרדה חיזקו את רצונה של סגנית האלופה להשאירו.
וארלה עצמו לא הוריד את הראש לאחר שהמעבר לא התממש. הוא הבין שהביקוש אינו משמעותי כפי שקיווה, אבל במקום להתאכזב חזר לעונה החדשה בשיא המוטיבציה והכושר. החיבור המהיר למועדון והאמון שהוא מקבל מקני מילר הפכו אותו משחקן של הבלחות לאחד הצירים המרכזיים בהתקפה.
לצד המהירות, הדריבל ושינויי הכיוון, וארלה עדיין נדרש להוכיח שיוכל לספק תוצרת לאורך עונה שלמה. אשתקד סיים עם שלושה שערי ליגה ושני בישולים בלבד. הפתיחה הנוכחית טובה בהרבה, אך בקבוצה שכבר כבשה 16 פעמים הוא רשם תשעה איומים בלבד, ארבעה מהם למסגרת ושישה מתוך הרחבה. פרץ, לשם השוואה, עומד על 14 איומים, 11 למסגרת.
כדי לבצע את המקפצה שעשו ווסלי פטאצ'י ופליסיו מילסון, וארלה יצטרך להגיע למספר דו־ספרתי של שערים ובישולים יחד. מילסון נמכר לכוכב האדום בלגרד ופטאצ'י עבר לאלקמאר לאחר ששניהם סיפקו תוצרת ונחשפו לסקאוטים בקמפיינים האירופיים של מכבי ת"א. ההדחה המוקדמת של הצהובים מהמפעלים האירופיים צימצמה עבור וארלה את הבמה המרכזית שעליה יכול היה לשכנע מועדונים מליגות בכירות.
גיבור מקומי
גם בתקשורת בקייפ ורדה החמיאו לו אחרי ההצגה בדרבי: "וארלה נמצא בתקופה מעוררת השראה. עם הבישול בדרבי, שחקן הנבחרת כבר עומד על שני שערים ושלושה בישולים ב־11 משחקים העונה. הוא ממשיך את היכולת הנהדרת מהעונה הקודמת, שבה כבר כבש שער וסיפק בישול".
בגיל 24 וארלה כבר אינו צריך לשכנע שיש לו כישרון. האתגר שלו הוא לשמור על הקצב, לתרגם לאורך זמן את הדומיננטיות לתכלס ולהפוך את כל הברק למספרים. אם יעשה זאת, מכבי ת"א תתקשה להשאיר אותו בקריית־שלום גם בקיץ הבא, אבל זה יקרה – ככל הנראה – אחרי שיביא לה אליפות.
