מערכת היחסים בין ליאור רפאלוב (40), המנהל המקצועי של מכבי חיפה, לבין ברק בכר (46), מאמן הקבוצה, ידעה לא מעט עליות וירידות. אולם רגע לפני פתיחת העונה, נראה שבמהלך הפגרה התקיימו שיחות רבות, הבהרות וחלוקת תפקידים ברורה. לפחות עד כה, עושה רושם שהנוסחה נמצאה וכל אחד מבין את מקומו. מעבר לכך, החברות בין השניים הפכה לממשית גם מחוץ למגרש: הם משחקים פאדל יחד, ונוצר קשר קרוב גם בין המשפחות.
בשלוש האליפויות של מכבי חיפה תחת בכר בקדנציה הראשונה שלו, כיהן לצדו כמנהל מקצועי גל אלברמן - איש שקט במיוחד שהתרחק מאור הזרקורים והתראיין פעם בעונה במקרה הטוב. למרות ההצלחה, לכולם ברור ששיתוף הפעולה ביניהם היה רחוק מלהיות שידוך משמיים. בכר היה אז בשיאו (שש אליפויות רצופות בבאר־שבע ובחיפה), לא רצה התערבות או דמות מעליו, והעדיף לשלוט לבדו בחדר ההלבשה ולקיים ישיבות ללא המנהל המקצועי. אלברמן אמנם מוערך מאוד על ידי הבעלים יעקב שחר, אך הרומן לא צלח. אף שלא ראינו לכלוכים בתקשורת, במועדון מודים שזה לא היה שילוב מוצלח והיו חילוקי דעות רבים.
בעונה שעברה, עם הגעתו של רפאלוב, הנסיבות היו שונות. הוא הגיע כסמל ירוק ואהוב, בעל קריירה מפוארת בחו"ל וקשרים ענפים עם זרים, סוכנים ומאמנים. עם מינויו הוא הבהיר להנהלה: "אני רוצה מאמן זר, לא ישראלי. דמות אירופאית שתנחיל כושר גופני גבוה ולחץ גבוה". שחר זרם עם רפאלוב, וההחלטה הראשונה שלו הייתה מינויו של דייגו פלורס - בחירה שהתבררה כהתרסקות טוטלית וכאחת הגרועות של המועדון בשנים האחרונות. פלורס היה חסר ניסיון וידע בניהול מערכת בסדר גודל כזה, והתוצאות היו בהתאם. גורם במכבי חיפה נזכר ברגעים שאחרי פיטורי הארגנטינאי, כשהחל הקאמבק של בכר (שישב בבית וקיבל שכר מהמועדון) ונענה לפנייתו של רפאלוב: "ברגע הזה ליאור הבין את החשיבות של מאמן ישראלי כמו בכר, שמכיר את המועדון, השחקנים והדי־אן־איי יותר מכל אחד אחר. הוא הבין שזה הבסיס להצלחה, וכך נרקמה החזרה בשיחה של שלוש דקות".
הקריסה והמתיחות
התוצאות בעונה שעברה היו מאכזבות מאוד. היכולת הייתה רעה, העונה נראתה כמו רכבת הרים, מרוץ האליפות הפך ללא רלוונטי כבר בדצמבר, והחלום האירופאי נגוז בפברואר. וכאשר שום דבר לא עובד, מתחילים הדיבורים על העתיד, על מעמדם של רפאלוב ובכר ועל חילוקי דעות. ואכן היו כאלה: רפאלוב הנחית בזמנו זרים כמו פיטר אגבה וטריבנטה סטיוארט ורצה שישחקו כדי להרשים, אך בכר לא החזיק מהם, מה שיצר מתיחות. השניים שוחחו והבינו שכדי ששחקן יגיע, הוא חייב להרשים את שניהם, וההחלטות חייבות להיות משותפות. "ליאור לוקח את הכישלון על עצמו. כיום היחסים מצוינים, הם עובדים יחד, הפכו לחברים ולזוג בפאדל. ברק מעריך את החריצות של ליאור והם רואים עין בעין המון דברים", אמר גורם בקבוצה.
"ליאור לוקח את הכישלון על עצמו"
(צילום: עוז מועלם)
רכש עם אישור
בכר ורפאלוב נפגשים בכל בוקר לפגישת עבודה מסודרת, לצד פגישה שבועית לתכנון לו"ז. מדי יום מעביר בכר רשמים על כושר ושביעות רצון מהשחקנים. רפאלוב צופה כמעט בכל האימונים, מייעץ לבכר, והשניים שוברים את הראש יחד לגבי מערכים. חלוקת הסמכויות ברורה: רפאלוב אחראי על רכש ושחרורים, אך כל שחקן חייב לקבל את אישור המאמן. הפגישות עם המדיה והסקאוטים נערכות בצוותא. "ליאור מבין שלברק יש ניסיון של עשר שנים באימון, ולמרות שהוא המנהל המקצועי וצעיר ממנו, הם שייכים לאותו דור", מסביר גורם במועדון. במו"מ רפאלוב יושב לבד והאחריות עליו. בכר קובע על המגרש (שיטה והרכב), אך גם חילופים במהלך משחק מתבצעים בהתייעצות, כפי שראינו במשחקי ההכנה.
סוגיית ירמקוב
בכר חזר בעונה שעברה לקבוצה בנויה ומוכנה וידע שיהיה קשה, אך הוא כיוון לעונה הנוכחית. בכר אינו איש של מלחמות, אך הוא איש של עקרונות. בחיפה בטוחים שרפאלוב מגיע העונה מנוסה יותר ומבין את טעויותיו, בעוד בכר מקבל את המקום שלו כמאמן.
דוגמה טרייה מהשבועיים האחרונים: השוער גיאורגי ירמקוב, שעשה עונה נהדרת, ביקש מרפאלוב: "שדרג לי את השכר או שתמכרו אותי, יש הצעה של 3 מיליון אירו עבורי". לירמקוב היה חוזה לשלוש שנים (בעונה הראשונה הושאל לאוקראינה והשתכר 100 אלף אירו, וכשחזר שודרג ל־200 אלף). לרפאלוב היה הכי קל וטבעי לשדרג אותו לשכר של 400 אלף אירו, כמו של שחקן זר בכיר, והוא אכן תיכנן לעשות זאת. אלא שבכר הבהיר: "אני רוצה את עומרי גלזר. אימנתי אותו בבאר־שבע ובכוכב האדום, הוא טוב מירמקוב ומנהיג יותר, וזה מה שחסר לי במגרש".
בכר התעקש עליו - רפאלוב נענה. עומרי גלזר
(האתר הרשמי של מכבי חיפה)
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות", הבוקר
כאן נפל הפור. רפאלוב הקשיב לבכר, הלך עם האינטואיציה שלו והחליט למכור את ירמקוב ולהנחית את גלזר, אף שעלותו כפולה והוא יעלה כ־800 אלף אירו לעונה בחוזה לשלוש שנים (בשל עלויות המס הגבוהות של ישראלי).
הצמד בכר־רפאלוב מבין שמדובר בשנה קריטית ביותר לקריירה של שניהם: רפאלוב לא יכול להיכשל שנה שנייה ברציפות, ובכר לא יכול להיכשל שנה רביעית. הצלחה - והשמיים הם הגבול; כישלון - והסבלנות של שחר תיגמר, מה שיוביל למהפכה מקצועית נוספת בירוק.
