דוביד שווייצר המנוח אמר פעם ששוער זה המורל של קבוצת כדורגל. כלומר: כשהעמדה בין הקורות יציבה ובטוחה, זה נוסך ביטחון על כל מערכי הקבוצה, בעוד אם עמדת השוער מתנדנדת, חוסר הביטחון מחלחל לכל המועדון.
העונה אנחנו עדים בליגת העל לצד השני של המטבע, עם תופעה של חילופי שוערים תכופים. עד כה, אחרי 17 מחזורים, מחצית מקבוצות הליגה השתמשו בשוער המחליף שלהן. אצל חלקן השוער השני הפך להיות זה שפותח בהרכב לאורך תקופה, אצל אחרות היה מדובר בשינוי נקודתי.
הראשונה שהסתבכה עם סוגיית השוער הייתה מכבי ת"א, שבנתה על צירופו של עומרי גלזר כדי שייאבק עם יואב ג'ראפי על מקום בהרכב. אלא שזה לא קרה, ומכבי החזיקה בסגל שלושה שוערים: ג'ראפי, רועי משפתי ואופק מליקה. כשג'ראפי נפצע משפתי תפס את מקומו, אבל אחרי שהורחק בשישייה מול בית"ר ירושלים, קפץ מליקה מעמדת השוער השלישי לראשון.
בבני־ריינה, גד עמוס הוותיק (34), שהיה העוגן של הקבוצה מהצפון, איבד את מקומו לטובת ליאור גליקליך, שכבר חמישה משחקים ברציפות פותח בין הקורות. בהפועל חיפה, ניב אנטמן שפתח את העונה איבד את מקומו לטובת בנג'מין מצ'יני, שוער אמריקאי־ישראלי שפתח בכל חמשת המחזורים האחרונים. גם במכבי נתניה, עומר ניראון שהיה סוג של טאבו בהרכב של יוסי אבוקסיס, ירד במשחק האחרון מול עירוני טבריה לספסל לטובתו של תומר צרפתי.
בטבריה, שאיבדה בקיץ את דניאל טננבאום, צירפו את הפורטוגלי רוג'ריו, וגם הוא איבד את מקומו בהרכב לפני חמישה מחזורים לעידו שרון. לפני שבועיים, בהפסקת המשחק בין מ.ס אשדוד לבני־סכנין, כשהקבוצה של שרון מימר הוליכה 0:3, החליף חיים סילבס את השוער הפולני שלו קרול נימצ'יסקי ברז כרמי. המאמן הסביר: "נימצ'יסקי הוא השוער הראשון של הקבוצה וימשיך להיות כך, אבל החילוף שלו בהפסקה נועד על מנת לא לפגוע בו עוד יותר אחרי שספג שני שערים באשמתו הישירה והיה לו גם חלק בשער השלישי. הוא הוחלף כדי שלא יאבד לגמרי את הביטחון וייכנס למשבר".
גם בסכנין הייתה סאגה סביב השוער, אבל מסיבות אחרות לגמרי. השוער השני עבד יאסין יצא למשחק של נבחרת פלסטין דווקא אחרי שקיבל את אפודת השוער הראשון במשחק מול מכבי נתניה במקום מוחמד אבו־ניל המורחק - מבלי לעדכן או לבקש אישור מהמועדון. מימר החליט לעמוד על הרגליים האחוריות אל מול ההנהלה, שביקשה שלום בית, ויאסין לא חזר לפעילות בקבוצה.
בין היררכיה לשינוי
יוסי מזרחי, שלא ראה כמעט ספסל בקריירה הארוכה שלו פרט לפציעות, לא זוכר תופעה כזו. "זה משהו נדיר. הדבר הכי חשוב אצל שוער זו יציבות לאורך זמן, וכנראה שהשוערים שמאבדים את מקומם לא מספיק יציבים - אז המאמנים מחפשים אלטרנטיבות. שוער שהוכיח את עצמו לאורך זמן, גם אחרי שלושה־ארבעה משחקים לא טובים אתה נותן לו את השקט שלו ולא מדבר איתו. קח למשל את עומר ניראון וגד עמוס, שני שוערים טובים שיודעים את העבודה, אז בגלל טעות או שתיים מוציאים אותם? אני, בגיל של ניראון, עשיתי לא פחות טעויות. לגבי עמוס, אפשר לחשוב שריינה כל כך טובה שהבעיה שלה זה השוער שמשלם את המחיר. בעיה נוספת היא שהשוערים הזרים לא באמת מרשימים. אם יש לך שוער עם רקורד, תחזיר אותו לעניינים דרך שיחות, תמיכה וביטחון".
התופעה הזאת של שוערים, שהם כבר לא באנקר בהרכב, אמנם הגיונית על פניו, שכן מדובר בהעדפה מקצועית, אבל מצד שני מדובר בעמדה שונה מכל היתר. היא מחייבת שחקן עם אוטוריטה ואישיות יציבה, מישהו שצריך לתת לו יותר קרדיט מאשר בעמדות אחרות. רפי כהן, שוער נבחרת ישראל בעבר, מסביר: "לפעמים כשיש תקופה לא טובה אתה רוצה להרגיע, לתת לשוער מנוחה ולהחזיר אותו. נכון שיש כמה שוערים שירדו לספסל לחמישה־שישה משחקים, אבל זה בגלל שהשוער המחליף הוכיח את עצמו. כל מאמן רוצה להצליח ומקבל החלטות מקצועיות, מה גם שלוקח זמן להחליף שוער ואתה אף פעם לא יכול לדעת מה יהיו הביצועים של השוער השני".
כהן הוסיף: "אם מאמן מוריד שוער לספסל, כנראה אין לו כבר פתרונות אחרים. נגמרו הימים שהולכים עם השוער הראשון עד הסוף. הרבה מאמנים גם מנסים לחקות דברים שקורים במקומות אחרים. למשל, זה הצליח בטבריה אז אחרים ניסו גם. ככה זה, מקבלים ביטחון ממקומות אחרים - מישהו מתחיל משהו שהופך לטרנד. צריכה להיות היררכיה, אבל שווה לשנות אם דברים לא הולכים. מאמנים פוחדים על המקום שלהם, אז הם כל הזמן מחפשים להחליף כשלא הולך. אני קיבלתי צ'אנס בגיל 17 מאברם גרנט בהפועל פ"ת, ספגתי שמונה שערים בשלושה משחקים אבל המאמן לא הזיז אותי מהשער וזה השתלם לו לאורך זמן".
להירגע על הספסל
לירן שטראובר, שמכיר מקרוב את העניין הזה של לאבד מקום בהרכב, חושב שאם הדברים בין המאמן לשוער נעשים בדיאלוג פתוח, לא נורא אם שוער יירד לספסל למשחק או שניים. "להחליף שוער זה לא דבר ששולפים מהמותן. אתה נותן צ'אנס לשוער ואם זה לא הולך בכמה משחקים והוא לא מצליח להרים את עצמו, אז צריך להחליף. זה לא נכון שלא גדלים כאן שוערים, כי ניב אליאסי ומליקה הם עתודה נהדרת לעתיד וכמובן דניאל פרץ שעובר לאנגליה וגלזר.
"גם אני כשוער, היו לי תקופות במכבי ת"א שלא הלך אז רציתי לראות את הספסל למשחק או שניים כדי להתאוורר ולצאת מהלופ הזה. כשאתה כשוער טועה שבוע אחרי שבוע אתה בסחרור, והדרך היחידה לעצור את זה היא לבוא ולהגיד 'עכשיו אני זז הצידה, רואה את המשחק מהצד, מנקה את הנפש וחוזר לעצמי רעב יותר ומפוקס יותר'. הכל תלוי אם המאמן עושה את זה נכון בשיח ובתמיכה. זו הדרך להתרומם בחזרה, אבל הכל תלוי באישיות של השוער".
איציק קורנפיין, עוד אחד שהיה שם, חושב שהבעיה היא היכולת של השוערים הראשונים. "זה שנותנים צ'אנס לשוערים מחליפים לא קורה בתדירות גבוהה, ואם זה קורה סימן שהשוערים הראשונים לא מספיק טובים. יש בליגה בעיה של שוערים ישראלים. פרט לשלוש־ארבע קבוצות, אצל האחרות אין יציבות ושקט. מאמנים שרואים שהם לא מקבלים את הסחורה לא מתביישים להחליף. זה לא שגרתי ונפוץ, אבל נותן הזדמנות לכולם. בגלל שאין פיגורות, הקרדיט מוגבל יותר. בתקופה שלנו הפער בין השוער הראשון לשני היה גדול, ואילו היום הרמה כמעט שווה".
פורסם לראשונה: 01:30, 08.01.26
