שלוש נקודות יותר מהשנייה מכבי ת"א; חמש נקודות ממכבי חיפה; שמונה נקודות מבית"ר ירושלים; כולן קבוצות שרואות עצמן כמתמודדות על האליפות.
עוד מוקדם לצאת בהצהרות נחרצות, אבל אין ספק שהפועל באר־שבע היא כיום המועמדת הבכירה להניף את הצלחת, ומה שמעניין כאן שזה קורה בדרך ייחודית מאוד – בלי אף כוכב ישראלי או שם גדול ונוצץ שכל קבוצה בליגה הייתה רוצה אותו אצלה. לכאורה, כן?
די להסתכל על הסגלים שזכו כאן באליפויות בעשור האחרון כדי להבין עד כמה הצוות המקומי משחק תפקיד בקבוצות שהולכות עד הסוף. ערן זהבי הוא הכדורגלן הישראלי הגדול של הדור האחרון, ונבחר בסיום העונה שעברה בפעם השלישית בקריירה לשחקן העונה. הוא כבש 20 שערים שהיוו גורם מכריע באליפות של מכבי ת"א. לצידו כיכבו דור פרץ עם עשרה שערים, וגבי קניקובסקי בעונה הטובה בקריירה שלו ודור תורג'מן עם תשעה שערים כל אחד. קודם לכן זכתה מכבי חיפה בשלוש אליפויות רצופות. עומר אצילי, שנבחר פעמיים ל־MVP של העונה, היה המוציא לפועל העיקרי, ולצידו רשימה מכובדת של שחקנים כחול־לבן מהשורה הראשונה: דין דוד, נטע לביא, מוחמד אבו־פאני ודולב חזיזה. לפני כן מכבי ת"א לקחה שתי אליפויות עם קליברים כמו אלירן עטר שעבר מהליגה הצרפתית דרך מכבי חיפה לעונה הגדולה בקריירה שלו, אצילי, אבי ריקן, איתי שכטר, אלי דסה וצעירים סופר מוכשרים שפרצו באותו זמן כמו פרץ ויהונתן כהן.
לפני שעוגת הזכיות התחלקה בין הירוקים לצהובים, הייתה זאת באר־שבע שבאמצע העשור הקודם זכתה בשלוש אליפויות רצופות. אלא שאז היו לה שמות מקומיים הרבה יותר מפוצצים מהיום, בראשם אליניב ברדה, בן שהר, מאור בוזגלו ומאור מליקסון – כולם שחקנים שחזרו מסיבוב באירופה. אל הרשימה אפשר להוסיף גם את מהראן ראדי ושיר צדק – שניים שחגגו אליפויות עוד לפני שלבשו את האדום של באר־שבע.
הפתעות העונה
עכשיו נחזור אל הסגל הישראלי של באר־שבע מודל 2024/25. נכון, יש לה במרכז ההגנה את מיגל ויטור, שלמרות גילו (35) עדיין נחשב בעיני רבים כבלם הטוב בארץ, אך הוא הגיע לכאן כזר ואוזרח בעקבות השתלבותו עם משפחתו במדינה. לצידו יש שחקנים כחול־לבן שרושמים עונה נהדרת ביחס לציפיות או לרזומה. חמשת הישראלים שיש להם הכי הרבה דקות משחק העונה בבאר־שבע בליגה הם גיא מזרחי (1,466), ניב אליאסי (1,420), אור בלוריאן (1,318), דן ביטון (1,160) ואליאל פרץ (1,117). כולם, מלבד ביטון, הם לא שמות שקרובים אפילו להיות נוצצים או שהיו מצרך חם בשוק. ספק גדול אם מאמני שלוש הקבוצות הנוספות בצמרת הגבוהה היו מוצאים להם מקום בסגל בתחילת העונה. גם לגבי ביטון, האמת היא שמכבי ת"א לא באמת החזיקה ממנו, ולכן הסכימה לשחרר אותו למועדון נעוריו.
מזרחי (23), ששני רק להלדר לופס בכמות דקות המשחק בקבוצה, היה עוד מגן ימני שהסתובב בליגת העל בשנים האחרונות – כזה שאף אחד לא באמת שם אליו. הרבה גבות הורמו כשחתם אצל אלונה ברקת, אך הוא השתלט על עמדה מאוד בעייתית במועדון בשנים האחרונות – המגן הימני. כשצריך הוא גם משחק כבלם שלישי, מה שמאפשר למאמן רן קוז'וך לשנות שיטות תוך כדי משחק. יש לו אפילו הופעה אחת מוצלחת כמגן שמאלי, בגביע נגד מ.ס דימונה. אז מה הפלא ששמו כבר הוזכר לזימון בכורה לנבחרת?
גם בעמדת השוער יש לבאר־שבע שחקן שעד לא מזמן היה אלמוני לחלוטין. רק לפני שנה וארבעה חודשים ערך אליאסי את הופעת הבכורה בליגת העל, כשקודם לכן היו לו 11 הופעות בלבד במדי רמה"ש בלאומית. ההתקדמות הייתה כה גדולה – עד שיש כאלה הרואים בו כבר עכשיו את השוער הטוב בליגה. בחודש הבאה הוא יהיה בן 23, וזה לא יפתיע אף אחד אם ילך בדרכם של עומרי גלזר ודניאל פרץ ויהפוך לשוער הלגיונר הבא – דבר די נדיר בכדורגל הישראלי.
קוז'וך אחרי הניצחון על הפועל חיפה
(באדיבות ONE)
במרכז ההגנה ניצב אור בלוריאן, שהיה חלק מרכזי בחוליית ההגנה החלשה להחריד של הפועל ת"א אשתקד בעונת הירידה. אבל מי שעוקב אחריו מאז מגלה בלם בן 24 עם נתונים פיזיים יוצאי דופן, שמשחק בביטחון רב. כשוויטור עוד היה פצוע, בלוריאן לקח את הצ'אנס בשתי ידיים והרוויח ביושר את מקומו בהרכב גם כשהקפטן החלים.
יש עם מי לעבוד
אחד השחקנים החשובים של באר־שבע העונה הוא אליאל פרץ, לו יש תפקיד מכריע במשחק הלחץ המפורסם של קוז'וך. לצד תרומתו באספקט הזה, שקשה למדוד אותה במספרים, הוא מספק גם מספרים נאים של שלושה שערים וחמישה בישולים. גם הגיחות שלו לליגה האוסטרית (וולפסברגר) וקפריסין (אפולון לימסול) לא הפכו אותו למבוקש בקבוצות הגדולות.
בבאר־שבע מופיעים עוד ישראלים שיש להם חלק מרכזי בהצלחה העונה. יוני סטויאנוב, שיכול לשחק בכל עמדה חוץ מלעמוד בשער, ממשיך במגמת השיפור מהשנתיים האחרונות; אמיר גנאח מוכיח שגם ממחלקת הנוער בנגב יכולים לצאת שחקנים ראויים; מתן בלטקסה, שלא נספר במכבי ת"א, הפך למנהיג שקט אצל קוז'וך; את שחקני ההתקפה זאהי אחמד וסמיר פרהוד ספק אם אפילו אוהדי באר־שבע מזהים ברחוב.
בחדר ההלבשה ניתן למצוא גם ותיקים שתרומתם נמדדת לא רק במגרש. אחד מהם הוא אופיר מרציאנו שמקבל בהבנה את הפיכתו לשוער שני, ותמיד דרוך כשצריכים אותו; רועי גורדנה, המצטיין בעונה שעברה, איבד את מקומו בהרכב, אך תורם משמעותית לקישור האחורי מהספסל.
אנטי כוכב ותיק נוסף הוא אלון תורג'מן, זאת למרות רכב היוקרה עימו הוא מגיע לאימונים. החלוץ נמצא בפסגת המבקיעים של באר־שבע (במשותף עם קינגס קאנגווה) עם שבעה שערים – אחד יותר מאשר כבש בכל העונה שעברה.
ויכוח גורלי
בינתיים, החבורה הלא מספיק מוערכת הזאת מובילה יחד עם זרים איכותיים את באר־שבע לעונה חלומית, כזאת שעשויה להסתיים באליפות הכי מפתיעה מאז קריית שמונה בעונת 2011/12. גם אז זה היה מסע ללא שמות ישראלים גדולים, אך השלם היה גדול בהרבה מסך חלקיו. כאן מגיע קרדיט ענק לקוז'וך. רק נזכיר שהמחלוקת העיקרית בין אלונה ברקת לאליניב ברדה הייתה הטענה של המאמן הקודם שבסגל בלי שמות גדולים הקבוצה לא תוכל להתמודד על האליפות. קוז'וך, לפחות עד לרגע זה, מוכיח שהצדק נמצא אצל הבעלים.
פורסם לראשונה: 01:30, 15.01.25
