שתי האימפריות של הכדורגל הישראלי, מכבי ת"א ומכבי חיפה, ייפגשו הערב (20.30) בבלומפילד. אלא שעוד לפני שריקת הפתיחה השתיים חולקות מכנה משותף כואב: גרף ירידה ניהולי ומקצועי, יחד עם משבר מול הקהל שלהן ויותר סימני שאלה מאשר סימני קריאה.
מה שבעבר נחשב לקלאסיקו של הכדורגל המקומי, הפך לאירוע שמציג בעיקר את חולשת שתי המעצמות. מבחינת מכבי חיפה, המעמד שנבנה לאורך עשורים איבד מהרלוונטיות בשלוש השנים האחרונות; ומבחינת מכבי ת"א, השנה החולפת הכניסה אותה לקריטריונים דומים מאוד לאלו של הנמסיס מכפר גלים - גם אם בווליום נמוך יותר. בסופו של דבר, למרות שהצהובים זכו בשתיים משלוש האליפויות האחרונות, העונה החולפת לצד הקיץ הנוכחי - החלשים ביותר בעידן מיץ' גולדהאר - מייצרים השוואות טבעיות בין שני המועדונים.
מדובר בשני המועדונים בעלי התקציב הגבוה בליגת העל עם מספר המינויים הגדול ביותר, אך השנים האחרונות שינו את מפת הכדורגל. כעת ברורה ההבנה כי תקציב גבוה אינו מניב בהכרח הישגיות. חוד החנית בדירוג העוצמה כיום היא הפועל באר־שבע: אלונה ברקת, בתקציב של פחות ממחצית משל שתי הענקיות, עושה ליעקב שחר ולגולדהאר בית ספר ניהולי כבר שנים ארוכות. היא הייתה רחוקה 18 שניות בלבד מעלייה לליגת האלופות, מהלך שהיה משריש עוד יותר את מעמדה. זאת לצד התעוררותן של שתי ענקיות אחרות - בית"ר ירושלים והפועל ת"א.
מכירת חיסול ורכש דל
את זרעי הכישלון של הקיץ הנוכחי שתל בדשא המצהיב בקריית־שלום בן מנספורד, שלא בכדי הועבר מעמדת המנכ"ל לתפקיד המנהל המקצועי, ואז הוצנח לכיסאו ג'ק אנגלידיס, שרק המשיך את מגמת הכישלון. מנספורד לא ידע להשאיר את גבי קניקובסקי בשל פער בשכר של כ־100 אלף יורו, איבד את הבלם סתיו למקין והנחית זרים שלא משדרגים. סמלי הכישלון היו קרווין אנדרדה, שנרכש ב־1.8 מיליון יורו, והבלם הייטור, עליו שולמו 800 אלף יורו וכבר הספיק לעזוב את המועדון. בשנים האחרונות עוסקים במכבי ת"א יותר באקזיטים ופחות בחתירה להישגיות, מתמקדים במכירת שחקנים במקום ברכישות ובמציאת פתרונות ותחליפים להרכב. בקיץ האחרון מכבי ת"א מכרה את סייד אבו־פרחי ב־5.5 מיליון דולר לקולורדו ראפידס, והוציאה 1.25 מיליון יורו בלבד על החלוץ הסלובני אסטר סוקלר ועל דן גלזר שהגיע כדי לעבות את הסגל, תוך הצהרה כי תתחזק בשבועיים שנותרו עד לסגירת החלון.
במכבי חיפה מכירים את הריטואל הזה היטב, כשהקיצים האחרונים מוקדשים לניסיונות תיקון של נזקי העונה הקודמת. הרשימה ארוכה מאוד: לעיתים בכפר גלים עסוקים בשחרורים יותר מאשר בבניית הסגל - השאלתו של שואו, הניסיונות להיפטר מקסנדר סברינה, פיטר אגבה, טריבנטה סטיוארט ומתיאס נהואל, והנחתת תחליפים לא ראויים. זה בדיוק הקיץ שעוברת כעת מכבי ת"א: את הייטור הזיזו מהר, אך עם אנדרדה (שרוצה לעזוב רק לליגה הברזילאית השנייה), יון ניקולאסקו (שנפצע וקשה להעביר אותו עם שכר והעברה של 1.3 מיליון יורו) ושחקנים ממורמרים כמו רוי רביבו ועידו שחר שפינטזו על עזיבה - התיקון הופך למסובך במיוחד.
שחקני מכבי חיפה
(צילום: עוז מועלם)
ניתוק מהשוק המקומי
גם הניסיון של שני המועדונים לפנות לשוק המקומי נחל כישלון חרוץ. מכבי ת"א צירפה בקיץ שעבר מספר שחקנים ישראלים שבמקרה הטוב לא השפיעו, לעומת באר־שבע למשל. בזמן שאלונה ברקת חיה את השוק המקומי, רואה משחקים בליגה לאומית ומכירה כל שחקן (מה שאיפשר לה להביא בין היתר את ניב יהושע, איתי רוטמן, גיא מזרחי, אור בלוריאן, אליאל פרץ וזרים כמו איגור זלאטנוביץ' וג'אבון איסט), מכבי ת"א הביאה שחקנים כמו יואב ג'ראפי, בן לדרמן, נועם בן־הרוש, אלעד מדמון, הישאם לאיוס ואיתמר נוי, שלא כולם הצליחו. בצהוב זה נובע מהחלטה אסטרטגית של מערכת זרה שמקשה על הבנת השוק הישראלי (בטח כשממנים מנהל מקצועי כמו סטיבן ונהרן שהגיע רק לפני חודשיים), ואילו בחיפה זה נובע בעיקר מקבלת החלטות גרועה.
אחד הסמלים להחלטות הגרועות הללו הוא ליאור רפאלוב, שהוקפץ ממשחק פעיל לנעליו של גל אלברמן - תחילה כאחראי על הסקאוטינג, ובעקבות הכישלון הגדול בעונה שעברה שדרוג לעמדת המנהל המקצועי. מהלכים אלו הובילו לעסקאות המוכיחות את גודל הניתוק: תשלום של 1.5 מיליון יורו על סילבה קאני, החלפתו של רועי אלימלך בזוהר זסנו, רכישת סדריק דון ועוד לפני כן ליאור קאסה וגוני נאור בסכומי עתק מהפועל ירושלים. אפילו את רסיסי הפוטנציאל שהיה ניתן להשאיר - ולא מדובר בעסקאות עתק כמו דניאל פרץ, אוסקר גלוך, ענאן חלאילי ועילי פיינגולד - שני המועדונים פיספסו: ת"א נלחצה בגלל 100 אלף יורו של אגו מול קניקובסקי והתעקשות של למקין, ובחיפה לא ידעו להשאיר את דיא סבע וליסאב עיסאת. כך קרה שהצהובים הגיעו ביום חמישי למשחק מול לוגאנו על כניסה לקונפרנס־ליג עם ספסל ללא אף שחקן משפיע.
עסקאות ענק, אפס תוצאות.ליאור רפאלוב
(צילום: גיל נחושתן)
גם בעמדת המאמן שורר חוסר יציבות. ברק בכר כבר פוטר מחיפה אחרי ההשפלה בדרבי והוחזר רק מאחר שהחזיק בחוזה בשל פיטוריו של דייגו פלורס, ובקיץ הנוכחי הוא חווה משבר נוסף כשרפאלוב הפך לדומיננטי יותר. מכבי ת"א עברה רכבת הרים משלה על הקווים: מז'רקו לאזטיץ' שהותקף על ידי אוהדים ובסופו של דבר פוטר, דרך פרשת השכרות והתלונה על הטרדה מינית של רוני דיילה, ועד לברירת המחדל של קני מילר.
ייאוש פוגש ייאוש
הניתוק והיוהרה יצרו את המצב הנוכחי בשני המועדונים. נקודת הציון המשמעותית נרשמה בעונה שעברה, בדרבי התל־אביבי שפוצץ והוביל לתגובות שהפכו לבונקר מצד אנגלידיס ומנספורד. הטענות על "תרבות אחרת" ושליטה בקהל התפוצצו להם מהר מאוד בפנים: התקיפה של לאזטיץ', חוסר הבנת האירוע על ידי ההנהלה והפריצה לקריית־שלום היו אירועים מביכים במיוחד. אם עד כה גולדהאר ("עגל הזהב מטורונטו") היה מחוץ לתחום, האתרוג הקנדי ספג ביקורות על ההתנהלות בקיץ הנוכחי, אי־הגעתו ארצה וההשקעה היורדת מול ההכנסות. בחיפה כבר רגילים לביקורות מול אנשי המועדון - מקמפיין "היענקלך", דרך המנכ"ל איציק עובדיה ועד שלטים נגד הבעלים. בסופו של דבר, שני המועדונים התרפסו מול ארגוני האוהדים שלהם: טיפוס על עץ גבוה וצניחה מהירה לאחר מכן.
הירוקים - שזכו בעשור הזה בשלוש אליפויות והגיעו לליגת האלופות - מצויים במצב קשה יותר מאשר הצהובים שזכו בארבע אליפויות (אך בניגוד לחזון הקנדי לא הצליחו להעפיל לצ'מפיונס כבר מעל עשור). עם זאת, שתיהן מצויות כעת במשבר זהות.
הערב, למרות שמדובר רק במחזור השני, יחל המבחן האמיתי. בניגוד לסדר המשחקים הקל של חיפה (למעט הערב), למכבי ת"א מצפה לו"ז צפוף מול באר־שבע, הפועל ת"א, נתניה ובית"ר ירושלים עד למחזור השביעי. כבר הערב ניתן יהיה לראות היכן הקרע עמוק יותר: האם חיפה תבין שוב את מקומה, או שמכבי ת"א תיכנס לכדור שלג שהחל בעונה שעברה וממשיך להתגלגל עד היום.
