"רק כשיהרגו מישהו, חס וחלילה, יתעוררו כאן", אמר לנו איאד אבו־עביד, בלם בני סכנין, שהותקף ביום שני בלילה על ידי אוהדי מכבי נתניה שניסו, לדבריו, לבצע בו לינץ'.
המקרה שלו, ושל חברו לקבוצה עילאי חג'ג' שהותקף גם הוא, הוא השני השבוע שחושף את הרעה החולה של הכדורגל הישראלי. ערב קודם, אחרי שמכבי ת"א הביסה 2:5 את הפועל ירושלים, האוהדים הצהובים היו אמורים לחגוג את הסיפתח בליגה. במקום זאת, קומץ מהם בחר באלימות קשה, ששלחה שניים ממחנה היריבה לבית החולים עם פגיעות ראש, חתכים בפנים ותפרים.
האלימות שמשתוללת בסיום משחקים חושפת שטח הפקר מסוכן ומפחיד מחוץ לאצטדיונים. בהיעדר אכיפה מספקת, האזור הזה הופך לשדה קרב של ממש. לפני ההתמודדות יש נוכחות משטרתית מוגברת ובידוק קפדני בשערים, וביציעים עצמם קיימים אזורי הפרדה וחציצה כדי למנוע חיכוך. אלא שעם השריקה האחרונה, בדרך למגרשי החניה ולתחנות התחבורה הציבורית, מתחולל מערב פרוע. שם, בין המכוניות או באמצע הכביש, עבריינים עם צעיפים מחכים לסגור חשבון.
"זרקו עלינו סלעים"
כך קרה לאבו־עביד, שיצא מאצטדיון מרים בנתניה עם אשתו, בעיר שהוא מכיר היטב. הוא גדל בפנימייה במקום החל מכיתה ז' ובהמשך שיחק בשורות המועדון. "קפצו לי על הרכב משהו כמו 150 אוהדים. בעטו בדלתות, ירקו, היכו בשמשות וקיללו קללות גזעניות", הוא משחזר את רגעי האימה. "אשתי ואני בתוך הרכב, לכודים. אני גם לא יכול לנסוע, כי אני מבין שאדרוס מישהו ואגמור בכלא. הרכב נפגע, אבל זה פחות משנה.
"אלה היו ארבע־חמש דקות של פחד מוות. חשבתי לעצמי שאשתי ואני לא נצליח לצאת מזה בשלום. בסוף, בלית ברירה, נתתי גז ונסעתי. הלכתי למסור עדות במשטרה, אבל דבר אחד כואב לי במיוחד: אשתי, שמלווה אותי לאורך כל הקריירה, הודיעה לי שהיא לא תגיע יותר למגרשי הכדורגל בישראל. היא בטראומה".
איאד אבו עביד
(צילום: נחום סגל)
יום קודם לכן, מחוץ לאצטדיון החדש ברחובות, הותקפו אוהדי הפועל ירושלים על ידי אוהדים של מכבי ת"א באלות עץ. אנשים ספגו מכות בפנים ובראש, והמטרה של התוקפים – אין דרך אחרת להסביר זאת – הייתה להרוג.
"עשו לנו מארב מתוכנן", אומר אחד המותקפים. "הם הגיעו עם אלות כדי לשבור לנו את הראשים. אמרתי לאוהדי מכבי: 'ניצחתם, הכל טוב, בואו נתפזר'. הם התחילו להוציא דברים מהרכב. נפלנו על הרצפה מהמכות של האלות, וכשאנחנו שוכבים שם הם זורקים עלינו סלעים. אני חייל מילואים ולא ראיתי דברים כאלה. אנשים נשארו עם סדק בגולגולת, דימום פנימי ותפרים בפנים. ייקח שבועות או חודשים להשתקם. חווינו טראומה".
אוהדי מכבי ת"א בשעת המעשה
(צילום מסך)
תופעה מטרידה נוספת היא התיאום בין ארגוני אולטראס, שקובעים להיפגש לפני משחקים במקומות ניטרליים כדי לנהל קרבות. כך, למשל, לפני הדרבי התל־אביבי בפברואר 2022 תיאמו עשרות אוהדים משני הצדדים עימות ברחובות יפו, שכלל – שימו לב – אלות, אגרופנים, מוטות ברזל וכלי תקיפה נוספים. האירוע הסתיים עם 15 פצועים ו־15 עצורים.
ביולי 2021, לפני משחק אלוף האלופים בין מכבי ת"א למכבי חיפה, התרחש מקרה דומה שהסתיים בפציעת שוטר. בתקרית מפורסמת אחרת ב־2015, חזרו אוהדי הפועל ת"א ממשחק חוץ בכפר־סבא. סמוך למחסן העידוד של האדומים בשכונת פלורנטין ארבו להם חברי לה פמיליה של בית"ר ירושלים, כשהם חמושים ב"כלי עבודה".
אוהד הפועל ת"א, יורי סדלצקי, ספג מכה מפטיש שננעץ בראשו. הוא הובהל לניתוח דחוף, הורדם, הונשם ונזקק לשיקום ממושך. שלושה מהתוקפים הורשעו. עומר גולן, שהיכה באמצעות הפטיש, נידון לעשר שנות מאסר ולתשלום פיצוי בסך 100 אלף שקל לסדלצקי. מתן שמעון, שחבט באוהד באמצעות לבנה, נשלח לחמש שנות מאסר. אסי בסאנו, מראשי הארגון ומי שתיכנן את האירוע, נידון לארבעה חודשי מאסר.
העונשים המגוחכים
קל להפנות אצבע מאשימה כלפי משטרת ישראל, אבל האמת מורכבת יותר. נצ"מ קובי אבוטבול, מפקד תחנת משטרת נתניה, התייחס לאירוע באצטדיון המקומי: "אנחנו מבצעים הליך שלם של עבודת מטה כדי למנוע אלימות. מדברים עם גורמים בקבוצה השנייה, עם ההנהלה ועם אנשי המודיעין. לא הייתה בעבר איבה בין אוהדי נתניה לסכנין או לאנשי המועדון, וגם לא היה סימן שזה מה שיקרה. יש מתיחות מסוימת על רקע מגזרי, ולכן פרשנו שוטרי יס"מ במבואות, בחניונים ובכבישים העוקפים. התגובה שלנו הייתה בכלום זמן.
"השחקן, בניגוד להנחיה שלנו לעלות לאוטובוס ולקבל ליווי, החליט לעשות דין לעצמו ולנסוע ברכבו הפרטי. אלמלא כוח המשטרה שהיה במקום, האירוע היה נגמר בצורה חמורה הרבה יותר. אנחנו פרושים עד קצה גבול היכולת. ביצענו מעצרים באותו רגע וגם במהלך הלילה – בסך הכל שישה. הבעיה היא שכשהגענו עם שניים מהם לבית המשפט, השופט שלח אותם למעצר בית והרחיק אותם ל־90 יום מהאצטדיון בנתניה. במילים אחרות, שני העצורים יכולים להגיע בשבת הקרובה למשחקה של נתניה בבלומפילד מול בית"ר ירושלים באין מפריע. אנחנו דרשנו הרחקה לשנה מכל המגרשים, בעוד שלנו, כמשטרה, יש סמכות להרחיק אותם ל־90 יום בלבד. אם לא תהיה חקיקה שתקבע עונשי מינימום על עבירות אלימות בספורט, כמה שוטרים כבר אפשר לפרוש?"
"אפס סובלנות"
מדוברות משטרת ישראל נמסר אמש בתגובה: "מדיניות המשטרה נותרה כפי שהייתה - אפס סובלנות לאירועי אלימות ולהפעלת אמצעים פירוטכניים המסכנים את שלום הציבור. בהתאם לכך, לקראת כל משחק מתקיימת עבודת מטה סדורה והיערכות מבצעית בהתאם למאפייני האירוע, בדגש על מוקדי חיכוך, הפרדת קהלים וצמצום אירועים חריגים. נמשיך לפעול בנחישות במישור המניעתי והאכיפתי, במטרה לשמור על שלום הציבור ולאפשר חוויית ספורט בטוחה".
שר הספורט מיקי זוהר: "לצערנו, מקרי האלימות עדיין לא נעלמו ממגרשי הכדורגל. מאכזב מאוד לראות את זה כבר בתחילת העונה, ואנחנו ממשיכים לפעול מול רשויות האכיפה כדי שינהגו בצורה תקיפה יותר. בשנים האחרונות מבצע משרד הספורט מגוון פעולות, החל משיח עם המועדונים והאוהדים. מעבר לכך, הצלחנו להעביר בכנסת את הקנסות המינהליים, ואנחנו פועלים בימים אלה למינוי שופט ספורט ולהצבת מצלמות לזיהוי פנים".
