יום חמישי, 18.30 בערב. קבוצת הנשים של הפועל קטמון ירושלים מובילה 0:4 על מכבי ת"א ומחכה לשריקת הסיום שתבשר שהיא אלופת המדינה לראשונה בתולדותיה. שלוש שנים של סגנות למ.ס קריית־גת הגיעו לסיומן. השריקה מגיעה. זהו זה, אפשר לחגוג. השמפניות נשלפות, הדמעות מתערבבות בקצף של המשקה האלכוהולי. לא ברור אם מדובר בתחושת הקלה על הקוף שירד מהגב, או על שמחה מזוקקת של ילדות מכל מיני מקומות ושכבות אוכלוסייה שהן אלופות. תרתי משמע.
מהיציע יורד לדשא ליאור חוג'ה, המנהל המקצועי של הקבוצה, שבנה יחד עם המנכ"ל אורי שרצקי מחלקת נשים מאפס כשאף אחד לא נתן להם ולהן סיכוי להגיע רחוק. אבל הם החליטו שהם לא מתפשרים, כי מועדון אוהדים ששם את הקהילה במקום הראשון לא יכול שלא להתהדר במחלקת נשים ראויה וחזקה. "זה רגע של גאווה עצומה", הוא אומר. "זו ההוכחה שהדרך שבה אנחנו צועדים, של השקעה בבנייה, בחינוך ובתשתיות המקצועיות, היא הנכונה. אף פעם לא זכיתי באליפות, ואני לא כל כך יודע מה עושים עם זה".
השחקניות רוקדות ושרות סביב חוג'ה, משתגעות משמחה. הקפטנית רחל שטיינשניידר (32), אותה מכנים בקבוצה "שי אהרון שלנו", אומרת: "מהיום הראשון שלנו בליגת העל חלמנו על הרגע הזה. רדפנו אחרי קריית־גת שלוש שנים וכל הזמן היה מי שציקצק בלשון וחשב שלא נשיג אותן. אנחנו תותחיות שלא נשברנו ועכשיו מסתכלים הלאה כדי לעבור כמה שיותר שלבים בצ'מפיונס ליג".
הקבוצה הוקמה לפני חמש שנים בלבד, חמש עונות אחרי שהחלה לפעול מחלקת ילדות ונערות (שרצקי: "לא הסכמתי לפתוח בוגרות, עד שמחלקת הנערות התייצבה וזכתה בתארים"). כבר בעונתה הראשונה היא עלתה לליגה השנייה, שם חוותה משבר מקצועי וחוג'ה מונה למנהל מקצועי. את המאמן מוטי אוחיון החליף זוהר קמינסקי והקבוצה עלתה לליגת העל.
הצעה מזיו אריה
"לא רצינו שהפרויקט יתמסמס לנו בין הידיים", אומר חוג'ה, "ולכן החלטנו לתת לשחקניות את התנאים הכי טובים שיש, אם זה אנליסט, מאמן כושר, פיזיותרפיסט, מאמן מנטלי, עוזר מאמן, מאמן שוערים ואפילו אפסנאי, שזו משרה שלא תמיד קיימת בכדורגל נשים. אחרי שלוש שנים מתסכלות של סגנות החלטנו להוריד לחץ. מינינו למאמן את עוזרו של קמינסקי, צח שמרוני, ובנינו תלכיד של איכות וניסיון ושל שחקניות צעירות ורעבות. כולם ניבאו שנסיים במקום הרביעי־חמישי, אבל עשינו את זה בגדול בניגוד לכל התחזיות. פעם ראשונה שהפועל ירושלים זוכה באליפות, זה חלום".
התמהיל של הסגל רחב, כולל שתי שחקניות יהודיות שעשו עלייה מארה"ב: השוערת מיה שליט והמגינה רייצ'ל דאלת. לצידן משחקות ארבע זרות: הבלמית דורין שיגאווה, קמרונית בעלת אזרחות ספרדית ששיחקה בשבע השנים האחרונות בבטיס, הפליימקרית הברזילאית קארול קרדוסו ששיחקה בפורטוגל, שחקנית הכנף הברזילאית ז'איילי גומז דה סילבה ודוריס בואדובה, כוכבת נבחרת גאנה.
אחד הסיפורים המעניינים הוא של סמדר כהן (20). כהן, שגדלה בבית דתי, החלה את דרכה במועדון לפני ארבע שנים כשהיא מתנה את צירופה לקבוצה בכך שתורשה ללבוש חצאית במשחקים. "זה היה תקדימי אבל פנינו להתאחדות וקיבלו לכך אישור מיוחד", היא אומרת. "לא כל כך הלך לי בהתחלה ושקלתי לפרוש, אבל למזלי אף אחד לא ויתר לי. תמיד אמרו שיש לי את הכישרון וגם בנבחרת ישראל האמינו בי, עד שזה התחיל להיפתח לי. אני כבר לא משחקת עם חצאית, אבל עדיין מקיימת אורח חיים דתי". כהן הבקיעה העונה 26 שערים, כולל שלושער במשחק ההכתרה מול מכבי ת"א, וזיו אריה אפילו הציע לה בצחוק לחזק את קבוצת הגברים, שמשוועת לסקוררים.
בקבוצה משחקת גם מיכאלה וורקו (19), קשרית אמצע וכנף שמאל שהצטרפה בינואר אחרי שניסתה את מזלה בבראגה הפורטוגלית ולבאנטה הספרדית. "התחלתי בהפועל פ"ת, יש לי תארים עם קריית־גת וגם טעמתי אירופה, אבל בהפועל ירושלים יש משהו אחר, חיבור מיוחד של קבוצה עם שחקניות ממוקדות מטרה שלא ויתרו עד שהביאו את האליפות. בינואר בחרתי לחזור לארץ כי לא קיבלתי דקות משחק וגם עברתי קצת פציעות, וכאן חזרה לי שמחת החיים".
כמו אתלטיקו וארסנל
המגינה הימנית הילי שלום (23) התחילה את דרכה בקבוצת הנערות, עברה לקריית־גת שם זכתה באליפויות וגביעים וגם שיחקה בליגת האלופות. "חזרתי להפועל לפני שלוש שנים ובכל התקופה הזו תמיד נשארנו עם טעם של החמצה ותסכול בגלל שהאליפות הלכה לקריית־גת. העונה סגרנו את כל המעגלים ועכשיו אנחנו רק רוצות להמשיך ליצור כאן מסורת של זכייה בתארים".
המאמן שמרוני האמין שזה יקרה מהרגע שמונה. "לפני פתיחת העונה אמרתי להנהלה ולשחקניות שהמטרה היא אליפות. בנינו קבוצה שיש לה גם כישרון, גם אופי וגם ווינריות. אני לא רוצה להיתלות באילנות גבוהים, אבל אני מאוד מתחבר לאחריות שיש לקבוצה כמו אתלטיקו מדריד במשחק ההגנה ולתשוקה והיופי שמביא מיקל ארטטה בארסנל בחלק ההתקפי".
ואיך אפשר בלי לדבר על כסף. "הקבוצה מחזיקה את עצמה כלכלית", אומר המנכ"ל שרצקי. "יש כאן עירוב של תמיכה משמעותית מעיריית ירושלים וממשרד הספורט, ומקורות עצמאיים שהבולט בהם הוא הספונסר הראשי, חברת הנדל"ן קן התור. תקציב הקבוצה הוא כ־2.5 מיליון שקל, ואנחנו מנסים כל הזמן למצוא מקורות עצמאיים ולא להסתמך רק על התמיכה המוסדית. זה לא סוד שאין מספיק קהל, והמועדונים הגדולים בישראל הם לחלוטין לא באירוע כרגע, מה שיכול היה להזניק את הענף באופן משמעותי. אבל לפחות אנחנו כאן, ואולי האליפות הזו תשנה משהו בענף הכל כך מבוזבז הזה".
בעוד כשבועיים תארח ירושלים את הנמסיס קריית־גת ותניף לעיני הקהל הביתי שלה את צלחת האליפות. היא מקווה שמדובר בחילופי שלטון בכדורגל הנשים בישראל לשנים הקרובות, אחרי שארון התארים של קריית־גת כבר הפך עמוס לעייפה.
