ההדחה של מכבי נתניה אתמול (שלישי) מגביע המדינה (2:0 למכבי יפו) אמנם נחשבת כהפתעה גדולה אבל במצב בו נמצא המועדון נראה שהכתובת היתה על הקיר.
הפיטורים של יוסי אבוקסיס הורידו ללא מעט שחקנים בנתניה את האוויר. מצד אחד אין להם שום אליבי להיראות ככה מול קבוצב מתחתית הלאומית, מצד שני אבוקסיס היה בסוף עבורם סוג של מבוגר אחראי בתוך מגדל בבל אחד גדול בו הבעלים מנותק והתחושה הכללית היא שאין כאן מועדון תחרותי אלא יותר אקדמיה שנועדה להשביח שחקנים. בסוף עד כמה שהתוצאות היו רעות לאחרונה אבוקסיס לפחות שמר על מסגרת.
נתניה זה אולי מועדון שאין לו שאיפות לאליפות אבל תובעני וסוער. סיר לחץ. בסיום ההפסד ליפו, האוהדים התעמתו עם השחקנים, אלא שהיתה גם חציית קו אדום. אוהד שסטר לאיתי בן שבת אחרים שקיללו וכאלה ששלחו הודעות נאצה לשחקנים לטלפון הנייד.
המנכל גיל לב ביקש ש"תחזירו את הכבוד מול סכנין". הבעיה היא שיש תחושה עם כל הכבוד ללב שלנתניה חסרים אבא ואמא. בני לם חביב הקהל בכלל לא רוצה לאמן. ההחלטה למנות את גוסטבו לאל הברזילאי גורמת אי נוחות בקרב הקהל והשחקנים שיש מי שאומר שלואל בכלל שוקל אם לקבל את התפקיד כי הוא מודע לאנטי כלפיו.
בסוף, במקום שהפיטורים של אבוקסיס יגרמו לזעזוע הם הביאו איתם אפקט דומינו. רוס קסטין שותק. גם הכוורת שלו. שני הגורמים היחידים שמחזיקים כיום את מכבי נתניה הקהל שלה והשחקנים שלה בחוסר אמון מוחלט. עונה שנראה היתה שהולכת למקומות טובים הפכה עבור כולם תוך חודש וחצי לסיוט ואף אחד לא יודע איך ובעיקר מי מסוגל להוציא את העגלה שרק שוקעת עוד ועוד בבוץ.
