שלשום, בדקה ה־37 של הפועל באר־שבע נגד הכוכב האדום בלגרד, כשזאהי אחמד עקץ את האחת־אפס וחגג מול היציעים השותקים של סומבטהיי שבהונגריה - שינו זוארץ, יו"ר ההתאחדות, דמיין את אותו הגול רק בטרנר; מול עשרות אלפי המיוזעים. "היציעים היו עפים באוויר", הוא מתאר, "אין מה לומר, לטרנר יש את העוצמות שלו. צובט לראות את היציעים הריקים בהונגריה".
מקודם, כשרק נפתח המשחק, שאלתי את זוארץ בווטסאפ על הניסיונות להחזיר את הכדורגל לישראל. אין ניסיונות, סימס חזרה.
גלריה
רק תארו לכם איך טרנר היה עף באוויר. הקהל של הפועל באר-שבע בהונגריה
(צילום: ליאור מוסקוביץ, הפועל באר-שבע)
עצוב שזה ככה, אני אומר לו במחצית. "כי אני ריאלי ואני יודע באיזה מצב אני נמצא", הוא משיב, "תבין, אני בשיחות יומיומיות עם אנשי אופ"א, ומדבר עם נשיאי התאחדויות ממדינות אחרות. יש לי כדור אחד בקנה, ואני אירה אותו רק כשנהיה בטוחים. אתה צריך להיות חכם".
עונה חדשה בפתח, בחוץ מראית של נורמליות – כלומר עד שטראמפ יחליט אחרת - והערב בית"ר ירושלים תארח את אוסטריה וינה ברומניה, מכבי ת"א את צסק"א סופיה בגיאורגיה, והפועל ת"א את קטוביץ' בהונגריה. לארח, כאמור, קוראים לזה.
אם תשאלו את בכירי ההתאחדות, ראוי להנמיך ציפיות בסוגיה. עצם העובדה שהישראליות הן עדיין חלק מהמפעלים הבינלאומיים היא הישג. כזה שקשה יהיה להתחייב לגביו בהמשך. העובדה שהמונדיאל היה בארה"ב, וג'אני אינפנטינו היה צמוד לטראמפ, הצילה אותנו, אומרים שם. אבל הנה, המונדיאל נגמר, אינפנטינו נגמר, ומה שלא נגמר – אלו המלחמות במזרח התיכון והיחס העוין לישראל.
בהתאחדות דוגלים בהנמכת ציפיות בנושא החזרת המשחקים לארץ. שינו זוארץ
(צילום: שאול גולן)
הסטטוס־קוו הנוכחי, מוסיפים בהתאחדות, לא בהכרח לרעתנו. העובדה שקבוצות ממדינות אחרות לא יכולות להגיע לישראל, בגלל טיעונים ביטחוניים, מונעת מהן לא לרצות להגיע לכאן מנימוקים אחרים. כאלה שפחות נעים לשמוע, ומציירים אותנו כמצורעים.
אני מריץ רגע תרחיש עם ראש מערך ההסברה של ההתאחדות, שלומי ברזל: כל זירות המלחמה שלנו נסגרות, אזהרות המסע לישראל מתפוגגות, חברות התעופה חוזרות בפול טיים. "ועדיין", הוא הולך לסוף, "זה לא שמרימים את המתג והכדורגל חוזר".
הקרב האמיתי יחל אז. יש את נורבגיה, אירלנד, טורקיה. יש אחרות שלא אוהבות אותנו ופחות מחצינות. יש נשיאי התאחדויות שמתחבקים עם זוארץ ברשמי, אבל ינהגו אחרת בגלל דעת הקהל. "נכון לעכשיו הנימוק הביטחוני מציל אותנו מעליהום פוליטי", ברזל אומר.
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות", הבוקר
פעמיים בשנים האחרונות בהתאחדות היו קרובים לבקש את החזרת המשחקים לארץ, ולבסוף ויתרו. אחת הפעמים הייתה בסיום מבצע "שאגת הארי", כשנדמה היה שהזירות מסתדרות. זה צ'אנס חד־פעמי, ברזל מסביר, הבקשה להחזרת המשחקים לארץ היא תהליך שדורש בדיקות ממושכות.
אז אלו הם פני הדברים: שלוש ישראליות ישחקו הערב בשלוש נקודות שונות על הגלובוס, שהן לא ישראל, וכולנו נקרא לזה בית. זה לא הולך להשתנות, לפחות עד סוף העונה. ובכל מקרה, גם אם יפרוץ השלום, לא תפרוץ האהבה אלינו. אבל איך אומר זוארץ? "צריך לעשות מהלימון לימונדה".
