נבחרת שווייץ היא לא מאריות הכדורגל של אירופה, אבל עדיין כזו שמגיעה כמעט תמיד למונדיאל וליורו. ולמרות זאת, עם נבחרת ישראל היא פחות מסתדרת. נכון, הכחולים-לבנים עדיין לא ניצחו את השווייצרים, אבל ארבעה מחמשת המפגשים הרשמיים ביניהם הסתיימו ללא הכרעה. רק במשחק האחרון, בחודש מארס השנה, שווייץ הצליחה לנצח 0:3. אז מה היה לנו שם?
דייגו ארמנדו בניון
קמפיין מוקדמות מונדיאל 2006 זכור מבחינת נבחרת ישראל כקמפיין התיקו: 0 הפסדים, ארבעה ניצחונות על קפריסין ואיי פארו, ושש תוצאות תיקו נגד שלוש היריבות על שני המקומות הראשונים בבית - צרפת, אירלנד ושווייץ. השורה התחתונה הייתה מאכזבת, כי נבחרת ישראל של אברם גרנט סיימה במקום השלישי עם אותו מספר נקודות כמו שווייץ, אבל נשארה בבית בגלל הפרש שערים נחות.
המשחק הראשון נגד שווייץ, ב-9 באוקטובר 2004, לעיני 38 אלף צופים באצטדיון ר"ג, זכור בעיקר בזכות הצגה של איש אחד - יוסי בניון, היום המנהל המקצועי של הנבחרת. בניון, אז בן 24 ועדיין שחקן סנטאנדר, סיפק את אחד ממשחקי השיא של שחקן בנבחרת ואת אחד השערים הזכורים ביותר שנכנס לפנתיאון.
שליח "ידיעות אחרונות" ו-ynet להונגריה בדיווח לקראת משחקה של נבחרת ישראל נגד שווייץ
(צילום: עוז מועלם)
זה קרה כבר בדקה התשיעית. עומרי אפק העביר כדור מהאגף הימני לבניון, שעם יכולת כדרור מעולה והטעיות גוף חדר לרחבה תוך שהוא מנער את שחקני ההגנה של שווייץ, ולקינוח חלף גם על פני השוער פסקל צוברבולר בדרך ל-0:1 גדול. אלא שהאורחים לא ויתרו, ואלכסנדר פריי (26) ויוהאן פונלאנטן (34) עשו מהפך עוד לפני הירידה להפסקה. המילה האחרונה הייתה של בניון שהשווה ל-2:2 עם עוד ביצוע מרהיב. בדקה ה-47 הוא קיבל כדור מאבי נימני, עשה דאבל פס עם פיני בלילי, קיבל כדור גבוה, הקפיץ אותו על העקב מעל בלמי שווייץ ובעט בכריעה לרשת. האוהדים יצאו מאוכזבים מהתוצאה, אבל נשארו דקות ארוכות ביציעים כדי להודות לשחקנים על המאמץ, ובעיקר לבניון על רגעי הקסם.
המשחק השני בין שתי הנבחרות באותו קמפיין, כמעט שנה אחר כך ב-3 בספטמבר 2005, הסתיים ב-1:1 והרגשות שוב היו מעורבים. מצד אחד אכזבה על אובדן שתי נקודות, ומצד שני תקווה כי הקמפיין היה עדיין בחיים - למרות שישראל כבר לא הייתה תלויה בעצמה. אלכסנדר פריי, שוב הוא, העלה את השווייצרים ליתרון כבר בדקה השישית ואדורם קייסי השווה בדקה ה-20.
התוצאה העלתה בסופו של דבר את שווייץ למונדיאל בגרמניה ושלחה את נבחרת ישראל לעוד חשבון נפש. למרות "התחת של גרנט", שהצליח לא להפסיד, הוא גם לא ניצח ברגעי האמת. והיו עוד שני אירועים זכורים מאותו משחק. בדקה ה־50 פרצו למגרש ארבעה מפגינים עם שלטים "שחררו את פלסטין" ו"החרימו את האפרטהייד", ועברו דקות ארוכות עד שהסדרנים פינו אותם. והייתה גם ההתקפה של השוער דודו אוואט על גרנט לאחר שהתברר לו שהוא לא פותח. על פי העדויות, אוואט אמר בין השאר: "זה לא מקצועי ולא מקובל עלי. זה פוגע גם במעמדי בסנטאנדר. אני נגעל ממה שקורה בנבחרת. אני עם הנבחרת גמרתי, כל עוד אברם פה אין לי מה להגיע".
גם קשטן לא עזר
ארבע שנים מאוחר יותר, שווייץ שוב עומדת בינינו ובין כרטיס למונדיאל בבית סביר עם יוון, לטביה, מולדובה ולוקסמבורג - הפעם עם דרור קשטן על קווים. התקוות כרגיל בשמיים, והמציאות מורידה אותנו שוב לקרקע. שתי תוצאות התיקו לא עוזרות ושווייץ עולה למונדיאל בדרום אפריקה, בזמן שישראל מידרדרת למקום הרביעי, אחרי לטביה.
ההתחלה הייתה דווקא אופטימית, עם דז'ה-וו לקמפיין הקודם. 6 בספטמבר 2008, מחזור ראשון, 31 אלף צופים באצטדיון ר"ג, ועוד 2:2 לפנתיאון. הפעם האורחים משווייץ הובילו 0:2 משערים של הקאן יאקין (האח הצעיר של מוראט, המאמן הנוכחי) בכדור חופשי מ-25 מטר למשקוף של דודו אוואט (הוא חזר) ופנימה ובלייז קופו, אבל אז הגיע מי אם לא בניון שצימצם בדקה ה־73. על שער השוויון, שתי דקות בתוך תוספת הזמן, היה חתום בן שהר (אז עדיין סהר) בן ה-19 מפורטסמות'. קשטן היה מרוצה בסיום: "בניגוד לאנשים אחרים, אני ראיתי דברים טובים" - אבל ההמשך היה פחות טוב.
המשחק השני בין שתי הנבחרות היה כבר לפרוטוקול בלבד. שווייץ כבר הבטיחה את הכרטיס למונדיאל וישראל הייתה צריכה נס בדמות ניצחון בבאזל והפסד ביתי של יוון מול לוקסמבורג כדי להגיע לפלייאוף. נס לא קרה לנו, אבל למרות ה-0:0 בנבחרת היו מרוצים מרוח הלחימה של השחקנים ומהעובדה שהם לא התפרקו מול יריבה עדיפה אחרי שנותרו בנחיתות מספרית בעקבות הרחקתו של אביחי ידין בדקה ה־59. שמחת עניים.
הפסד ראשון בז'נבה
הניצחון הרשמי היחידי של שווייץ על ישראל היה השנה, ב-28 במארס, בפעם הראשונה ששתי הנבחרות נפגשו במוקדמות היורו. זה היה המשחק השני בקמפיין, אחרי התיקו הביתי עם קוסובו, ההרגשה הייתה ששווייץ היא בכל מקרה הנבחרת הטובה בבית ולכן ההפסד 3:0 בז'נבה התקבל בהבנה למרות היכולת החלשה. ישראל לא נתנה פייט של ממש ושווייץ סגרה עניין תוך 13 דקות נטו עם שערים של רובן וארגס (39), זקי אמדוני (48) וסילבן וידמר (52). הקמע שלה היה כנראה רוג'ר פדרר שישב ביציע.
בהמשך התברר ששווייץ היא כבר לא כזה באנקר, כשאיבדה ארבע נקודות ביתיות מול רומניה ובלארוס, אבל בשביל ישראל זה הספיק באותו ערב לפני פחות משמונה חודשים.
