עומר פרץ הגיע לליגת העל בעבודה קשה ובלי יחסי ציבור. מי שהיה כישרון גדול כשחקן, אבל הוגדר כפספוס, שינה מסלול ועבר לקווים. הוא בנה את עצמו מחדש ממוקד ומחושל יותר. מהנוער של הפועל ר"ג והפועל ת"א, דרך הכח־עמידר, כפר־שלם (עלה איתה ללאומית) ובני־יהודה, ועד לשיא עם הפועל פ"ת בעונה החולפת.
אבל הקריירה היא רק חלק מהסיפור. מאחוריו עומד שם משפחה שחרוט עמוק בהיסטוריית הכדורגל הישראלי וגם טרגדיה אישית. הוא נושא איתו זיכרון והרבה געגוע לאביו, ויקי פרץ ז"ל, שסיים את חייו בנסיבות טרגיות, ולא זכה לראות את ההצלחה של בנו. יש מילים שעומר עוד רצה להגיד לאביו, רגעים שקיווה לחלוק – אבל במקום זה הוא נושא בכבוד את השם פרץ ובשקט שמאפיין אותו צועד איתו במסע.
פרץ (39), נשוי פלוס 3, נולד לתוך הכדורגל. נצר לשושלת ספורטיבית שמתחילה באביו שכיכב במכבי ת"א ונבחרת ישראל, ממשיכה בדודו אבי כהן ז"ל, מגדולי הבלמים שהיו פה, ומגיעה גם לבן הדור השלישי, תמיר כהן, שהגיע מהצהובים לפרמייר־ליג. "מהיום שבו נולדתי, הכדור היה דבוק לי לרגליים. זה המקצוע שאני הכי אוהב בעולם – ידעתי שאלך למקום הזה", מספר פרץ בראיון ל"ידיעות אחרונות" ו־ynet.
"לא הייתה לי עבודה"
בעוד אגדות המשפחה נחקקו בזיכרון הקולקטיבי של אוהדי הכדורגל, דרכו של עומר עברה מסלול פחות צפוי. הוא סומן כהבטחה במחלקות הנוער של מכבי והפועל ת"א, בגיל 15 עבר לשטרסבורג הצרפתית, המועדון שבו שיחק גם אביו, ולאחר מכן שב לישראל. הוא זכה בגביע עם הפועל ת"א, ובהמשך נדד בין קבוצות – עד שקרע את הרצועה הצולבת בגיל 30 ונאלץ לפרוש.
אבל פרץ ידע שהוא לא עוזב את הכדורגל, אחרי שבגיל 27 עבר קורס מאמנים. "זה המקצוע שאני הכי אוהב בעולם, משהו שפיתח אותי לאורך השנים", הוא אומר. ההזדמנות הראשונה בקבוצה הבוגרת הייתה הכח־עמידר ר"ג בליגה א'. הוא בנה שם קבוצה אטרקטיבית, כאשר שחקנים ששיחקו תחתיו התקדמו לליגות הבכירות. "לא הייתה לי שום הצעת עבודה", משחזר המאמן. "עומר בוקסנבוים, חבר טוב שלי, התקשר לקבוצות שלא רצו לשמוע. ישבתי בבית. עומר הרים טלפון לגל יוסף, הבעלים של הכח־עמידר, ואמר שיש לו מאמן ושיסמוך עליו. משם הכל היסטוריה. עד היום זוכרים את העונה הזו".
משם המשיך המשיך פרץ לכפר־שלם, אותה כאמור הוביל לליגה הלאומית, ולאחר מכן להפועל ראשל"צ, כפר־סבא, ולתחנה המשמעותית הראשונה – בני־יהודה. המטרה הייתה ברורה: לעלות ליגה. למרות עונה מרשימה בפלייאוף הקבוצה לא הצליחה לעמוד בלחץ. טבריה עקפה אותה, ופרץ שילם את המחיר. הוא פוטר מחזור אחד לפני סיום העונה, למרות שהיה חתום לשלוש שנים.
התאכזבת מהפיטורים?
"הייתי המום יותר ממאוכזב. הרגשתי שהדברים נעשים באופן אימפולסיבי. אפשר לראות מה שהיה עם אלירן חודדה. הוא לא עלה ליגה שנה לפני, המשיך בטבריה ואחר כך עשה את זה. זה מה שרציתי שיקרה. לא דיברתי עם אלירן עובד על הנושא, אבל אני לא רואה סיבה לפטר מאמן מחזור אחד לסיום העונה. למדתי הרבה מהעונה הזאת. הייתה לי זכות לאמן שם, אי־אפשר לראות את העונה הזו ככישלון".
למרות האכזבה, מהר מאוד הגיעה הזדמנות גדולה נוספת, הפועל פ"ת, והפעם פרץ עמד במשימה ובענק. "הגעתי למקום עם קהל אדיר, היסטוריה, אימפריה, אבל חבול מקצועית", מתאר המאמן. "הספונסר עזב, חוסר ודאות כלכלית. ובכל זאת – זה לא עניין אף אחד. הפועל פ"ת צריכה לעלות ליגה. הדברים לקחו זמן, לאט־לאט התחלנו לחבר את הפאזל. זו הייתה עונה היסטורית – שיא נקודות, ההגנה הטובה בליגה. לא האמנתי שנגיע לגבהים האלה. אי־אפשר היה לעצור אותנו".
"ביום שזה קרה עומר בוקסנבוים טילפן אליי בבוקר, ואמר לי 'תתקשר לאבא שלך, תראה מה קורה'. הוא כבר ידע לפני כי שכן של אבא עבד בהפועל ר"ג, והוא הלך אליו הביתה, עשה לו החייאה וניסה להציל אותו. התקשרתי אליו, אשתו ענתה ואמרה לי שהוא בבית חולים. נסעתי לשם – ואז גיליתי. הייתי בהלם מוחלט, לא ידעתי על שום בעיה. הוא היה בדיכאון קשה מאוד שהוביל להתאבדות. לא ידעתי מזה שום דבר. לא הייתי מודע בכלל למצבו הנפשי"
משחק העלייה היה מול האקסית בני־יהודה. סוג של נקמה ספורטיבית?
"לא רואה את זה כנקמה. הדברים פשוט התחברו. אין לי דרך להסביר את זה שמשחק העלייה ייפול בדיוק על בני־יהודה. כל פעם שרואים אותי אומרים לי את המילה 'קארמה'. אני לא יודע – היה פה משהו מעבר. אין לי דם רע. אני בקשר טוב עם אלירן עובד. הייתה אכזבה גדולה – אבל זה החיים, וזה הכדורגל. זה חישל וחיזק אותי ועשה אותי מאמן יותר טוב".
"הייתי בהלם מוחלט"
כאמור, בכל המסע הזה נושא עימו עומר טרגדיה אישית עמוקה. "ביום שזה קרה עומר בוקסנבוים טילפן אליי בבוקר, ואמר לי 'תתקשר לאבא שלך, תראה מה קורה'. הוא כבר ידע לפני כי שכן של אבא עבד בהפועל ר"ג, והוא הלך אליו הביתה, עשה לו החייאה וניסה להציל אותו. התקשרתי אליו, אשתו ענתה ואמרה לי שהוא בבית חולים. נסעתי לשם – ואז גיליתי. הייתי בהלם מוחלט, לא ידעתי על שום בעיה. הוא היה בדיכאון קשה מאוד שהוביל להתאבדות. לא ידעתי מזה שום דבר. לא הייתי מודע בכלל למצבו הנפשי".
7 צפייה בגלריה
"הוא ליווה אותי לאורך כל הקריירה והיה שם בשבילי". ויקי ועומר פרץ ב-2005
(צילום: טל שחר)
מה לדעתך קרה שם?
"אבא שלי זה שם גדול – ויקי פרץ. באותה תקופה דברים לא הסתדרו לו, כל מיני דברים שהובטחו לו מבחינת עבודות. לא היו לו קשיים כלכליים, אבל הוא היה צריך לעבוד בסופו של דבר. מחלת הדיכאון היא קשה מאוד. אנשים לא מודעים אליה. ומי שלא מדבר – קשה לראות עליו".
ספר על הקשר ביניכם.
"היה קשר הדוק מאוד עד גיל 25־27, ליווי יומיומי. לאחר מכן היה נתק ביחסים לכמה שנים. בתקופה האחרונה זה חזר, לא היינו בקשר כמו לפני, אבל הוא ליווה אותי לאורך כל הקריירה והיה שם בשבילי. היה אבא מדהים. כשהייתי בכפר שלם הוא הגיע למשחקים. אמר לי שיש לי את זה, שאשאר במקצוע, שאעבוד קשה, שאהיה סבלני. אמר לי שלפי מה שהוא רואה אני צריך ללכת על זה בכל הכוח".
איך היה לגדול בסביבה של אבא ויקי פרץ ודוד אבי כהן?
"לא קל, אבל כבוד מאוד גדול. אבא שלי היה אחד השחקנים הגדולים במדינה, הוא ואבי הם שני שחקנים שהרימו את הכדורגל לגבהים אחרים, יצאו לחו"ל, עשו הישגים עם הנבחרות והקבוצות שלהם. מצד שני היה עליי לחץ גדול, כל הזמן השוו אותי לאבא שלי – למרות שאנחנו שונים. היה לי קשה עם זה, המבנה האישיותי שלי לא היה מספיק חזק. הרגשתי חנוק בסיטואציה הזאת עד גיל מאוחר. רק בגיל 27, כשהגעתי למכבי נתניה, הצלחתי לשחרר את הנושא הזה. אבל אבא שלי היה אגדה ואני גאה בו על מי שהוא היה ועל מה שהוא עשה בשבילי. לצערי זה נגמר מהר מדי איתו".
מתגעגע?
"אני מתגעגע אליו מאוד. חסרים לי הפידבקים שלו, כואב לי שהוא לא ראה את ההצלחה שלי. לא הספקתי לדבר איתו על דברים שהייתי רוצה כמו שיחות על החיים, על הקשר שהיה לאורך השנים. כל כך הרבה שאלות שהייתי עוד ועוד רוצה לשאול, אבל לצערי הן לא כבר לא ייענו".
מה לקחת ממנו לקריירת האימון?
"השם פרץ הולך איתי תמיד. אני הבן של ויקי. הרבה ממה שאני היום – מגיע לו קרדיט על כך. אני נושא את השם הזה ואת ההיסטוריה של המשפחה שלנו. אני גאה בזה שאני ממשיך דור של שחקן עבר ותורם לדבר הזה שנקרא כדורגל. הגנים של אבא שלי עברו דרכי ואני שמח שקיבלתי את זה ממנו".
מה היית רוצה שיזכרו ממנו?
"היה לו לב ענק, נתינה עצומה. איש צנוע שמכבד את כולם. בנאדם מדהים עם אישיות יוצאת דופן וסיפור חיים לא קל. ויקי פרץ הקטן משכונת עמידר הגיע עד לנבחרת ישראל, עם אליפות במכבי ת"א ולמלכות השערים בצרפת".
"למנף את ההצלחה"
עומר משתייך לדור החדש של המאמנים בכדורגל הישראלי – לצד שמות כמו רן קוז'וך, אליניב ברדה ומסאי דגו – שמביאים איתם גישה מודרנית למשחק וזוכים לקרדיט בליגות הבכירות גם אם אין להם ניסיון עשיר על הקווים.
"אני לא חושב שזה עניין של גיל. יש לנו מאמנים מצוינים כמו סלובודן דראפיץ' ושרון מימר, אבל הדור החדש מביא איתו משהו אחר", מציין פרץ. "יש נטייה לזלזל במאמן הישראלי ולחפש פתרונות בחו"ל – יש פה יופי של אנשי מקצוע, מוכשרים ומתקדמים".
העונה הקרובה תהיה המבחן האמיתי של פרץ, עם שתי משימות חשובות. הראשונה להוכיח שהוא ראוי לעמוד על הקווים בליגה הבכירה והשנייה היא לא לחזור על טעויות עבר. "יש התרגשות, אני אוהב את תקופת ההכנה. אמנם זו עונה ראשונה בליגת העל כמאמן ראשי, אבל כבר בניתי חמש־שש קבוצות", אומר פרץ בביטחון. "הייתי שחקן בליגת העל, עוזר מאמן – מכיר מצוין את הכדורגל שלנו. עשינו משהו מדהים השנה, ואנחנו רוצים למנף את ההצלחה".
פניתם לערן זהבי?
"כן, ניסינו לעשות מהלך, לא צלח. ערן הוא גדול השחקנים בישראל".
פרץ עבר דרך לא פשוטה ונאלץ שוב ושוב להמציא את עצמו מחדש. הוא לא קיבל שום דבר כמובן מאליו. כל מינוי, כל עלייה, כל הישג – כולם נבנו בעבודה קשה ובאמונה בעצמו גם כשמסביב פיקפקו בו. ובכל זאת, כששואלים אותו לאן הוא שואף להגיע – הוא לא מדבר על טבלאות, לא על הנבחרת, ולא על הצעות מעבר לים. הוא מדבר על כאן ועכשיו: "כשהתחלתי את הקריירה כשחקן חלמתי גבוה גם כמאמן, אבל עכשיו אני נהנה מהיום־יום, מרוכז בעונה הבאה. החלומות האלה על נבחרת ואירופה לא יושבים לי בראש. רוצה רק להצליח בהפועל פ"ת".
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בקו החם 1201 או בוואטסאפ 052-8451201, באתר האינטרנט של סה"ר http://www.sahar.org.il, או headspace.org.il
פורסם לראשונה: 01:30, 12.06.25
