ורה זיקוק התאורה חשב שהוא ניצח. מבחינתו, הוא הצליח לגרש את ז'רקו לאזטיץ' ממכבי ת"א. הסרבי כבר התפטר ורצה לברוח מפה, והמועדון נראה בהלם. על הקווים מול אשדוד עמדו דן רומן וצוות ישראלי, אבל היורה לא הבין מול מי הוא עומד. הוא לא העריך נכון את מיץ' גולדהאר, שהפך עליו את התוצאה.
אמנם השחקנים והצוות המקצועי לא אמרו מילה לטובת המאמן אחרי המשחק, אך הוא חזר בגדול. הבוס הקנדי לא יאפשר לאף אחד להחליט במקומו, ולמשחק העונה לאזטיץ' מגיע במעמד חזק מאי פעם. הוא המאמן הראשון בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי שהמעמד שלו השתפר דווקא אחרי שחטף שתי שישיות רצופות. השחקנים שחייכו מתחת לשפם כששמעו על האירוע יצטרכו להתרגל לעובדה שהסרבי ודרישותיו המחמירות פה עד סוף העונה. וזה עוד לפני שמדברים על מכבש הלחצים שגולדהאר יפעיל עליו אם הקבוצה תזכה באליפות. מעמדו כרגע מבוצר. הם לא רצו את לאזטיץ', וקיבלו לאזטיץ' פרו מקס 17.
המשחק מול אשדוד חשף מה מכבי ת"א יכולה להיות בלי לאזטיץ'. היו שחקנים חופשיים ומאושרים, היו חילופים התקפיים של רומן, אבל מכביזם אף פעם לא היה עניין כיפי. הוא לא "נבוא לשחק פתוח ומצידנו שייגמר 4:4". הוא בא לנצח בכל מחיר. אפילו 0:1 אחרי 0:1. כך זה תמיד היה. המשחק הזה הראה למכבי מה יקרה אם היא תיכנע לשכונה הישראלית. אולי אוהדים ניטרליים יחמיאו על הסטייל, אבל צלחת לא תהיה. האם אוהדי מכבי ת"א באמת רוצים שיתחילו לראות בקבוצה שלהם קבוצה כיפית? לא נראה לי.
לעומת זאת, מול הפועל חיפה בבלומפילד ריחפה אווירה כבדה ומחאה נגד ההנהלה. לאזטיץ' חזר, ויחד איתו גם הניצחון בדם, יזע ודמעות. כל קבוצה ישראלית טיפוסית הייתה מאבדת נקודות ונוטשת ביוזמתה את מאבק האליפות. לא מכבי של גולדהאר. הוא מכביסט לא פחות ממי שראה את איציק זוהר ונועם שוהם משער 11. כדי להיות מאמן מכבי ת"א אתה חייב אטימות מוחלטת לרעשים מבחוץ.
לאזטיץ' בנה קבוצה שמזכירה את מכבי ת"א של הניינטיז. לא נוצצת כמו מכבי חיפה, אבל עקשנית ומעיקה. אתה בטוח שהיא נפלה למקום החמישי, ואז אתה מגלה שהיא בכלל ראשונה. תמיד שם. בסך הכל שתי נקודות מבאר־שבע. וגם אם תפסיד, שום דבר לא נגמר. יהיה מרמור, תמיד יש, אבל אוהדים כבר לא יעזו להתפרע מול הבית של המאמן. גולדהאר הבהיר במי הוא מאמין וממי פחות מתרשם. שבע אליפויות ב־12 שנים גרמו לקהל לשכוח איפה הוא היה קודם. מועדון שבור, דרבים מביכים, בושות מול עכו. כמה מהר שוכחים את הגיהינום כשאתה גר בגן עדן. הדבר הכי גרוע שקרה למכבי בשנים הללו הוא סיום במקום השלישי, זה הכל. נראה שגם 0:5 בטוטו־טרנר לא ישתיק את המבקרים, הם ימצאו איך לנגח את לאזטיץ', יגידו שהיה צריך להיגמר 0:10, למה הוא שיחק בדקות ארוכות 3:6:1, ולמה הוא לא לבש חולצה לבנה לאירוע החגיגי.
ומהצד השני עומד רן קוז'וך, שחי בעולם הרבה יותר נחמד. הבעיות שלו מקצועיות בלבד, הקהל רגוע והשחקנים מאחוריו. תיקו מול הפועל פ"ת? לא קרה כלום כשאתה מוביל את הטבלה וברשותך השחקן הטוב בישראל, דן ביטון. שום פנצ'ר לא מפחיד כשיריבותיך קורסות בגלל הפסד אחד.
אחרי הזכייה שהתחמקה בעונה שעברה, נראה שכל באר־שבע הבינה שהפעם היא לא יכולה לתת לזה לברוח. קוז'וך הפסיד ללאזטיץ', אבל קיבל גב שהסרבי רק יכול לחלום עליו. אף אחד לא מדבר על הקריסה של באר־שבע בסיום העונה, אחרי שהצלחת הייתה בידיים שלה והיא כונתה "בלתי שבירה". אף אחד לא זוכר את הנוקאאוט שספגה מלאזטיץ' בטרנר ואת התיקו בטדי שסגר לה את הסיפור. אם לאזטיץ' היה המאמן המושמץ ביותר שזכה באליפות, קשה לזכור מאמן שזכה להררי מחמאות על המקום השני כמו קוז'וך.
עניין של קארמה
קוז'וך מקבל שקט נפשי ונותן בתמורה מכונה משומנת כמעט בלתי תקלות. באר־שבע צריכה רק ללחוץ על כמה כפתורים כדי לייצר גול. קינגס קאנגווה צריך רק חמש דקות כדי לסגור משחק. מספיק שלוקאס ונטורה יביט לעבר הקשרים היריבים כדי שיתחילו לשקשק. דמיינו מה קוז'וך היה עושה בתקציב של מכבי חיפה. בעצם, אפילו רק בתקציב שהוקצה לרכישת פיטר אגבה. עוד שניים־שלושה מיליון יורו, ובאר־שבע הייתה באמת בלתי שבירה.
כי באר־שבע מחזיקה בתערובת מדויקת של יצירתיות בית"רית לצד הסדר המוקפד של מכבי ת"א. אפשר לדבר עליה בשפה גבוהה, לנתח את מערכי ההגנה ולעקוב אחרי היציאות להתקפה כמו אנליסט, וגם פשוט ליהנות מהשערים היפים. הרי אי־אפשר לדבר על השיפור הדרמטי של ביטון בלי להיגרר למונחים מעולם המיסטיקה כמו קארמה. בעונה שעברה הוא היה מצוין, העונה הוא מפלצת.
ואגב קארמה ומיסטיקה, קוז'וך הגיע לבאר־שבע בדיוק בזמן. אחרי שהבינה שלאורך זמן אין לה סיכוי כלכלי מול שתי היריבות הגדולות, היא הייתה מוכנה למאמן שחושב אחרת. אחד שמאמין בשחקנים שאף אחד לא ספר. מי דמיין שאליאל פרץ יהיה שחקן נבחרת. מי שיער שבמכבי ת"א יתחרטו על כך שלא שמרו על מתן בלטקסה. אלונה ברקת דחפה להגדלת מספר הזרים, אבל קוז'וך מוצא יהלומים גם בשוק הישראלי הבינוני. תנו לו שחקן ספסל ותראו אותו הופך לסופרסטאר שהנבחרת לא יכולה בלעדיו. אלונה כבר לא צריכה להוציא מיליון וחצי יורו על ניב זריהנים ולקוות לטוב. קוז'וך מחזיר את אופיר דודזאדה והופך אותו לנונו מנדש. ואם הוא יצליח להפעיל את איגור זלאטנוביץ', אפשר יהיה להתחיל לסגור את העונה. סתם, עוד מוקדם. יכול להיות שהמנצחת הגדולה של משחק העונה בכלל לא תשחק בו, יש לה דרבי על הראש.
