מה עדיף: לפתוח דרדל'ה כמו בשנה שעברה, תוך שאתה עוקר מראש כל שורש של ציפייה אצל האוהדים, כדי שאף אחד לא ייפתח אשליות חלילה; או להרעיף תקוות במשך שבעה מחזורים, לחנוק מציפיות, ואז לכנס 29,443 אוהדים בסמי עופר, בתפאורת ג'ורג' ואסילי, בתפאורת ברוניניו וברזאו, פאות ירוקות, שלט פריסה, הכל - וברגע הקדוש הזה, כשכולם מחזיקים אצבעות יחד ולחוד, ושרים, והציפייה קורעת את הרקיע של חיפה, לפוצץ את הבלון.
לאומללות דרכים רבות. או כפרפרזה על דברי טולסטוי, כל קבוצה אומללה בדרכה. מכבי חיפה של ברק בכר, ליתר ביטחון, בוחרת לנסות על האוהדים שלה את כל סוגי אומללות.
נגד באר־שבע, הפער בין הציפיות לבין ההתרחשויות על הדשא, היה בלתי נסבל, עד שמרבית האוהדים בירוק פשוט נשברו. ה־משחק שנחשב מבחן משמעותי, הפך החל מאזור הדקה ה־50 למצעד בושה, מהיציע הביתה. כל אוהד וסף העמידות שלו. כל אחד והרגע שבו אמר עד כאן. איני יכול עוד.
מכבי חיפה, במחצית השנייה, עצוב לומר, הזכירה את נבחרת ישראל שלנו, הגוססת מנטלית. זאת שבכל פעם משכנעת אותנו להיות אופטימיים, רק כדי להפיל אותנו שוב בפח. קריסה של שלושה שערים בפחות מעשר דקות? צ'ק. ספיגה מהירה רגע אחרי שהקיזה דם כדי לכבוש? צ'ק. טעויות מזעזעות של אין הגנה? צ'ק צ'ק צ'ק.
מכירים את זה שאצטדיון שלם צורח תרחיקו, והגנה שלמה מבינה את הנדרש אבל ניצבת חסרת אונים? אז הגול השני. אמאדור מגביה, חיפה מרחיקה עשרה מטרים. פורסון מחזיר, הרחקה שני מטרים. זאהי אחמד מקפיץ, הרחקה חצי מטר, ועוד מטר. גנאח מכניס, הרחקה שבעה מטרים. עד שכל מה שאיצטדיון שלם ידע שהולך לקרות, קורה.
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות", הבוקר
או הגול השלישי. עשר שניות שהה פורסון במשבצת שלו, 18 מטר מהשער, כשהוא ממתין בסבלנות לכדור שיהפוך לגול. עשר שניות! לבד! בעשר שניות אתה פותח שמשייה, פורס מפת פיקניק משובצת על הדשא, מוזג קפה מתרמוס, מחכה שהבוץ ישקע, ומספיק לגימה.
ימי התום של מכבי חיפה, 2026/7, הסתיימו השבוע. הקבוצה חזרה אחורה. אחורה־אחורה, עם תפיסות הראש של ברק בכר, ומבטי הייאוש של שחר ביציע. כל הפירוטכניקה.
נגד הפועל ת"א נבין כמה חזרה אחורה. וגם אם חיפה תפתיע, יידרש לא מעט כדי לשקם את חשדנות האוהדים. את החשש הטבעי לחזור לקוות. אם אני ג'ורג' ואסילי, מגיש ייצוגית.
המיקום של הפועל טעון הוכחה
לא רק מכבי חיפה בימים שבהם נגזר עליה לפגוש את עצמה, וללמוד את הערך האמיתי שלה, לא זה הנקוב. גם הפועל ת"א.
מכבי ת"א זה סיפור אחר. שחקני הפועל ת"א חוגגים בטדי
(צילום: שלו שלום)
לאוהדים באדום אין, לכאורה, סיבה לחשוש מלקבל חמש. עד היום, בסך הכל, הקבוצה ספגה חמישה שערים (ארבעה מהם היו נגד מכבי ת"א, אבל זה כבר סיפור אחר). ועדיין, המקום השני שלה טעון הוכחה. ההגנה שנחשבת לחזקה בליגה היום טעונה הוכחה. עד עכשיו הפועל חגגה על נמושות הליגה. מלבד בית"ר ירושלים, במחזור השני, הניצחונות הושגו על חמש האחרונות.
החל מהערב, הדרבי, גמר גביע הטוטו, מבחני הסמסטר של ברדה ושות' נפתחים. בשבוע הבא, כאמור, מכבי חיפה הפצועה מנטלית. ואז באר־שבע. שבוע וחצי שאחריהם יהיה לנו מושג אם כל מפלגות הגוש הפותח של ליגת העל, ראויות להיות בגוש הפותח, או ששוב הפרשנים הפילו אותנו.
