להפועל באר־שבע יש אמא - אלונה ברקת - אבל אתמול, במשחק הראשון במסגרת סיבוב המוקדמות השלישי של ליגת האלופות מול הכוכב האדום בלגרד, היא חסרה את אבא. קינגס קאנגווה היה לבאר־שבע מה שמעטים לפניו היו לאיזושהי קבוצה ישראלית, והיא תתגעגע אליו כל החיים. יהיו אחרים, אבל לא יהיה עוד אחד כמוהו. המחליף שלו עדיין לא הגיע, אבל התחליף שלו לעולם לא יגיע. לפגוש את הכוכב האדום בלגרד עם קאנגווה זו משימה לא פשוטה, אז בלעדיו?
הנסיבות לא ניבאו טובות, אבל אולי לא היה זמן טוב יותר לפגוש יריבה שכזאת אלא תכף ומיד אחרי עזיבתו של קאנגווה לפנאתינייקוס. באר־שבע עדיין לא הספיקה להבין מה חסר לה, והיא המשיכה בשלה כמו תרנגולת שלפעמים רצה עוד כמה מטרים למרות שראשה נערף. קאנגווה היה חסר בגופו, אבל הרוח שלו עוד שרתה בחדר ההלבשה, בין שחקן לשחקן, גדולתו עדיין טבועה בזיכרון השרירים של חבריו.
ללא קאנגווה, הייתה לבאר־שבע את ההזדמנות האולטימטיבית להראות איזו קבוצה הייתה שם כל הזמן מאחורי גבו של החד־קרן הזה. את קאנגווה אולי אי־אפשר להחליף, אבל על אותו עיקרון, אולי גם הפועל באר־שבע כפי שאנחנו מכירים אותה לא צריכה להפסיק להתקיים רק כי הוציאו את החלק הכי גדול בפאזל שלה.
הקהל של הפועל באר-שבע
(צילום: ליאור מוסקוביץ, הפועל באר-שבע)
ההוכחה האולטימטיבית. השער של אחמד
(צילום: Kurir)
השער הראשון היה ההוכחה האולטימטיבית לכך. אין עוד אחד שמסוגל לשבור קווים בכדרור כמו קאנגווה, אבל הלחץ הגבוה שחרות על הדגל של באר־שבע יכול להתקיים גם בלעדיו. אם באר־שבע הרשתה לעצמה ללחוץ גבוה בלי השחקן הטוב ביותר שלה ומול מי שהיא אולי הקבוצה הטובה ביותר שפגשה מאז מונה רן קוז'וך למאמן - היא רשאית לטפוח לעצמה על השכם ולהיות גאה בנאמנות שלה לעצמה. קוז'וך הפגין פרגמטיות ראויה להערכה. הוא לא הלך ראש בקיר ושיחק על אוטומט את סגנון המשחק הרגיל שלו משל הכוכב האדום בלגרד זה הכוכב הכחול פ"ת. הוא היה זהיר, אחראי, אבל ידע להתנפל ברגע שאפשר היה כדי לנצל את הפרצה.
באר־שבע תיזמנה את פרצי הלחץ הגבוה שלה באופן מושלם, ובכל פעם שעשתה את זה - הרוויחה את הכדור וייצרה הזדמנות שאי אפשר היה לייצר בדרכים אחרות בצל הדומיננטיות של הכוכב האדום. אם מתן בלטקסה מטה את המצח בזווית אחרת ולא פוגש רק את המשקוף, באר־שבע יורדת להפסקה ביתרון 0:2 ומשפחת ברקת מתקרבת צעד נוסף לאקזיט השני בחייה.
לצערה של באר־שבע, עוד יותר משחסר לה אתמול קאנגווה - חסר לה שופט קצת יותר הגון מזה שהוציא לבלטקסה שני כרטיסים צהובים על מהלך אחד משל מדובר במבצע בסופר. 30 דקות בנחיתות מספרית היו די והותר כדי להרוס לה את החלום, אבל היא סירבה להתעורר. גם אם קמפיין האלופות שלה יסתיים בשבוע הבא, תמיד יהיה לה הניצחון הזה, אולי הגדול ביותר שלה באירופה מאז צמד הניצחונות על אינטר לפני עשור.
