הבשורה הטובה היא שהמשחקים הראשונים נפתחו כסדרם. זה לא מובן מאליו במדינה שבה לכל תחום יש את היפה בן דויד שלו; במקום שבו חצי עם מוצא עצמו טום הנקס ב"טרמינל" כי המטוסים לא המריאו, והחצי השני מסתובב עם פרצוף המום איך עוד לא פיזרו תנינים מחוץ לאצטדיונים.
הרגע הסמלי של מחזור הפתיחה אתמול, בכל מקרה, היה החזרה של מסאי דגו לאצטדיון סמי עופר, והיציאה שלו משם, שוב, במצב מאוכזב.
מי שעקב אחריו, יורד מהאוטובוס, העיניים מתרוצצות, מתרגשות; ואז על הדשא, בטקס הפתיחה, מול יציעים רועשים, המבט מרחיק, משוטט, סורק מזווית הרחפן, ראה אדם שמחפש משהו. לא יודע, אולי הכרה. כולנו מחפשים הכרה. בטח במקום שלא ידע להעריך. ואצל דגו זה סמי עופר.
כשדגו מונה למאמן מכבי חיפה במאי 2023, גבות רבות הורמו בגלל חוסר הניסיון שלו על הקווים, בטח בקבוצה במעמד כזה. כשפוטר, לטובת ברק בכר, הגבות שוב הורמו. גם אם לעונה ההיא לא הייתה שורה תחתונה, הוא הוכיח אומץ ודרך.
מאז דגו יצא למסע מפותל, מייסר. לקח זמן עד שמצא שוב את חרך החזרה לבמה הראשית עם הפועל ר"ג. אתמול כששב לסמי עופר הוא עמד שם, ידיים בכיסים, כשהוא כבר מצולק מניסיון. אף אוהד לא היה יכול לטעון לקיצורי דרך כמו אז. לכך שהוא לא נמצא בזכות.
אז דגו רשם אמש ניצחון פרטי בעצם המעמד, והפסד בכללי. אי־אפשר הכל. רמת־גן שלו, על לגיון הרכש שלה, התקשתה להתמודד ברגעים שבו הוכרע המשחק עם ההנעה של חיפה במרכז. עם הציר, קו אספקת הכדורים, של ירין לוי, איתן אזולאי, ברוניניו ועד קני סייף.
יש לו טאץ'. ברוניניו
(צילום: גיל נחושתן)
ועדיין, יש פרנויות שלא נעלמות בקלות. כשרמת־גן צימצמה ל־2:1, או כשאזולאי החטיא את הפנדל הבדוי שקיבל, מי לא הרגיש, ברמה של גלי חום וקור, עקצוצים, את השוויון בא? את בכר תופס ראש? יש דברים שנצרבים בגוף וגם קיץ שלם לא יעלים.
עם כל הכבוד לפתיחה – לא מובן מאליו. שום דבר לא מובן מאליו כשמדובר בחיפה - התקופה הקרובה של בכר תהיה בסימן חיבורים. לחבר קבוצה מהאוסף ששם; שנה שעברה זה לא קרה. לחבר ביטחון; גם זה לא קרה שנה שעברה. ובעיקר לחבר מחדש את הקהל.
"לדעת איך לתת לך גם כשאני ריק", זעק שלט פריסה, נוגע ללב, ביציעי חיפה. יכול להיות, בואו נהיה זהירים, שחיפה הצליחה לשים יד על חומר הגלם, שיקוי הקסם, שיודע לעשות ריפיל לאוהדים שהתרוקנו. קוראים לו ברונינו. הוא ברזילאי. יש לו טאץ'. ואם הוא יידע לעשות את מה שעשה אמש, גם כשסמי עופר יהיה במצב טאבון, כי הקבוצה שוב ממהרת ללכת אחורה, לאבד את עצמה, להזמין צרות, השלטים שם פחות ישברו את הלב.
הצרות של מילר
מבחינת סדר תקין, קודם באה השאלה מי מבין המאמנים יהיה הראשון לארוז את חפציו לקרטונים, ורק אז מגיעה שריקת הפתיחה לעונה. מין מסורת ישראלית כזאת. בכל תחום אחר ייתנו יד למפוטר. קורות חיים, הכוון תעסוקתי. אצלנו מאמן שנזרק מקבל יחס של עידית סילמן.
העונה הרבה יותר רלוונטי לשאול ממי ממאמני הגדולות נפרד קודם; מי ישלם ראשון את מחיר הקושי בבניית תלכיד שרץ, לא רק שורד, בכדורגל הישראלי של 2026.
סוחב מטרה על הגב עוד מהעונה שעברה. בכר
(צילום: עוז מועלם)
בקבוצת הסיכון הנמוכה ביותר נמצאים רן קוז'וך ואליניב ברדה. הראשון, מבאר־שבע, הוא מאמן של אליפות, מלא ביטחון, מבוקש, אחד כשגם כשאין לו את כל הכלים על הלוח, כמו השנה, מתמחה בלהעמיד שלד; אצל השני אין חשש גדול לפער בין הציפיות לתוצאות. מקום חמש או ארבע, אזור המחייה של השנה שעברה, אמורים להיות נקודת הזינוק להפועל ת"א הנוכחית.
בקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר נמצאים אלמוג כהן מבית"ר וברק בכר מחיפה. הראשון הוא הימור, ועוד כזה שבא כתחליף למאמן מצליח שעשה מהפכה תודעתית בבירה. אחרי ההדחה מהקונפרנס ליג כהן זכה להארכת חוזה. מעין הבעת אמון של אברמוב, אולי גם איתות לברק יצחקי. מרשים, רק שבבית"ר ירושלים מאמן צריך לזכות קודם באמון הקהל.
בכר, השני בקבוצת הסיכון, סוחב מטרה על הגב עוד משנה שעברה, אולי קודם. זה כבר לא רק הלחץ הקבוע, העונתי, בחיפה. זה לחץ מצטבר. אקספוננציאלי. אל תתרשמו מהפתיחה אמש. בכר בסך הכל קנה שקט עד למפגש עם מכבי ת"א בשבוע הבא.
מבחן מקומי ראשון הערב. מילר
(צילום: עוז מועלם)
המאמן הנוסף, שמעמדו המעניין ביותר, הוא קני מילר. לכאורה למכבי ת"א יש בעלים חסין מלחצים. בפועל בעונה שעברה גולדהאר נפרד משני מאמנים. אומר את זה כי מכבי של העונה היא מתכון לסערה מושלמת. הציפיות, כרגיל, בטופ. זה לא מועדון שבנוי מנטלית לשנתיים מחוץ ללופ. ומצד שני לא נבנתה קבוצה לרוץ עד הסוף. ספק אם להעלות שלב בקונפרנס ליג.
מי שראה את מכבי בחמישי, בלוגאנו, ראה קרעי סגל. ראה קבוצה, שבהרכב היציב ביותר שהצליחה להעמיד בעת הזו (כולל אבו־פרחי ורביבו), קירטעה מול שווייצרית בינונית. לא רק שאין לה עומק לריצה ארוכה, אין לה פתרונות מהספסל למשחק שמסתבך.
עידו שחר היה היחיד שכבש. בעונה שעברה הוא ודור פרץ, שניים שבאים מאחור, הבקיעו יחד 35 שערים. זה מרשים וזה לא מדרך הטבע. זה קרה כי מכבי שאחרי תורג'מן וזהבי, לא מצאה התקפה. ונראה שהיא עדיין לא מוצאת.
הלוואי שזו הייתה הבעיה היחידה של מילר. יותר מאין התקפה, מול לוגאנו פגשנו אין הגנה. השער הראשון היה מלאכת מחשבת של פאלטות מצד קמארה ומליקה; המחדל בגול השני, של אסאנטה, כבר היה שייך למחלקת הביזאר. טוב שלא זינק עם לום.
הערב בכל אופן, ברחובות, מול הפועל ירושלים, מילר ומכבי העייפה יפתחו עונה אחרי שכבר עשו היכרות מעמיקה עם החסרונות שלהם. לפעמים עדיף לצאת לדרך בלי לדעת הכל.
