חמש פעמים נפגשו העונה הפועל באר־שבע ומכבי ת"א והמאזן נוטה בבירור לצד של האלופה הטרייה. באר־שבע ניצחה ארבע פעמים את האלופה היוצאת (כולל במשחק אלוף האלופים), בעוד מכבי ת"א הצליחה להלחיץ אותה בפלייאוף עם עקיצה של דור פרץ בדקה ה־96.
הערב, כיאה לעונה הדרמטית והמשוגעת שסיפק הכדורגל הישראלי, שתיהן יהיו שותפות לגראנד פינאלה קלאסי שכולל תואר: גמר גביע המדינה. לא יכולנו לבקש יותר מזה. אז נכון, בקרב על התואר האחרון של העונה כל הקלפים מתערבבים מחדש, אבל איך יחסי הכוחות לקראת המפגש השישי בין שתי הקבוצות?
פערי הדורות
אופיר מרציאנו vs אופק מליקה
מלחמת הדורות, הוותיק המנוסה מול הצעיר המוכשר. מרציאנו היה השוער השני של ניב אליאסי במהלך כל העונה הסדירה, אבל דווקא במהלך הפלייאוף העליון, אחרי שאליאסי איבד ביטחון, קיבל רן קוז'וך החלטה יוצאת דופן והציב את השוער בן ה־36 בין הקורות. מרציאנו סיפק שקט וביטחון, בדיוק מה שנדרש כדי לקחת אליפות.
מליקה, שצעיר ממנו ב־15 שנה, היה השוער השלישי בקריית־שלום אחרי יואב ג'ראפי ורועי משפתי, אלא שאז הגיעה השישייה שספגה מכבי ת"א מבית"ר ירושלים והצעיר המבטיח נזרק למערכה. מליקה לקח את ההזדמנות בשתי כפפות והפך לאחד השוערים הטובים בליגה.
שני השוערים נמצאים בכושר אישי מצוין, אבל לכל אחד יש את המגבלות שלו. מרציאנו לא מספיק זריז, יש לו בעיה מול כדורים נמוכים וגם משחק הרגל שלו לוקה בחסר. ועדיין, במשחקים בהם קיבל את הקרדיט, הוא עמד במשימה. מליקה נחשב לאחד משוערי העתיד של הכדורגל הישראלי, עוצר פנדלים מחונן ואחת מנקודות האור היחידות העונה בקריית־שלום.
בישול עילי
רוי רביבו vs מתן בלטקסה
במכבי ת"א של העונה המספרים מגיעים משחקנים בעמדות הגנתיות יחסית: אם עידו שחר ודור פרץ כבשו יחדיו 32 שערים, רוי רביבו הוא השף המצטיין. מלך הבישולים של הליגה עם מספר חריג עבור מגן: 13. רביבו הוא אחד המפתחות של מכבי הערב. נכון, הצד ההגנתי עדיין טעון שיפור, אבל יש לו חשיבות מכרעת בהנעת החלק ההתקפי, בעיקר כשהוא משתף פעולה עם הליו וארלה באגף, ומחלק מסירות מפתח.
עבור רביבו הגמר עשוי להיות משחקו האחרון במועדון לפני שייצא לחו"ל. באר־שבע תחסר את הקפטן הפצוע הלדר לופס, ואת תפקידו צפוי לתפוס מתן בלטקסה. תזכורת: מדובר במגן שעבר לבאר־שבע בספטמבר 2024 אחרי שהיה בלם רביעי־חמישי במכבי ת"א. היתרון של בלטקסה: הוא יכול לשחק הן כבלם והן כמגן, טוב מאוד בצד ההגנתי, אבל בחלק ההתקפי כמעט ולא קיים (ועדיין הוא מועדף על פני אופיר דודזאדה).
מפלגת מרכז
לוקאס ונטורה vs איסוף סיסוקו
עמדה שממחישה יותר מכל את הפער הגדול בין ארסנל הזרים של באר־שבע לזה של מכבי ת"א. למעשה, למעט טייריס אסאנטה, אין אף זר מבין השמונה של מכבי שמשדרג את הקבוצה, לעומת מה שקורה בבאר־שבע עם אסים אמיתיים שהובילו אותה לאליפות ואולי לדאבל הסטורי.
ונטורה הוא הזר הטוב ביותר בליגה, לצד חברו לקבוצה קינגס קאנגווה. הקשר האחורי הברזילאי השכיח שחקנים כמו ג'ון אוגו והוא הכוח המארגן ושובר ההתקפות במרכז השדה של האלופה. אם תרצו, הוא כיפת הברזל של הפועל באר־שבע. סיסוקו, שעדיין לא ברור אם לצדו ישחק שחר או כריסטיאן בליץ', הוא בעיקר שחקן לא יציב, שלא ממש תורם התקפית, ובמועדון לא יעמדו בדרכו בקיץ אם במידה ימצא קבוצה אחרת.
ונטורה שיחק העונה 2,836 דקות, בישל פעם אחת ולמרות 45 איומים (9 למסגרת) סיים עונה נטולת כיבושים. לסיסוקו רק 1,733 דקות העונה, שני בישולים ואפס שערים. ללוקאס פי שניים דריבלים מוצלחים מזה של הקשר ממאלי ומספר משמעותי הרבה יותר של מסירות מדויקות. לא משנה אם בליץ' או סיסוקו ישחקו מולו, ונטורה הוא שחקן בכמה רמות מעליהם.
משחק המלכים
קינגס קאנגווה vs דור פרץ
המלך של הפועל באר־שבע מול מלך השערים של הליגה. לקאנגווה ופרץ יהיה תפקיד משמעותי גם בקרב על גמר הגביע. לשניהם יש מספרים זהים של רמת מעורבות ישירה בכיבוש שערים, רק שאצל הזמבי מדובר בחלוקה מאוזנת ובריאה יותר עבור הקבוצה שלו.
לקאנגווה 12 שערים ועוד תשעה בישולים, מנגד, פרץ הפך למלך השערים מעמדת הקשר: 19 שערים עבור שחקן בעמדה שלו זה חריג בכל קנה מידה, ואליהם הוא הוסיף שלושה בישולים. פרץ הוא המנהיג, הלב הפועם, הקפטן החשוב יותר שירוץ הערב על הדשא בטדי. שניהם יתייצבו הערב לגמר כשעתידם במועדון לא ברור. פרץ העיד כי ייתכן ומדובר במשחקו האחרון במכבי ת"א מאחר והוא קיבל הצעה במייל שכוללת הפחתת עשרות אחוזים משכרו הנוכחי. הקשר סירב ומאז יש נתק בין הצדדים.
קאנגווה מצידו מפנטז על התקדמות וקפיצה לליגה איכותית יותר, או לפחות לקבל הצעה משודרגת מאלונה ברקת. פרץ מאיים הרבה יותר מתוך הרחבה מאשר קאנגווה, שבועט יותר מחוץ ל־16. לזמבי שזכה בתואר שחקן העונה יש העונה 135 מסירות רוחב מול 6 בלבד של פרץ, 1,478 מסירות מול 624 של פרץ ו־116 דריבלים מול 21 של פרץ (5:54 מוצלחים), מה שמציג את השוני הגדול בסגנון המשחק של שני השחקנים.
לא כוחות
איגור זלאטנוביץ' vs סייד אבו פרחי
העמדה עם הפערים הכי משמעותיים נמצאת ממש בשפיץ ופה באר־שבע מנצחת בענק. מכבי ת"א ממש הניפה דגל לבן אחרי הפציעה של יון ניקולאסקו, בחרה שלא להביא חלוץ אחר גם בחלון ההעברות והותירה את עצמה עם שני צעירים חסרי ניסיון שלא הצליחו לפרוץ: סייד אבו פרחי ואלעד מדמון. מנגד, קוז'וך התעקש על איגור זלאטנוביץ' ששיחק תחתיו במכבי נתניה והתחזק בינואר עם עוד חלוץ איכותי, ג'אבון איסט שהגיע מהפועל חיפה.
זלאטנוביץ', שהתקשה בתחילת העונה להיכנס לעניינים כבש 14 שערים ויש לו עוד ארבעה בישולים. אבו פרחי, לא ממש חלוץ טבעי ספר שבעה שערים, שלושה מהם מהנקודה הלבנה והוסיף שלושה בישולים. הצעיר עוד יכול להשתפר, אבל בשלב זה בהחלט לא אותה רמה מול הקולגה מבאר־שבע.
הסרבי קיבל קרדיט גדול הרבה יותר העונה עם 2,615 דקות מול 1,843 של אבו־פרחי, אבל מעבר לכך הנתונים שלו מציגים יכולות גבוהות יותר, שעשויות להיות משמעותיות הערב בגמר. זלאטנוביץ' יודע להופיע למשחקים החשובים, כמו למשל מול בית"ר ירושלים ומכבי ת"א, ויש לו חיבור טוב עם הקהל.
לסרבי מספר כמעט כפול של איומים למסגרת, אבל אבו פרחי הוא שחקן בסגנון שונה לגמרי, ויש לו יתרונות משלו, כמו למשל מספר כפול של דריבלים, 3:27 במסירות רוחב והרבה יותר תיקולים מוצלחים. כלומר, הוא שחקן יותר ורסטילי, ולמעשה מדובר בשחקן כנף במהות שלו מול אחד משחקני הרחבה הטובים ביותר שהגיעו לכדורגל הישראלי, אבל גם כזה שיודע ללכת מדרגה לאחור ולשמש מעין פיבוט שמחלק את הכדורים לכנפיים.
