הרבה שנים שלא הייתה בליגת העל קבוצה שעוד לפני אמצע העונה כבר נראית כיורדת בטוחה, ולא כקלישאה, אלא מבחינת קצב צבירת הנקודות והאנרגיות במועדון. והנה בני ריינה נכנסת לקטגוריה המפוקפקת הזו. שימו לב לנתונים העגומים אחרי 15 מחזורים: מקום אחרון, ניצחון בודד, תיקו בודד, 13 הפסדים, 39 שערי חובה לעומת 11 שערי זכות בלבד. זו לא רק הקבוצה הכי חלשה, זו קבוצה שנראית כמי שהרימה ידיים.
ריינה, שזו עונתה הרביעית בליגת העל, הייתה להפתעת הליגה בשנים הקודמות תחת שרון מימר. המאמן השיטתי הוביל אותה לעונות נהדרות שכללו ניצחונות מפתיעים, פלייאוף עליון ויכולת שגרמה לקבוצות לחשוש לפני מפגש מול הקבוצה ששיחקה כדורגל מאורגן ועשתה חיים קשים גם לגדולות. בקיץ האחרון היחסים בין מימר לסעיד בסול, הבעלים הדומיננטי של ריינה, עלו על שרטון: המאמן דרש העלאה משמעותית בשכר, בסול לא היה מוכן שיעשו עליו שרירים, ומינה במקומו את סלובודן דראפיץ'. שישה מחזורים הספיקו לבסול לזעזע שוב את הקבוצה, והוא פיטר את דראפיץ' לאחר שזה השיג נקודה אחת בלבד מ־18 אפשריות. אל הקווים הוזעק מי שהעלה את הקבוצה תוך שנתיים מליגה א' ועד לליגת העל, אדהם האדיה. בסול קיווה שהאדיה יעיר את הקבוצה, אבל למרות שיפור מסוים גם הוא לא נראה כרגע כמושיע. קשה להיות מושיע והסיבה די פשוטה: הסגל של ריינה מאוד חלש, חסר עומק והיכולת של הזרים רחוקה מלהרשים. ריינה נראית כקבוצה הכי חלשה מזה שנים בליגת העל ורק נס או חיזוק מאסיבי בינואר ישאירו את הקבוצה בליגת העל.
"יכולים להישאר בליגה"
אז מה השתבש? כאמור, קודם כל הפרידה ממימר. המאמן תמיד ידע לבנות בתקציבים צנועים קבוצות מאוזנות ומאורגנות עם שיטה ברורה, תוך שהוא מזהה מי שחקני הרכש (זרים וישראלים כאחד) שיידעו לשדרג את הסגל. הצמד בסול ומימר עבדו בשיתוף פעולה מלא, והייתה הבנה של כל צד את המקום שלו, המאמן קיבל יד חופשית בהחלטות המקצועיות וההצלחה הייתה מדהימה. הטלטלה בקיץ על הקווים הייתה משמעותית יותר משהעריך בסול והקבוצה עדיין לא התאוששה ממנה.
ומה בזירת השחקנים? שני הזרים הכי משמעותיים שהיו לקבוצה בעונה שעברה, נמניה ליוביסבלייביץ' וסמביניה, עזבו ליריבות ישירות (קריית־שמונה וטבריה בהתאמה) והותירו חלל עצום. בנוסף, אנטוניו ספר, זר משמעותי עם תרומה התקפית (הוא עדיין מלך שערי הקבוצה עם שלושה כיבושים), נפצע בסוף ספטמבר ועדיין לא חזר לסגל. במקביל, הזרים שהגיעו בקיץ, אווסו קוואבנה, מילאדין סטבאנוביץ' וזה טורבו, לא ממש מרשימים וייתכנו שינויים בינואר.
גם הישראלים שהיו אמורים להוביל את הקבוצה לא מספקים את הסחורה. עאיד חבשי שהגיע מקריית־שמונה עם הרבה ציפיות מאוד מאכזב, כמו גם עילאי אלמקייס ועבדאללה ג'אבר. מוחמד שכר שרשם בעונה שעברה מספרים יפים תקוע על שני בישולים ואפס שערים.
הבעלים בסול, שהוביל את הקבוצה מליגה ג' עד לליגת העל, מודה שהוא קיבל העונה כמה החלטות שגויות, כולל בעמדת המאמן: "החיים הם גלגל, פעם למעלה פעם למטה, זה הכדורגל. אני אעשה הכל כדי שהקבוצה תישאר בליגה ויש לי אמונה שנצליח. יש בחירות שאני במיוחד בחרתי והיו לא נכונות. עכשיו אני משלם את המחיר".
הערב (19.00) מחכה לקבוצה משחק תחתית מול הפועל קריית־שמונה והמאמן האדיה לכך שמדובר ברגע קריטי עבור המועדון: "זה המשחק הכי חשוב שלנו העונה. אני מקווה שהשחקנים הפנימו את הדיבורים, יגיעו מרוכזים, מפוקסים, נחושים ואגרסיביים. אנחנו יכולים להישאר בליגה, יש הרבה נקודות בקופה. אנחנו בתקופה קשה מאוד, אבל זה אפשרי. אין כמו משחק כזה שיכול להחזיר אותנו לליגה".
