קבוצת כדורגל היא סך חלקיה, וקבוצה אלופה היא סך כוכביה - ובהפועל באר-שבע גרסת 2025/26 היו לא מעט כאלה. אז אלה שמות האדריכלים שהחזירו את הצלחת לבירת הנגב אחרי בצורת בת שמונה שנים - אחרי אחד מהפוטו פינישים הדרמטיים שידעה הליגה.
איגור זלאטנוביץ' - חיזוק היסטורי
יותר מדי זמן חיכתה הפועל באר-שבע לחלוץ זר שיהיה סקורר אמיתי. כמה בדיוק? למעשה מאז ימי ראשית המועדון לא היה לאדומים חלוץ זר שכבש כמו או יותר מזלאטנוביץ' בליגה - 14 שערים. אם הסרבי היה מצטרף כבר בחלון של ינואר אשתקד, אולי באר-שבע הייתה אלופה כבר בתום העונה שעברה. אבל מכבי נתניה סירבה, באר-שבע חיכתה בסבלנות עד הקיץ - וזה השתלם לה ובגדול.
לוקאס ונטורה - תפנית מנצחת
קצת קשה להאמין שהאירוע שפתח את העונה עבור הקשר האחורי הברזילאי הנהדר הייתה החרמת המשחק במחזור הראשון בשל רצונו לעזוב מיידית לפורטלזה הברזילאית. היה נדמה שהאקט החריג יוביל לסיום דרכו, אך באר-שבע טיפלה בעניין בתבונה והרוויחה מחדש את השחקן היחיד בליגה שפשוט אין לו מתחרים בעמדה שלו. יכול להיות מועמד בקלות לתואר כדורגלן העונה, או לפחות לקשר העונה.
קינגס קאנגווה - החזרה מאפריקה
גם במקרה שלו, הפועל באר-שבע חששה מאוד מהצטיינות עודפת, כזאת שתגרום לו לעזוב. אבל הזמבי הבינלאומי נשאר לעוד עונה שגם בה היה אחד השחקנים הדומיננטיים ביותר בליגה. הוא פתח קצת בהיסוס, שילב להילוך גבוה יותר אחרי שחזר מאליפות אפריקה - ולא עצר עד הזכייה המרגשת כשהוא מעורב במספר השערים הגבוה בקבוצה - 12 שערים ו-8 בישולים.
אמיר גאנח - טאץ' מקומי
מדובר בשחקן היחיד בהרכב הקלאסי של רן קוז'וך שגדל במחלקת הנוער של המועדון. נכון, גם דן ביטון ואופיר דוידזאדה גדלו במועדון, אך הם היו זקוקים לצאת לסיבוב באירופה ובמכבי ת"א כדי למצוא את מקומם חזרה בבאר-שבע. גנאח מכיר רק את המדים של הפועל באר-שבע, אבל אנשי המקצוע במועדון טוענים שיש לו את הפוטנציאל להכיר בעתיד מדים של קבוצות מעבר לים. מבחינת שערים, הקשר השמאלי חווה העונה ירידה, כשכבש שניים בלבד. אבל הוא מגיע להמון מצבי הבקעה ובעתיד, כשהכדורים יכנסו, יהיה קשה מאוד לעצור אותו. בינתיים הוא "הסתפק" בלבשל חמישה שערים ומדורג שלישי בטבלת האיומים על שער היריבה אחרי ביטון וקאנגוואה.
שי אליאס - למשימות מיוחדות
האיש של רן קוז'וך למשימות מיוחדות. נכון, מדובר בשחקן אפור. לא חזק כמו ונטורה, לא מלהיב כמו קאנגווה ולא אלגנטי כמו פרץ. אבל כנראה ששי אליאס מסמל הכי טוב שאפשר את האלופה הנוכחית: אי אפשר לשבור אותו, נלחם על כל כדור, ויעשה בדיוק, אבל בדיוק, את המשימות שהוטלו עליו על ידי קוז'וך. נחשב לשחקן ה-12 של מאמנו, והמחליף הקבוע, כשרק זאהי אחמד עלה מהספסל משחק אחד יותר ממנו.
אליאל פרץ - המנוע של המכונה
הנציג הישראלי שמשלים את שלישיית הקישור האימתנית של באר-שבע. בגיל 29 וחצי אליאל פרץ סוף סוף פרץ לתודעה והפך לבורג קריטי במכונה שבנה רן קוז'וך בהפועל באר-שבע. יכול לשחק גם כקשר האחורי ביותר וגם כקדמי ביותר. כבש שישה שערי ליגה והסיף חמישה בישולים. בשלושה משחקים בחר קוז'וך לא לפתוח איתו ובשלושתם קבוצתו שילמה על כך ביוקר והשיגה נקודה אחת מתוך תשע.
אור בלוריאן - בראש ההגנה
בקבוצה עם סגל משופע בבלמים עתירי ניסיון: מיגל ויטור האגדי, מתן בלטקסה שזכה כבר בשלושה גביעי מדינה ואליפות, וג'יבריל דיופ מהליגה השוויצרית, קשה היה להאמין שדווקא אור בלוריאן יהיה הבלם הבכיר בסגל של האלופה. אך דווקא הבלם שלפני שנתיים ירד ליגה עם הפועל ת"א הפך למנהיג הבלתי מעורער של ההגנה האדומה. בחודש ינואר הוא כבר סיכם על עזיבתו לקנזס סיטי מה-MLS, אך החליט להישאר - ולעזוב כאלוף.
דן ביטון - הכובש הבכיר
בדיוק כמו שמשה רבנו הוביל את בני ישראל 40 שנה במדבר, אך לא נכנס לארץ המובטחת, כך דן ביטון הוביל כמעט לבדו את הפועל באר-שבע ברוב שלבי העונה, אך בסופו של דבר נבצר מליטול חלק בכל 11 המשחקים שקיימה לאחר עצירת הליגה בשל המלחמה. ביטון סבל מדלקת ויראלית באזור הלב שהשביתה אותו מפעילות, אך אף אחד לא יקח לו את 15 השערים שכבש, שעדיין מציבים אותו בראש טבלת הכובשים של הקבוצה (אליהם הוסיף שלושה בישולים). ניתן רק להעריך שאם היה ממשיך לשחק, היה מתמודד מוביל על מלכות השערים בליגה, ועל תואר שחקן העונה.
גיא מזרחי - ביטחון של אלוף
כנראה שמדובר בשחקן הכי אנדרייטד בהפועל באר-שבע. בגיל 25 הוא אחד המנהיגים הגדולים של הקבוצה והוא מתנהל כאילו הוא כבר זכה בכמה וכמה אליפויות בעבר. העובדה היא שעד לפני שנה הוא בקושי מצא את מקומו בליגת העל. מאז שהגיע לבאר-שבע הוא נמצא במגמת שיפור מטאורית ולא פלא שהוא גם מקבל קרדיט בנבחרת. יחד עם בלוריאן הוא מהעוגנים המרכזיים בהגנת הקבוצה. בחלק ההתקפי אומנם יש לו רק שני שערים ובישול, אך היכולת שלו באגף הימני סייעה רבות לדן ביטון לכבוש 15 שערים מהכנף ולמוחמד אבו רומי להיכנס בצורה חלקה לעמדה במקומו של ביטון.
אופיר מרציאנו - זעזוע שהפך לקבוע
כשמרציאנו חזר לארץ מתקופה די ארוכה בסקוטלנד ובמועדון הפאר ההולנדי פיינורד, בבאר-שבע היו בטוחים שהם מצאו לעצמם שוער לשנים קדימה. זה קרה לפני כמעט שלוש שנים, מלבד בחודשים הראשונים, הפך מרציאנו לשוער השני של הקבוצה, כשניב אליאסי הצעיר קיבל את אפודת השוער הראשון. בעונה שעברה הוא קיבל הזדמנויות בגביע המדינה והתחושה הייתה שזה גם מה שיקרה העונה. ואז הגיעה ההפסד למכבי ת"א בפלייאוף, שלושה ימים אחרי התיקו 2:2 מול מכבי ת"א. למרות שאליאסי לא אשם בהפסדים והוא רשם עונה די טובה, קוז'וך החליט לבצע זעזוע ומאז ועד תום העונה מרציאנו נכנס לשער. יחד איתו ההגנה התייצבה מאוד. בכל משחק הוא רשם לפחות הצלה אחת או שתיים. אם היה מדובר בשחקן שדה שכובש שער או שניים, מרציאנו עוד היה יכול להיבחר לשחקן העונה של באר שבע.
ג'אבון איסט - הסבלנות משתלמת
הגיע עם מוחמד אבו רומי בחלון ההעברות של ינואר. בעוד אבו רומי הפך מהר מאוד לשחקן הרכב בעיקר בגלל היציאה מכשירות של דן ביטון, איסט, שהגיע כשבאמתחתו 9 שערים כחלוץ, היה צריך לחצוב את דרכו למגרש. הוא הסתפק בפירורים כמחליפו של זלאטנוביץ'. עד למשחק החוץ במחזור ה-31 נגד מכבי חיפה. באר-שבע הייתה חייבת לנצח כדי שבית"ר ירושלים לא תגדיל את הפער ממנה לארבע נקודות – והיא לא נראתה טוב. בדקה ה-75 זרק קוז'וך את הג'מייקני לכר הדשא, הפעם לצידו של זלאטנוביץ'. איסט עורר את המשחק של באר-שבע ובדקה ה-91 הצליח לנצח עבורה את המשחק. שלושה ימים לאחר מכן, במשחק נגד הפועל פ"ת, הוא כבר קיבל מקום בהרכב והגיב עם שלושער אדיר שהוביל לניצחון 2:4 ועלייה למקום הראשון ממנו היא כבר לא זזה. גם את התרומה שלו אף אחד כבר לא יקח.
הלדר לופס - לא נגמר
אין הרבה שחקנים מבוגרים מהלדר לופס בליגת העל. למעשה קיים רק אחד כזה, איאד חוטבא מבני ריינה, שמבוגר מלופס בן ה-37 וחצי בשלושה חודשים בלבד. אפילו בליגת הוותיקים ישנם הרבה מאוד שחקנים צעירים יותר מהמגן השמאלי של הפועל באר-שבע. בעונתו החמישית הוכיח הפורטוגלי שכוחו עדיין במותניו. ברוב המשחקים הוא אפילו ענד את סרט הקפטן, מה שלא ממש הרגיע בו את הרגש שגורם לאוהדי היריבות כל כך לשנוא אותו. אבל מבחינת באר-שבע היא קיבלה ממנו יציבות הגנתית וקור רוח התקפי שכלל לא פחות מארבעה שערים ושני בישולים, נתון מכובד עבור שחקן הגנה.
