מספיק להציץ אל ספסלי הקבוצות בליגת העל כדי לזהות את המגמה: הפרצופים הקבועים (והמתחלפים) שאיישו את משבצת המאמן הולכים והופכים צעירים יותר. דומה שאפשר לדבר על חילופי משמרות בדור המאמנים המובילים בכדורגל הישראלי.
העונה המגמה הזו רק התחזקה, עם עם מספר הסתעפויות: מאמנים צעירים שנעים באזורי הגיל של 39 עד 46 תופסים את תפקיד המאמן בקבוצות הבכירות יותר ופחות. מעבר לז'רקו לאזטיץ׳ (43) שהוא חלק ממדיניות המאמנים הזרים של מכבי ת"א, כמעט כל יתר המאמנים הם כאלה שקיבלו את ההזדמנות בקבוצות קטנות יותר, צמחו מלמטה וכבשו את הבמה, בעוד המאמנים הוותיקים יותר שבעבר היו חלק ממשחק הכסאות האינסופי ואף נחשבו בכירים ובעלי שכר גבוה יחסית, נפלטו החוצה ומתקשים למצוא דרך חזרה.
מדובר במהפכה של ממש, כשגם היא מחולקת לשני גלים: זה של רן קוז'וך (45), ברק יצחקי (41) ועומר פרץ (39), הילדים החדשים בשכונה שמצטרפים אל ברק בכר (46, ונמצא בוותק וסטטוס שונה לגמרי) ואליניב ברדה (44), והם יחדיו המאמנים הישראלים שמדריכים את הקבוצות שכרגע נמצאות בפלייאוף העליון. תוסיפו שמות כמו גל אראל (36), אלירן חודדה (44) ואדהם האדיה (40) מהקבוצות בחלק התחתון, ותקבלו ליגה שעברה לדור החדש של המאמנים.
דור הטכנולוגיה והדאטה
בחזרה למאמני שישיית הצמרת: כל אחד מהם הגיע לתפקיד הנחשק מעמדת אחרת: בכר הצליח בהפועל קריית־שמונה ממנה הגיע להפועל באר־שבע כבר לפני כעשור, הוביל אותה להצלחה ענקית עם שלוש אליפויות, המשיך לעוד שלוש אליפויות במכבי חיפה והספיק לאמן חצי עונה הרבה פחות מוצלחת בכוכב האדום בלגרד, לפני שחזר לכרמל. מדובר במאמן המנוסה מכולם, היחיד שהוביל קבוצה לאליפות (כאמור, 6) והוא הוותיק בחבורה.
מי שמוביל את הליגה הוא קוז'וך, שאת ההתקדמות שלו לא עשה בנסיקה מהירה, התחיל מלמטה בתפקידי עוזר מאמן בקבוצות בינוניות וקטנות וטיפס בעקשנות ויסודיות. למעשה זוהי העונה הרביעית שלו כמאמן ראשי, אחרי ששימש כעוזר מאמן בסכנין, הפועל פ״ת, הפועל קריית־שמונה, הפועל חדרה ומכבי נתניה, בה עשה את קפיצת המדרגה תחת אלמוג כהן, ששידרג מאמן נוסף ברשימה. כהן קידם את קוז'וך לתפקיד מאמן מכבי נתניה, עימה זכה בגביע הטוטו, המשיך למכבי פ"ת אותה הוביל לזכייה בגביע המדינה ולפני שנה וחצי הגיע להפועל באר־שבע, עימה זכה בגביע נוסף ונאבק על תואר האליפות עד הרגע האחרון מול מכבי ת"א.
אלמוג כהן היה זה שגם בחר ביצחקי כמאמן בית"ר ירושלים. מי שהיה המנהל המקצועי במכבי ת״א, החליט לחשב מסלול מחדש וירד לקווים, תפקיד אותו מילא רק כמאמן זמני בתקופות פחות טובות בקריית־שלום. כשהגיע בפברואר 2024 הצליח יצחקי להשאיר את בית"ר בליגה, ובעונה שעברה הוביל אותה עד למקום הרביעי וגמר גביע המדינה (בו הפסיד לקוז'וך של באר־שבע). העונה הפכה בית"ר לטוענת רצינית לכתר והיא בשוויון נקודות עם באר־שבע שבמקום הראשון.
גם ברדה עשה מסלול שהתחיל כמנהל מקצועי ועבר אל העבודה על הדשא. הוא החל בתפקיד הנ"ל במועדון נעוריו הפועל באר־שבע, ירד לקווים אחרי פיטורי רוני לוי, סיים את העונה במקום השני וזכה עם הקבוצה בגביע המדינה. לאחר שנפרד מהמועדון בטונים צורמים, עבר לאמן את הפועל ת"א בלאומית, העלה אותה לליגת העל וכרגע העולה החדשה נמצאת במקום הרביעי.
את הנסיקה הגדולה עשה העונה עוד מאמן שהעלה את קבוצתו ליגה וכרגע מוביל אותה לפלייאוף העליון, עומר פרץ. המסלול של פרץ כמאמן היה ממש מלמטה: החל מקבוצות נוער, דרך קבוצות ליגה א׳, הגעה ללאומית ואז המעבר להפועל פ״ת, דרכה עשה את הקפיצה הגדולה שלו.
מדובר בדור חדש של מאמנים, כאלה שמאמינים בטכנולוגיה, עבודה מול אנליסטים, מסתמכים על דאטה וחלקם (יצחקי, בכר, פרץ) עובדים מול מנהלים מקצועיים. במקביל הם מבינים את חשיבות העמידה מול תקשורת, ולא חוששים מעבודה בצוות גדול מתוך הבנה שזה נכון ומקצועי יותר. פחות אגוצנטריות ויותר נכונות לשתף פעולה עם הכוורת סביבם.
בכך הם שונים לגמרי מהדור הוותיק יותר, כמו למשל יוסי אבוקסיס. עד לא מזמן אבוקסיס (55) לא האמין בטכנולוגיה, אנליסטים או בצורך לצאת להשתלמויות בחו״ל (הוא אפילו נמנע משימוש בטלפון חכם). אם בעבר הלא רחוק בעלי קבוצות היו משתמשים בארסנל קבוע של מאמנים, שהיוו את המאגר לחילופים פנימים בליגה, עכשיו המציאות השתנתה. הדרישות השתנו ובחירת המאמנים מתבצעת תחת קריטריונים ברורים של מקצוענות, נתונים ויכולת למידה והתקדמות. הבחירה של אלונה ברקת בקוז'וך, למשל, לא הייתה אינטואיטיבית או שליפה מהמותן, אלא מעקב מתמשך אחרי מאמן עם פוטנציאל. כך גם במקרה של ניר לוין שבחר בפרץ שפוטר מבני־יהודה שני מחזורים לסיום העונה בליגה הלאומית, או מה שרק לפני שנתיים נראה כמו הימור: ההחתמה של יצחקי בבית"ר המסובכת בתחתית.
"הלופ נגמר"
עד השבוע רק שני מאמנים פוטרו מתחילת העונה: דייגו פלורס (מכבי חיפה) וסלובודן דראפיץ׳ (בני ריינה). אליהם התווספו ב־48 שעות האחרונות יוסי אבוקסיס ממכבי נתניה וחיים סילבס מאשדוד, ועדיין מדובר במגמת ירידה במספר מפוטרים כשאנחנו לקראת המחזור ה־20.
השאלה הגדולה היא האם המפוטרים ימצאו את מקומם חזרה בליגת העל. ״יש הרבה מאמנים צעירים מבטיחים״, מספר אחד מבעלי המועדונים. ״נגמרה הרשימה הסגורה והלופים של מאמנים שעוברים ממקום למקום ולא יוצא מזה כלום, יש שוני בחשיבה של כל הבעלים, הולכים כבר לכיוונים אחרים״.
במצב החדש יש מאמנים שנפלטו לגמרי מהמאגר ומחפשים יעדים אחרים. לדוגמא: אלישע לוי שניסה להיות המנהל המקצועי של נבחרת הנשים ועזב, כמו גם ניסו אביטן (מאמן את נבחרת הנשים), קובי רפואה או בני לם שקיבל מספר הזדמנויות וחזר למחלקת הנוער. ״בעבר היו מפטרים מאמן אז היה את רפואה, גיא לוי, סילבס, מימר, דראפיץ׳, הלופ הזה נגמר״, מספר אחד המנהלים המקצועיים. ״היום דרישות שונות לגמרי, חוץ ממימר ששרד ויכול לאמן רק בדרג השני לכל היותר, האחרים לא רלוונטיים".
