יש רגעים שאחריהם החיים נעצרים. פתאום העולם משתנה, והלב נשבר לרסיסים. אבל דווקא מתוך השבר - לפעמים צומחות תקווה ונחישות. כזו היא דרכו של יהב וילדר בן ה־17 וחצי, שחקן קבוצת הנוער של הפועל רמה"ש, שאיבד בחג הפסח האחרון את אחיו הקטן, רום ז"ל, בהתהפכות טרקטורון בעמק החולה.
על כר הדשא הוא מוצא את המקום לנשום, להתמקד ולפעמים גם לברוח. אבל מאז הטרגדיה הוא נושא איתו בכל דקה על המגרש סיפור עמוק יותר - סיפור של געגוע, של אהבה בין אחים. בכל דריבל, ספרינט ושער שהבקיע הוא נושא את זכרו של רום שהיה בן 13 במותו ואת ההבטחה להמשיך לרוץ בשביל שניהם, ולנסות להגשים את החלום המשותף: ללבוש את המדים של נבחרת ישראל.
"היינו החברים הכי טובים מגיל קטן", אומר יהב בכאב. "חינכתי אותו לבחור את אותו מסלול של כדורגל, לאהוב את ברצלונה ולהיות עם אותם חלומות. עשינו הכל יחד, עד לפני שנה וחצי עוד ישנו באותו חדר. הקשר היה כל כך חזק, לא רצינו להיפרד וגם אחרי שעברתי לחדר משלי הוא היה בא מדי פעם לישון איתי במיטה".
הכדורגל הוא חלק מרכזי בבית משפחת וילדר, והאב יואב הוא הורה מעורב ומכווין. "כשמאור בוזגלו פרש, ראינו את מסיבת העיתונאים שלו. היה שם משהו מאוד עצוב", מספר האבא. “מה שתפס אותי זה שהוא אמר: 'אני בן 30, חוץ מכדורגל אני לא יודע כלום. זה כל החיים שלי'. אמרתי לרום ויהב שחשוב ללמוד ולהיות מוכנים ליום שאחרי. יש איזו סטיגמה שכשאתה בכדורגל אתה לא בלימודים, אבל אפשר גם וגם“.
לימודים בחופשת סקי
וזה עבד, שני האחים הצטיינו על כר הדשא וגם בכיתה. יהב לומד 5 יחידות מתמטיקה, אנגלית, פיזיקה ומחשבים, וגם רום היה תלמיד טוב. יהב תמיד דאג לסחוף את רום אחריו, היה גאה בו ושמר עליו: “אני תמיד הייתי שם בשבילו, לא רק כמו אח גדול אלא גם כמו אבא, רום היה כל החיים שלי. היינו מתעסקים בכדורגל כל היום, הייתי מאמן אותו והוא הגיע לטכניקה יותר טובה משלי".
לפני קצת יותר מחודש, החיים שברו את האיזון הזה. זו הייתה אמורה להיות עוד חופשה משפחתית רגילה בצפון. רום יצא לטיול על טרקטורון יחד עם אדם מבוגר ממנו ולא חזר ממנו. הוא הותיר אחריו זוג הורים, אחות ואח שבורי לב, מורים, מאמנים ועשרות חברים מחטיבת הביניים ומקבוצת ילדים א' של הפועל רמה"ש - כולם המומים מהבשורה המרה.
"הייתה לי תחושה שזה הולך לקרות. כל הבוקר הייתי בטירוף, אמרתי שאני הולך להבקיע בשבילו. רצתי ליציע, חשפתי את החולצה שלו והסתכלתי על ההורים שלי שבכו והתחבקו ביציע. זה היה רגע שאני לא אשכח בחיים"
"הגענו לתאונה דקות ספורות אחרי שזה קרה", מספר האב יואב. "ראינו מראה שילווה אותנו עד יומנו האחרון. רום נהרג במקום, ואנחנו מתנחמים בזה שהוא לא סבל. הגענו כשהוא עוד היה מוטל על הכביש ונפרדנו ממנו. כשאמרתי ליהב שרום איננו, הוא בכה וזעק: 'רום, אל תעזוב אותי לבד! אתה החבר הכי טוב שלי‘".
יהב, איך התמודדת עם הבשורה הקשה?
"הייתי שם ולא האמנתי. מה שצרוב לי בזיכרון זה שאני מגיע לזירה עם אבא ורואה אותו על הרצפה ומתחיל לצעוק 'מה קרה לו, מה קרה לו?'".
רום נקבר בבית העלמין הישן ברמה"ש, ולהלוויה הגיעו אלפי אנשים כדי להיפרד מהילד הכריזמטי בעל החיוך הכובש. פחות מחודש לפני התאונה הספיקו בני משפחת וילדר לצאת יחד לחופשת סקי בצפון איטליה. "לפני הנסיעה הוא חזר עם מבחן במתמטיקה וקיבל 70", מספר יואב. "הוא הבטיח שלמבחן הבא הוא ילמד בטיסות, יש לי תמונות שאנחנו בקונקשנים עובדים על פונקציות וחפיפת משולשים. כמה ימים אחרי חופשת הסקי הוא חזר הביתה אחרי המבחן ואמר לי: 'אבא, אני אקבל מאה'. בלוויה, המחנכת שלו ספדה לו וסיפרה שהיא לא הספיקה לחלק להם את המבחנים, אבל אמרה לו: 'אתה בטח יודע שם למעלה שקיבלת מאה'".
גם יהב נעמד מול ההמונים בלוויה והצליח באומץ להספיד את הילד שהיה לו הרבה יותר מאח קטן. "הייתה בינינו אהבה שאין לי איך להסביר אותה, קשר של אבא וילד, חשבתי שיהיה לנו את הקשר הזה לכל החיים", שיתף יהב בקול חנוק. "הקראתי ברכה שכתבתי לו ליום הולדת 13. כתבתי לו כמה אני אוהב אותו וצחקתי עליו קצת. בסוף היה כתוב שאני מקווה שהוא ישמור על עצמו והלוואי שנחיה ונהיה חברים טובים ביחד כל החיים. זה נשמע כאילו כתבתי את זה יום אחרי התאונה".
אילו דברים אתה לוקח איתך מרום, גם עכשיו כשהוא כבר לא כאן?
"תמיד הייתי ילד סגור וביישן שלא אוהב תשומת לב, ורום בדיוק ההפך - היה מוחצן ואהב להיות במרכז העניינים. משהו קרה ביום של הלוויה, עמדתי לקרוא את ההספד וכאילו הרוח שלו נכנסה בי ואמרתי 'אני רוצה שכולם יראו אותי', כי היו אלפי אנשים מחוץ לבית הקברות שלא הצליחו להיכנס. נעמדתי על חומה וההורים שלי היו בהלם, הם כאילו ראו את רום. הוא לימד אותי לחיות כאילו אין מחר“.
מתי רום הכי חסר לך ביום־יום?
"ברוב שעות היום. ברגעים שאני לבד בבית, כשאני יוצא להתאמן ויודע שהוא היה אמור להתאמן איתי, ברגעים שהיינו עושים שטויות וצחוקים או בנסיעות באוטו כשאני שומע את השירים שחרשנו עליהם. אלה הרגעים שאני נזכר בו ויודע שאני הולך להתגעגע אליו כל יום עד סוף החיים שלי".
התפוצצות של רגשות
יהב וילדר גדל במחלקת הנוער של הפועל רמה"ש, שיחק שנתיים במכבי פ"ת ולפני שלוש עונות חזר הביתה. בעונה שעברה קיבל את סרט הקפטן וכבש תשעה שערים במדי קבוצת הנערים א' בליגת העל. הוא סומן כעוגן, לא רק על המגרש אלא גם בחדר ההלבשה, כמי שמקרין שקט, אחריות ורעב אמיתי למשחק. אבל בתקופה האחרונה הכדורגל הפך עבורו ליותר ממשחק. שבועיים בדיוק אחרי הטרגדיה שפקדה את משפחתו, הוא חזר לשחק בקבוצת הנוער שהתארחה אצל הפועל ת"א. לפני שריקת הפתיחה נערך טקס לזכרו של רום, ושתי הקבוצות עלו לכר הדשא עם חולצות שעליהן שמו ותמונתו.
וכמו בתסריט הוליוודי, בדקה השלישית שלח יהב מכ־16 מטר כדור אדיר לחיבורים, חשף חולצה עם תמונת אחיו והקדיש לו את השער. "הייתה לי תחושה שזה הולך לקרות. כל הבוקר הייתי בטירוף, אמרתי שאני הולך להבקיע בשבילו. זו הייתה פשוט התפוצצות של רגשות", הוא משחזר. "רצתי ליציע, חשפתי את החולצה שלו והסתכלתי על ההורים שלי שבכו והתחבקו ביציע. זה היה רגע שאני לא אשכח בחיים".
שישה ימים מאוחר יותר הוא קיבל דקות ראשונות בקבוצת הבוגרים, במשחק הבית מול הפועל עכו, ולמחרת הבקיע שער נוסף בנוער, הפעם נגד מ.ס אשדוד. אבל השיא היה ביום שישי לפני תשעה ימים. יהב נכנס לשחק בדקה ה־83 של המשחק מול הפועל רעננה וכעבור תשע דקות מצא שוב את הרשת. "אני שנה ראשונה בנוער, שנתון 2007, מהקטנים", הוא אומר, "והם נתנו לי את הבמה לנסות ולהוכיח את עצמי. כתבתי לחבר שלי באותו יום 'יש אווירה שאני נותן גול'. לא ראיתי בעיניים מהרגע שנכנסתי לדשא, זה הדבר היחידי שחשבתי עליו. נתתי דרופקה שנכנסה לרשת הצידית. בחלומות הכי מטורפים שלי לא דמיינתי שאני אתן גול בבוגרים בגיל 17 וחצי“.
אתה מרגיש שהשערים הם בהשארתו של רום?
"עברה עליי תקופה לא פשוטה עם הרבה החמצות, משקופים, הכל ליד, לא הלך לי והכדור לא נכנס. דווקא אחרי השפל של החיים שלנו, פתאום זה נפתח. אין ספק שהייתה תחושה שזה משהו גדול מאיתנו ושהוא שם את הכדור הזה בחיבורים. הסתכלתי לשמיים וראיתי את הדמות שלו בקטן מסתכלת, מחייכת ואומרת לי 'אין בעד מה'".
הגעגוע לא יעזוב
מה החלום הכי גדול שלך?
"זה לא רק החלום שלי, זה החלום שלי ושל רום ז"ל, לשחק בנבחרת ישראל. אני ואחי כל הזמן אמרנו שאנחנו חייבים להגיע לנבחרת ולייצג את המדינה בכבוד ושהמשפחה תהיה גאה בנו. אם לפני זה הייתי בטוח שאני רוצה להיות שחקן, עכשיו אני מחויב להגשים את החלומות של שנינו ולהיות שחקן כדורגל ברמות הגבוהות, לקחת אותו איתי לכל מקום ולכבוש בעזרתו". שלשום כבר הגיע מאמן נבחרת הנוער, אופיר חיים, לעקוב אחריו.
מה עוזר להתמודד עם האובדן?
"הגעגוע לא יעזוב, הוא ימשיך ללוות אותנו כל יום, כל החיים. מה שעוזר זה הזמן, השגרה והסביבה העוטפת, ולחזור לעשות את הדבר שאני הכי אוהב - לשחק כדורגל. כשאתה על המגרש אתה לא חושב על כלום חוץ מאיך לנצח. זו התרופה הכי טובה שיש".
מה היית רוצה שיזכרו מרום?
"את לב הזהב שהיה לו, הוא תמיד ראה את האחר, גם המורים והמאמנים מדברים על זה".
האבא יואב מוסיף: "אנחנו מקבלים טלפונים מהורים שמספרים שהילדים שלהם מרוסקים, שרום נתן להם להרגיש חלק מהקבוצה, גם בחדר ההלבשה וגם בכיתה. רום היה כולו לב, וככה צריך לזכור אותו".
מתוך המשבר הגדול ולמרות הקושי, משפחת וילדר לא מאבדת תקווה ובוחרת כל יום מחדש בחיים. "אנחנו מטפלים בעצמנו, מנסים להתמודד עם האובדן הקשה", אומר יואב. "יהב עטוף בחברים טובים ובת זוג שעוזרת לו מאוד. זו חוויה שנער בן 17 וחצי לא צריך לחוות, וגם לא אבא. אנחנו צריכים ללמוד לחיות עם זה, ללמוד לנשום וללכת מחדש. אנחנו חזקים. תמי אשתי הבטיחה בהלווייתו שנהיה משפחה שמחה, לא עצובה. נמשיך לחיות, כי זה מה שרום היה רוצה".
וכך, בכל אימון ובכל משחק, בכל גול, בכל מבט לשמיים, יהב האח הגדול והחבר הטוב מממש את ההבטחה, ורום ממשיך לחיות דרכו, שומר עליו מלמעלה וביד מכוונת דואג לעוד שער ולצד הקושי - גם לרגעים של אושר.
פורסם לראשונה: 01:30, 18.05.25
