גדלתי במגרשי הכדורגל. הייתי כל כך קטנה, שאבא שלי היה מרים אותי על הכתפיים כדי שלא אפספס אף התקפה, חלילה אף לא גול. היינו חורשים את הארץ ממשחק למשחק, טסים גם לחו"ל כדי לראות כדורגל "אמיתי". עד היום הרגשתי שכשאני מגיעה ליציע, אני מגיעה לבית השני שלי. ואולי זה דווקא מדויק לכתוב "עד היום". כי מה שקרה בחלק מיציעי מכבי חיפה הוא האנטיתזה ל"יריבות ספורטיבית", הוא גם לא "טירוף האוהדים". זה לא הטסטוסטרון הגבוה. כי כשהפורנו חודר למגרשי הכדורגל – זו הטרדה מינית קולקטיבית.
להניף בגאווה ובטירוף דגל פריסה ענק, איור מבחיל שמרפרר ויזואלית באופן כל כך בוטה ומגעיל לסיטואציה מעולם הפורנוגרפיה המשפילה, זו לא רק יריקה בפרצופן של הנשים כולן ואוהדות הכדורגל בפרט. בטרמינולוגיה של לימודי מגדר, מדובר בסימון טריטוריה גברית אלימה, אקט שנועד להבהיר לנשים: "אתן כאן רק כאובייקט, או שאתן לא כאן בכלל". כי הכי "קל" לאייר אישה אחת מול חמישה גברים ולקרוא לאישה הזאת "הפועל". הרי גם ככה עבורכם הפועל תמיד הייתה זונה.
תחת המעטפת הנוחה של "פולקלור אוהדים", המיצג הזה מעודד אונס. אם אתם, האוהדים שהניפו אותו, חושבים שאתם מייצגים את מכבי חיפה – אתם ביזיון לספורט הישראלי ואתם ביזיון לנשים שלכם, לילדים ולאמהות שלכם.
ישראל של 2026 היא חברה פצועה, מדממת וגם אלימה. והכדורגל אמור לספק לנו נחת ואנרגיות טובות ואסקפיזם מושלם. אבל במקום כל אלה, הדרבי הזה סיפק לנו מראה הכי פחות מחמיאה למציאות. למציאות שבה לנשים אין מקום. נשים לא נספרות, הן שקופות. המגרש הפך למובלעת שבה החוק, המוסר והכבוד האנושי בנבדל כל כך מוגזם, שגם המאמן של מכבי חיפה צריך לשרוק לאופסייד. וכן, כשזה קורה במועדון כמו מכבי חיפה, מועדון עם כסף ומעמד והיסטוריה מפוארת, מועדון שמתהדר בערכים ובקהילתיות – השבר עמוק פי כמה והפגיעה היא בעצבים הכי חשופים של החברה. האם ברק בכר הסביר לשתי בנותיו ובנו על המעשה הפסול ביותר שעשו אוהדי הקבוצה שהוא מאמן? מה אומרים השחקנים לנשותיהם כשהם חוזרים הביתה אחרי שחגגו מול מיצג ביזוי נשי? וגם שוטרי משטרת ישראל שלא חשבו לרגע "לפזר את ההפגנה", בזמן שהרייטינג עמד על 167 אלף אנשים (וכנראה הרבה יותר) שנחשפו לחרפה הזו.
ובעצם, מה אני בכלל מופתעת. כששחקנים שכולם מכירים ואוהבים בליגת העל היו מעורבים בעבר בפרשות שנעו על הקו האפור והאפל שבין "התנהגות לא הולמת" לחשד להטרדות, האוהדים רק "לומדים". כשהמודלים לחיקוי הופכים את הגוף הנשי לזירת משחקים, היציע רק מעצים את התפיסה המעוותת הזו. אם אלו הגיבורים, אלו הם גם חלק מהאוהדים.
כשיסתכלו לאחור על הדרבי הזה, אף אחד לא יזכור שמכבי חיפה ניצחה, כי היא הפסידה בענק. וגם - כי לא היה בערב הזה שום דבר שקשור לכדורגל ולספורט ישראלי. רק אספסוף שהפך נשים לאובייקט מיני. כי הסטטיסטיקה לא מעניינת. רק הברוטליות הסקסיסטית ההזויה.
ההתאחדות לכדורגל והנהלת מכבי חיפה מחויבות לעשות תקדים. לא עוד גינויים רפים או קנסות שלא מעניינים אף אחד. צריך פה עונש חסר תקדים, שיבהיר שהמרחב הציבורי אינו שטח הפקר למיצגי אינוס. שמגרשי הכדורגל בטוחים גם עבור ילדות, נערות ונשים. ועד שלא נוריד את הדגל הענק והבזוי הזה לחצי התורן, אנחנו פשוט נותנים יד לפורנוגרפיה הבאה.
פורסם לראשונה: 01:30, 07.01.26
