בשקט בשקט, הרחק מאור הזרקורים של הפלייאוף העליון ומאבק האליפות שלכדו את הפוקוס, הפך בעונה החולפת מוחמד כנעאן לשחקן הכי יעיל בליגת העל. הנער ממג'ד אל־כרום לקח את מ.ס אשדוד על כתפיו, כשבכל 88 דקות בממוצע כבש או בישל – יותר מכל שחקן אחר בכדורגל הישראלי. הוא היה אחראי כמעט למחצית משערי הקבוצה, והפך לגורם המרכזי במסע ההישרדות שלה. עכשיו הוא מחזיק בטייטל חדש: המלפפון הכי לוהט הקיץ בשוק ההעברות.
אחד הכישרונות הגדולים ביותר שצמחו כאן התפוצץ סוף־סוף. מלוא הפוטנציאל של הקשר ההתקפי התפרץ לאחר שנתיים קשות, שכללו שתי פציעות שהשביתו אותו ליותר מעשרה חודשים. עם 14 שערים ושמונה בישולים ב־26 משחקים בלבד (1,940 דקות), התפוקה שלו דומה לזו של קינגס קאנגווה (2,995 דקות), ומדד היעילות שלו גבוה מזה של דיא סבע, לו כמות בישולים כפולה ו־14 שערים, אך כנעאן מעורב ישירות בשער בכל 88 דקות.
חזק במספרים
כנעאן בן ה־25, שגדל בכפר שממנו יצא גם בירם כיאל, החל את דרכו בסניף של מכבי חיפה בנהלל. כבר בכיתה ז' עבר לפנימייה במושב הצפוני, ובנערים א' התקדם למגרש המרכזי בקצף, שם הציג מספרים מרשימים בכל שנתון. הוא התאמן לצד שחקנים כמו מוחמד אבו־פאני ועופרי ארד, ושיחק עונה אחת בלבד בנוער. עם תום חוזהו בכפר גלים לפני שבע שנים, ביקשו נציגיו שישולב גם באימוני הקבוצה הבוגרת, אך חיפה סירבה. בדיעבד, בקבוצה בטח מתחרטים שאיבדו את היהלום והשאירו לעצמם רק 20 אחוז מכרטיסו.
כנעאן נאלץ לחפש בית חדש, ומצא אותו באשדוד. אלא שדווקא אחרי עונה בכורה נהדרת אצל ג'קי בן־זקן, הגיע רגע המשבר: באפריל 2023, במשחק מול מכבי ת"א, הקשר נפצע והתברר שמדובר בקרע ברצועה הצולבת. עד שכבר התאושש וחזר למגרש, כנעאן ספג כניסה חזקה משחקן חדרה וקרע את הרצועה הצידית.
"תקופת השיקום גרמה לי להיות חזק יותר מנטלית. הבנתי שאם אני רוצה להתקדם, דריבלים לא יספיקו – אני חייב להיות תכליתי. מגיע לי לחוות עונה כזו, התפוצצות כזו. היה לי חשוב להביא מספרים – זה מה שתמיד היה חסר לי", מספר הקשר בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות" ול־ynet.
כשאתה אומר "הגיע לי", למה אתה מתכוון?
"עברתי את הפציעות, והייתה לנו עונה קשה בתחתית עם הרבה לחץ, אז מגיע לנו רגע של נחת. חזרתי חזק יותר, חברים עודדו אותי. האישיות והמנטליות שלי התחזקו, התבגרתי במשחק שלי".
תספר על ההתמודדות עם פציעה כזו.
"בהתחלה לא הבנתי כמה זה קשה, אבל לאט־לאט זה חילחל. אפילו לא הצלחתי לישון. הייתי צריך ללמוד ללכת מחדש. אחרי ארבעה חודשים הגיע השבר האמיתי. הייתי ממש בדיכאון. סבלתי כמו שלא סבלתי בחיים. למזלי, שחקנים כמו טל בן־חיים שעברו פציעה כזו התקשרו לתמוך בי, והמועדון והמשפחה לא עזבו אותי לרגע. כשחזרתי לדשא אחרי חצי שנה, עם נעלי הכדורגל – זה נתן לי ריגוש שלא היה לי אף פעם. ההנהלה נתנה לי גב מדהים".
לקחת את אשדוד על הגב – 45 אחוז מהשערים של הקבוצה היו במעורבות אישית שלך.
"ידעתי שנישאר בליגה, גם ברגעים הקשים. באחד המשחקים האחרונים ניגש אליי נוני בן־זקן, אחיו של ג'קי, ואמר שהוא לחוץ. הבטחתי לו שנישאר. הוא אמר לי שאם כן, הוא מוכר אותי – נתן את האור הירוק. ידעתי שיגיע הזמן שאשחק ברמות הגבוהות, ושזה יקרה רק אם אביא מספרים. זו הייתה עונה של הנאה נטו מכדורגל".
באר-שבע, מכבי חיפה ומכבי ת"א במרוץ. מה השאיפה שלך?
"קודם כל אירופה. אני רוצה לשחק בקבוצה שמתמודדת על אליפות בחו"ל. בטוח שאני בשל ויש לי את היכולות לרמה הזו. אני לא פוסל מעבר לקבוצה גדולה בישראל, ודרכה להגשים את החלום".
מחכה לנבחרת
איך זה מרגיש להיות השחקן הכי המבוקש בליגה?
"סיפוק. אני זוכר את הימים הקשים של השיקום, האור כבה. אבל באשדוד נתנו לי את המושכות ולקחתי אותן. הוצאתי את המקסימום מעצמי. כיף שמעריכים אותך, ומצד שני, מי שמבין כדורגל תמיד ראה את הפוטנציאל שהתפוצץ העונה, כי הגעתי חזק ונחוש. עם כל הצניעות – ידעתי מה אני שווה. רק הייתי צריך עונה בלי פציעות, עם שקט וביטחון מהמועדון – כדי להראות מה אני יודע".
רן בן־שמעון מכיר אותך מקרוב באשדוד. איך זה שאחרי עונת שיא אתה אפילו לא בסגל הנבחרת?
"מעדיף לא להגיב לזה".
אם תעבור לאירופה או לקבוצה גדולה – אתה רואה את עצמך שחקן מרכזי בנבחרת?
"אין סיבה שלא. הייתי שחקן מוביל בנבחרות הצעירות. אני לא מחליט, אבל סומך על עצמי שאהיה שחקן מרכזי ונגיע לטורניר גדול".
פורסם לראשונה: 01:30, 11.06.25
