כשחודשיים לאחר פיטוריו ממכבי ת"א, שנעלו תקופה מאוד מטלטלת ומורכבת עבורו ועבור המועדון, סיפק אמש (רביעי) המאמן ז'רקו לאזטיץ' ריאיון ל'מוצארט' הסרבי, שם דיבר בין היתר על היחסים עם האוהדים, התקשורת, ולא פחות מכך, עם הכוכב, ערן זהבי.
"במכבי, אם אתה מפסיד משחק, נוצרת סביבך אווירה כאילו משהו לא בסדר", סיפר על החוויה שליוותה אותו בשנה וחצי שבהן עמד על הקווים בבלומפילד. "התחושה היא כאילו הכל גרוע. השחקנים קוראים הכל, הם מושפעים מהרשתות החברתיות וזה פוגע להם בביטחון העצמי. התפקיד שלי היה להגן עליהם, להגיד להם לא לעקוב אחרי מה שכותבים, אבל זה קשה כי הם חיים בתוך הבועה הזו".
על ההחלטה להגיע למכבי ת"א: "דומיניק פרייס אמר שפשוט היה לי מזל שבגלל מה שקרה בישראל הם התחילו לארח בבאצ'קה טופולה (הקבוצה שבה אימן לאזטיץ' לפני הצהובים). הוא נכנס לראות את המועדון שבו הם יארחו, וראה המשכיות ואז הוא אמר: 'צפיתי במשחק אחד וזה מצא חן בעיניי'. בשלב הבא הוא ביקש לעקוב אחרי המאמן על בסיס כמה משחקים".
"באמת נהניתי במכבי ת"א"
על השיחה הראשונה עם מכבי ת"א: "היא נמשכה ארבע שעות, דיברתי על השיטה שלי. הצגתי שלב אחרי שלב של המשחק; מצבים נייחים, איך האימונים מתנהלים, הצגתי הכל. למחרת הייתה שיחה חדשה עם המנכ"ל, ובסוף הגעתי לנשיא המועדון, מיץ' גולדהאר. אלו היו ארבעה ימים של ראיונות, כל יום שלוש-ארבע שעות. אחרי הראיון הראשון אמרתי לאשתי, 'אם האנשים האלו יהיו רציניים וירצו אותי, יהיה לי קשה מאוד לסרב'".
למרות הפיטורים הצורבים, לאזטיץ' מסכם את החוויה בקריית שלום כחיובית: "השנה הראשונה הייתה מדהימה מכל הבחינות. לקחנו שלושה תארים. בסוף נוצרה איזו אווירה שלילית מסוימת מסביבנו ונפרדנו - כמו שקורה לכל מאמן. אני זוכר רק את הדברים הטובים. המועדון הזה נשאר לי בלב כחוויה פנטסטית. אני באמת נהניתי שם. המשפחה שלי חיה שם, הילדים שלי היו שם. זו מדינה נהדרת והאנשים מאוד חמים. אני אסיר תודה על כל רגע".
על האוהדים הצהובים: "מכבי היא הגאווה של ישראל. האצטדיון מכיל 30 אלף איש, יש להם 22.5 אלף מנויים, האצטדיון תמיד מלא. לאוהדים יש תשוקה אדירה. אני לא יודע אם תהיה לי עוד הזדמנות גדולה כזו בקריירה, מדובר במועדון בדרג של הכוכב ופרטיזן בלגרד רק ששם יש קהל ואווירה שאין לנו כאן".
"תמיד הייתי פתוח עם זהבי"
על אירוח המשחקים באירופה ללא קהל: "בגלל העוצמות של הקהל, ויתרון עצום שיש לך עם 30 אלף אוהדים בבית, אתה פתאום משחק בבאצ'קה טופולה, שאני אמנם מעריץ את המקום, אבל זה בלי קהל וזה מרגיש כמו משחק ידידות. בגלל המצב, כל המשחקים באירופה היו בחוץ. המשחק הכי קרוב היה מרחק של שלוש שעות טיסה. בראגה זה שש שעות, גרמניה זה ארבע וחצי שעות, נורבגיה הייתה שש שעות טיסה, ואז אתה חוזר וביום ראשון יש לך משחק ליגה".
על הפער עם היריבות האירופיות: "השווי של מכבי היה בערך 28 מיליון אירו, וכל קבוצה ששיחקנו נגדה הייתה שווה בין 100 ל-500 מיליון אירו. היינו תחרותיים למרות הפערים האלה, ולמרות שלא אירחנו בבית".
על היחסים המורכבים עם ערן זהבי: "הוא אגדה שם. הייתה לנו מערכת יחסים מעולה. אני יכול להגיד עליו רק שהוא הכי מקצוען, לא פגשתי מקצוען כזה על המגרש. מבחינתי זו הייתה פריבילגיה לעבוד איתו. הצלחנו כי הוא היה מקצוען, למרות התחושה שנוצרה כאילו הייתי נגד מישהו. בסוף, כשזכינו באליפות, שמתי אותו לפני שחקנים אחרים והוא הבקיע גולים שהביאו לנו את התואר".
"בכל מקרה, זאת לא התמודדות פשוטה, כי שחקנים, במיוחד מנוסים, משחקים כדורגל כי יש להם עדיין שאיפות. הם רוצים להיות על המגרש בכל רגע. אתה לא יכול להגיד לשחקן כמו זהבי - 'הזמן שלך עבר'. אם תעשה את זה אתה 'מת' כמאמן. אתה חייב לנסות להיות קודם כל כנה. אני הייתי תמיד, במיוחד בשיחות שלנו, פתוח לחלוטין".
