כבר שלוש שנים שעירוני קריית שמונה היא קבוצה ללא בית. העיר הכי מוכה במדינה, שעברה פינוי ותושבים רבים מהעיר טרם חזרו, מרגישה מופקרת. לא רק תושבי העיר מרגישים כך, אלא גם קבוצת הכדורגל הצפונית שללא ספק נפגעה הכי הרבה מהמלחמות האחרונות, קבוצת ליגת העל שהפכה לקבוצה ללא בית - חיסרון משמעותי לקבוצת כדורגל.
בקבוצה הצפונית של איזי שרצקי, שנאלצת לנדוד ממגרש אימונים למגרש משחקים, מבתים במרכז לבתים בצפון, הרגישו עד לפני כשבועיים שהסיוט הזה עומד להסתיים. הקבוצה חזרה להתאמן העונה בקריית שמונה, האיצטדיון עבר שיפוץ משמעותי והחזרה לשחק בעיר הכי צפונית במדינה היתה אמורה להיות חגיגית עם פתיחת משחקי הפליאוף. אך זהו שלא, זה לא יקרה. פתיחת המלחמה עם איראן ופתיחת הלחימה בזירה הצפונית טרפה את הקלפים מבחינת קריית שמונה וחזרה לאיצטדיון העירוני לא תקרה העונה באופן כמעט ודאי.
עם פתיחת החזית מול חיזבאללה, שחקני קריית שמונה עברו להתגורר במלון במרכז הארץ, אך מסתבר שמדובר בעוד מחדל לא פשוט.
הקבוצה מבינה שהיא צריכה להתכונן לחזרה לליגה, שאמורה לחזור לפעילות ללא קהל בקרוב ועל כן היא צריכה להתאמן. כרגע אין אפשרות להתאמן בקריית שמונה, שכן בעיר הצפונית אין זמן התראה ובמקרה של ירי טילים השחקנים לא יוכלו להגיע למרחב מוגן. הקבוצה שכרה 12חדרים במלון בנתניה והעלויות על חשבון הקבוצה. המנהלת, ההתאחדות ומשרד הספורט לא נתנו עד כה פתרון לראשי הקבוצה, שפנו אליהם ודרשו סיוע.
גורם בקריית שמונה אמר: "זה פשוט הזוי ההתנהלות מולנו, אנחנו קבוצה שלא יכולה להתאמן בעיר ונאלצים להתמודד עם מציאות הזויה. פנינו לעזרה ואי אפשר לשאת את זה על עצמנו. זה עסק של מאות אלפי שקלים, אנחנו ממתינים לתשובות. פנינו לכולם, לא נישא את העלויות האלה, אנחנו לא יכולים להתאמן בעיר. אם רוצים שנשחק, תתנו לזרים ולחבר'ה מהמרכז אפשרות למגורים, המדינה לא נותנת לזה תמיכה וזה פשוט הזוי, חייבים למצוא לזה פתרון מידי".
יוסי אדרי, מנכ"ל הקבוצה הצפונית, אמר: "לא פשוט בכלל להיות נודדים בארצנו, כמו שהיינו אז ועכשיו. יש דברים יותר קשים במדינה שלנו, זה קשה ומאתגר ואם זו התרומה שלנו אז נשרוד את זה". עדי פרג', שמשמש כדובר הקבוצה וכמנהל הקבוצה בפועל, מתגורר בקריה ולפני כשבוע הרגיש מקרוב את הירי מחיזבאללה. כטב"ם נחת על עץ סמוך לביתו ופרג' וילדיו ניצלו.
4 צפייה בגלריה
"אנחנו לא יכולים להתאמן בעיר". שחקני עירוני קריית שמונה
(צילום: דובר עירוני קריית שמונה)
אם ניגע בצד המקצועי, לכולם ברור שהקבוצה הצפונית שנמצאת בתחתית הטבלה ונלחמת על חייה עוברת קושי גדול משאר הקבוצות, מכיוון שהיא נאלצת להתמודד ללא בית, ללא מבצר וללא קהל ביתי תומך. נכון שקריית שמונה זו לא קבוצה עם אלפי אוהדים, אך האיצטדיון הצפוני היה תמיד למבצר, לאיצטדיון ששווה נקודות, ולהיות קבוצת תחתית שנאלצת לשחק ללא בית זה סיפור שונה לגמרי.
אריאל שרצקי, שחי בקיבוץ דפנה - אחד המקומות הכי מטווחים מפתיחת המלחמה - סיפר על התחושות שלו: "השיפוץ של האיצטדיון נמצא בשלבי סיום, ברגעים הראשונים קיבלנו שוק שנאלצנו לעזוב שוב אבל לצערי התרגלנו למצב. כל כך חיכינו לחזור לארח בקריית שמונה. זה לא לגיטימי לקבוצה לעשות מעברים כאלה, אין לך חדר הלבשה קבוע, שחקנים נוסעים עם ציוד ברכב, זה לא התנהלות של קבוצת כדורגל. יש מוטיבציה, רוח זה הדבר היחיד שמאזן".
יאיר מרדכי, תושב העיר, סיפר על המצב והתחושות: "באמצע יום בהיר אתה עובר לשפיים. זה לא הדבר הכי משמח, הרגשנו שאנחנו חוזרים הביתה, לעיר, לאוהדים שלנו. יש חיילים שנלחמים בלבנון אז קשה לנו להתלונן, ברור שזה מאוד מאכזב ומבאס אחרי יותר משנתיים שהרגשנו התלהבות שחוזרים לקריית שמונה. ההנהלה דיברה שחוזרים לעיר, ראינו בכל אימון את השיפוצים, ברור לנו שלא נחזור לארח העונה בעיר. כל עכבה לטובה, מה נגיד, זו הסיטואציה שנוצרה ונתמודד איתה".
