במגרש קטן בצפון בלפסט, שנבנה במאה הקודמת, סמוך לתחנת רכבת עתיקה בבירה הצפון־אירית, יתקיים ביום שני הקרוב אירוע היסטורי בכדורגל העולמי: השופטת הישראלית ספיר ברמן תהפוך לטרנסג'נדרית הראשונה אי פעם שתשפוט משחק בינלאומי.
ברמן בת ה־30 תיכנס דרך רחוב סיינט וינסנט לאצטדיון שמארח את משחקי הקבוצה החצי־מקצוענית קרוסיידרס, שם תנהל את המפגש בין צפון אירלנד למונטנגרו במסגרת מוקדמות אליפות אירופה עד גיל 17 לנערות. כמה ימים לאחר מכן היא תשפוט במשחק בין קזחסטן למונטנגרו.
"לפעמים חלומות מתגשמים, ואז מבינים שזו רק ההתחלה", שיתפה ברמן לפני מספר שבועות כשקיבלה את התג הבינלאומי. "אחרי 14 שנה על המגרשים, זכיתי להפוך לשופטת בינלאומית. זהו כבוד עצום, התרגשות שאין לתאר, אבל יותר מהכל – הזדמנות להמשיך לעשות את מה שאני אוהבת, בעולם שגדלתי בו ושעיצב אותי. איזו דרך מדהימה להתחיל פרק חדש".
פורצת דרך
דווקא בעידן שבו נשיא ארה"ב דונלד טראמפ חתם על צו חדש המכוון נגד הקהילה הטרנסג'נדרית, שנקרא "להרחיק גברים מספורט נשים", ישראלית מביאה את הבשורה לענף הפופולרי בעולם. ספר השיאים של גינס כבר הכיר לפני שבע שנים בבריטית לוסי קלארק כשופטת הטרנסג'נדרית הראשונה. "אם לא היה את הכדורגל, לא הייתי כאן היום, הוא הציל את חיי", אמרה קלארק כשהתחילה לשפוט. "הרגשתי כמו רמאית כי ציירתי לעצמי חיים שלא היו שלי, וכשיצאתי מהארון ההקלה הייתה עצומה", הוסיפה, וסיפרה שלקחה השראה מהמתאגרפת בת ארצה, קלי מלוני. "אני אישה טרנסג'נדרית ושופטת כדורגל, אז יש לי את העור הכי עבה שאפשר לדמיין. אני קשוחה. אני מסוגלת לספוג כמה כדורים בשביל הקהילה".
שלוש שנים לאחר ציון הדרך המרגש של קלארק, ברמן עלתה גם היא על המפה העולמית כפורצת דרך. במקרה של הישראלית, הקושי היה אפילו גדול יותר, מאחר שהתהליך למימוש הזהות שלה קרה תוך כדי תנועה. לכל אלה שטענו כי מדובר בקוריוז ופיקפקו ביכולתה המקצועית, אחרי שנתיים מאתגרות במיוחד הפכה ברמן לאחת השופטים הטובים בליגת העל העונה, אם לא המצטיינת שבהן – תוך שהיא מתגברת על כל קושי אפשרי בדרך. היא שובצה בצדק למשחק המרכזי בין הפועל באר־שבע למכבי חיפה בטוטו־טרנר לפני כשבועיים, ותהיה אחת משלושה שופטים בלבד שקיבלו את הזכות לנהל משחקים במחזור הראשון של הפלייאוף העליון, מחרתיים בבלומפילד בין מכבי ת"א להפועל חיפה. מיד לאחר מכן תמריא ברמן לבלפסט לפתיחת הקריירה הבינלאומית שלה, כשהמטרה שלה תהיה להפוך לשופטת הטרנסג'נדרית הראשונה באחד משלושת טורנירי הנשים הגדולים בעולם – המונדיאל, אליפות אירופה או המשחקים האולימפיים. "היא יכולה להיות אברהם קליין ששפט ברבע גמר מונדיאל", אמרו באיגוד השופטים. "יש לה את כל היכולות הללו להפוך לשופטת היסטורית".
מנכ"ל איגוד השופטים, יריב טפר, עבד קשות כדי להשיג את התג הבינלאומי עבור ברמן. באופן די משונה, דווקא ההצלחה של המתאגרפת האלג'יראית אימאן חליף, שזכתה במדליית זהב בפריז, כמעט הכשילה את המהלך: בזמן שהופעל לחץ כבד על אופ"א ופיפ"א לדגול בפתיחות ולהעניק לברמן את התג, הגיעו המשחקים האולימפיים שהובילו לביקורת עולמית על השתתפות ספורטאיות שעברו התאמה מגדרית (אם כי חליף אינה כזו). אולם, לחץ מתמיד הוביל לפתיחת הדלת המפתיעה מצד שני ארגוני הכדורגל הגדולים, שאישרו את מינויה של הישראלית לשופטת בינלאומית – הישג אדיר לכדורגל שלנו ובעיקר לאנשי המשרוקית בכחול־לבן.
בשנתיים הראשונות שלה כשופטת בסגל ליגת העל, בעת ההתמודדות עם השינוי ההורמונלי שעברה, ניתוחים שונים והתמודדות מנטלית ופיזית, ברמן התקשתה להציג יכולת טובה ואף לא צלחה את מבחני הכושר הנדרשים, ולכן שפטה בתחילת הדרך בליגה הלאומית. באיגוד השופטים לא ויתרו עליה והעמידו לרשותה מעטפת ייחודית: פסיכולוג הספורט ד"ר רועי סמואל ליווה אותה, מאמן הכושר רוני גוטליב הכין לה תוכנית כושר מותאמת אישית, ותזונאית וצוות מקצועי ניתחו את ביצועיה במשחקים באמצעות וידיאו.
"ההורמונים שלקחתי החלישו את ההורמון הזכרי והיו לכך השפעות ניכרות", העידה ברמן על המורכבות בתהליך הנדיר שעברה, בעיקר עם הכושר הגופני, מה שגרם לה גם לקבל החלטות שגויות על הדשא וביקורת על איכות השיפוט. אך מטרת העל שלה – השגת התג הבינלאומי – דירבנה אותה להמשיך, והיא הסתערה על היעד בכל הכוח.
מי שליוותה מקרוב את יציאתה מהארון הייתה היו"רית לשעבר רונית תירוש, ובהמשך המחליף טפר העביר לה שני מסרים ברורים: "עלייך לעמוד בסטנדרטים של גוף מקצועי כמו איגוד השופטים, ותיבחני רק לפי הסטנדרטים הנדרשים, עם כל התמיכה שלנו". זה לקח מעט זמן, אבל שני התנאים קוימו.
ברמן שיחקה עד גיל נערים בקבוצות כמו הפועל חיפה ועירוני נשר, דבר שסייע לה כשופטת בתכנון המשחק ובהבנת תנועת הכדור. שופט בכדורגל הישראלי רץ 10־12 ק"מ למשחק, וברמן נמצאת ברף התחתון של התחום, אך היא הצליחה להעביר בצורה מצוינת מפגש טעון כמו זה האחרון בטרנר.
שירות לאומי
לצד השתתפות בפרסומות ובסרט דוקומנטרי, ברמן מנהלת כיום אורח חיים של שופטת כדורגל מקצוענית לכל דבר, ומתעסקת רק בזה. אחרי שהחלה את קריירת השיפוט בגיל 17, היא הצטרפה לסגל ליגת העל עוד לפני יציאתה מהארון. מעבר לכך שעשתה שירות מעולה לאיגוד השופטים, היא גם שימשה כמסבירה לאומית עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, כשהייתה בין היתר חלק ממשלחת של הסוכנות היהודית לקהילות יהודיות בניו־יורק ואף נאמה באו"ם.
"החלום הכי גדול שלי היה להיות אישה ושופטת. המגרש הוא הבית שלי", סיפרה. כיום, היא בדיוק במקום שרצתה להיות בו. הוריה, שגידלו אותה בקריית־ביאליק, מגיעים לכל משחקיה. בעוד תדמית השופטים בישראל לא בשיאה, יכולתה המקצועית של ברמן והתנהלותה במגרש הצליחו לשנות את התפיסה לגביה – והשופטת מקבלת מחמאות מדי שבוע, גם מעמיתיה ואפילו מאנשי הקבוצות. "היא יודעת לתת כבוד לשחקנים ולצוותים המקצועיים", מספר אחד המאמנים בליגה. "היא מבינה שזה שואו, והיא לא המרכז שלו. היא לא תרוץ לשלוף צהוב בהתרסה למאמן או תתעסק בשטויות".
אחד החששות בתחילת הדרך היה כיצד יקבל חלק מאוהדי הכדורגל את השינוי, אך במובן הזה הקהל הישראלי מגלה בגרות מופתית – ולא נרשמו תקריות הומפוביות מיוחדות במשחקים בהם שפטה. גם השחקנים מכבדים אותה מאוד. אחד מהם אמר: "היא יודעת להקליל את האירועים במגרש, תמיד באה עם חיוך ולא מנסה לייצר עימותים. מקצועית נטו. יש לה אישיות וגישה מיוחדות, ספיר מביאה משהו שאין לאף שופט פה".
השאלה שנותרה פתוחה היא האם, לאור יכולותיה והפיכתה לשופטת בינלאומית, תינתן לה ההזדמנות לשפוט באחד מחצאי גמר גביע המדינה הקרובים – מהלך שיבסס את מעמדה כאחת השופטות המובילות בישראל ואולי בהמשך אף לבכירה מכולם.
