אחרי שש אליפויות (ארבע מהן בעשור האחרון) וארבע זכיות בגביע המדינה (שלוש מהן בשש השנים האחרונות), הפועל באר־שבע תנסה מחר להשלים דאבל ראשון בתולדותיה ולהצטרף למועדון אקסקלוסיבי של חמש קבוצות ישראליות שעשו זאת לפניה. האחרונה הייתה מכבי ת"א לפני 11 שנה.
בסיום המשחק נגד מכבי ת"א בשבוע שעבר, שהבטיח לבאר־שבע את האליפות, נשאלה אלונה ברקת אם לא הגיע הזמן שתחגוג דאבל, והיא ענתה בדיפלומטיות: "יש לנו משחק מול מכבי חיפה בשבת". אם לשפוט על פי נפילת המתח שהייתה לשחקני באר־שבע מול הקבוצה הבינונית של ברק בכר שהביסה אותה 2:5, זכייה בתואר הכפול תהיה משימה קשה מאוד - כפי שכדורגלנים, מאמנים ומועדונים רבים חוו לאורך ההיסטוריה, כשהניפו את הצלחת אבל סיימו באכזבה את גמר הגביע.
"לזכות בדאבל זה לעשות הכל כפול, גם מנטלית וגם מקצועית", אומרת דורית בן־גד, פסיכולוגית חינוכית ורפואית במאוחדת, מחוז ירושלים. "אתה צריך להיות בפיק של 90 דקות ואין דרך חזרה. זה כמו ההבדל בין להצליח בפסיכומטרי, משהו רגעי, לבין לעשות תואר ראשון - זה דורש פיצול קשב. למה אנחנו רואים הרבה מקרים של הפתעות בגביע, כמו למשל שבית"ר ירושלים מודחת על ידי בני־יהודה או מכבי ת"א מפסידה לאום אל־פאחם? כי כשאתה טוב ופייבוריט אתה מרגיש שהמשימה מולך קטנה עליך - ואז אתה נדהם ומופתע. סאות'המפטון מהליגה השנייה באנגליה הגיעה לחצי גמר הגביע, כי היריבות הסתכלו עליה במבט של משהו שהוא על הדרך ולא כעל המשחק הכי קשה בעולם - וזה עזר לה לעשות סנסציה. ככה קבוצות אלופות מגיעות לגמר גביע בדרך כלל. זה משהו שקשה מאוד לנטרל כי זה מצב תודעתי - וזה נכון לגבי כל תחום בחיים".
אדי השמפניה באוויר
ויש גם עדות ממקור ראשון: "הכדורגלן הישראלי לא מספיק מקצוען כדי ללכת עד הסוף בכל החזיתות. מבחינתו, אחרי שזכה באליפות הוא עשה את שלו והאופוריה משתלטת עליו. בניגוד לקבוצה השנייה, שזה התואר היחיד שנשאר לה והיא מבינה שבלי זכייה בגביע היא תסיים את העונה בידיים ריקות, הקבוצה שזכתה באליפות מגיעה כמעט תמיד לגמר הגביע כשהיא נינוחה כי עדיין לא פגה ההשפעה של אדי השמפניות וחגיגות האליפות. אין כמעט אפשרות לעשות סוויץ' מנטלי מההרגשה הזו ש'עשינו את שלנו בגדול ולא נורא אם נפסיד בגמר הגביע, כי אנחנו רשמית הקבוצה הטובה ביותר בארץ'".
הדובר הוא יצחק שום, שבקריירת האימון שלו זכה פעמיים בדאבל, עם פנאתינייקוס בעונת 2003/4 ועם בית"ר ירושלים בעונת 2007/8. "לי היו קבוצות חזקות ומיוחדות, אבל גם זה לא מבטיח כלום, כי מדובר במשחק אחד שבו אתה חייב להגיע בשיא הריכוז, שיא המתח והרעב. מאוד קל להתבלבל אחרי שזכית באליפות וזה גם מה שקורה על פי רוב, במיוחד כשאנחנו מדברים על הכדורגל הישראלי".
5 צפייה בגלריה
האחרונה לחגוג דאבל. פאקו אייסטראן והסרוויסים של מכבי ת"א בטרבל 2015
(צילום: עוז מועלם)
חמש קבוצות ישראליות בלבד זכו מקום המדינה באליפות ובגביע באותה עונה: מכבי ת"א (6 פעמים) הפועל ת"א (2), מכבי חיפה, בית"ר ירושלים ומכבי נתניה (זכייה אחת). "מאוד קשה לזכות בדאבל", אומר ראובן עטר שעשה זאת כשחקן עם מכבי חיפה ב־1991, אבל פיספס זכייה כפולה ב־1989 כשהירוקים הפסידו בגמר לבית"ר ירושלים, שסיימה את הליגה במקום התשיעי.
"אתה מגיע לפיק בזכייה באליפות ועד כמה שתנסה להשתלט על ירידת המתח אתה מרגיש שכל השרירים בגוף רפויים", מסביר עטר. "אתה בפסגת העולם אחרי שרצת מרתון במשך עונה שלמה וחצית ראשון את קו הסיום, ואז אוטומטית הכל מתאפס אצלך וקשה מאוד להתניע שוב. מה שקרה לנו בגמרים ב־1989 וב־1991 יכול להמחיש את זה. ב־89' היינו צריכים להוביל במחצית הראשונה 0:4 על בית"ר, אבל החמצנו בלי סוף ואז בית"ר התעוררה ולנו כבר לא נשאר אוויר. נגמר 3:3 אחרי הארכה והם ניצחו 3:4 בפנדלים. ב־91' מה ששינה את המשחק זו ההרחקה של גיא גת מהפועל פ"ת כבר בדקה השנייה וההשתוללות של המאמן שלהם אברם גרנט. המהומה הזו החזירה אותנו לפוקוס וסללה לנו את הדרך לניצחון 1:3. אני ממליץ לכל מאמן, שבשבוע של גמר גביע ינסה לעשות שינויים קלים ויזהה מי השחקנים שיש להם את הרעב ואת הלהט, כי רק ככה זוכים בגביע. לא משנה כמה הקבוצה טובה, חזקה ושלמה, זו התמודדות מנטלית שאם אתה לא מוכן אליה זו משימה כמעט בלתי אפשרית, במיוחד כשממול יש יריבה שזה המשחק הכי חשוב שלה בעונה".
הפספוס מר וכואב
יעקב הלל זכה בדאבל עם מכבי ת"א (1995/6) ועם הפועל ת"א (1999/2000), וגם פיספס זכייה כפולה עם מכבי ת"א ב־1991/2. "אחרי הזכייה באליפות אתה מגיע לגמר הגביע עייף ומותש. לא פיזית, אלא מרוקן מכל המתח והמאבק בצמרת שנמשך כמעט עונה שלמה", אומר הלל. "זכיתי בדאבל עם דרור קשטן ז"ל כמאמן, והוא אמר לנו גם במכבי וגם בהפועל, 'לא מעניין שאתם אלופים, זה לא קיים. תעשו ריסטרט כדי לעבור עוד 90 או 120 דקות ואז תיכנסו לרשימה מצומצמת של מי שזכה בדאבל בקריירה שלו'. אם אני איש מקצוע בבאר־שבע, אני מטפטף לשחקנים שלא עשינו כלום ושכל החגיגות האלה עלולות להסתיים עם טעם מר בגלל הפסד בגמר. בקבוצות שאיתן זכיתי בדאבל היה חדר הלבשה של שחקנים שלא יודעים שובע ומאוד חזקים בראש. בשני המקרים, גם עם מכבי וגם עם הפועל, היינו מאופקים אחרי הזכייה באליפות והכל התפוצץ רק אחרי שזכינו בדאבל ושמנו חותמת שאנחנו גם הכי טובים וגם הכי ווינרים".
אלישע לוי יכול לעשות דוקטורט בפספוס של דאבלים אחרי שזכה באליפויות עם מכבי חיפה ב־2009 (אבל הפסיד בגמר 2:1 לבית"ר ירושלים) וב־2011 (הפסיד בגמר 1:0 להפועל ת"א). "אתה לא יכול כמעט אחרי שזכית באליפות לזכות בגביע כעבור שלושה־ארבעה ימים", אומר לוי. "זה קיים בכל העולם שקבוצות מתקשות לזכות בדאבל, כי קורים הרבה דברים בדרך. אם זו תחושה של מסיבת סיום, אם זה הרעב שבאופן אוטומטי הופך לשובע ואם זה 90 או 120 דקות שבהן אתה חייב להמציא את עצמך מחדש. כל מאמן, והיום יש את האמצעים הטכנולוגיים לזה, צריך לבדוק לפני גמר הגביע מי עייף, מי לא חזק מספיק מנטלית ומי נמצא בירידה - ופשוט להשתמש בכלים אחרים. זה לא פופולרי לשים בצד שחקן שנתן לך תפוקה כל העונה, אבל בסוף יש מטרה ומה שיזכרו זה אם זכית או הפסדת. חייבים לנטרל כל רעש, ולו הקטן ביותר.
"לא לדבר על מה שהיה ולא להסתובב בתחושה של חגיגיות, כי רק לפני יומיים־שלושה שתינו שמפניות. לקחת את הסיירת המובחרת ממי שיש בסגל שהוא קודם כל ווינר, ולצאת איתו למשחק שיכול לרשום את האנשים בדפי ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי. בכל הקבוצות שבהן אימנתי השחקנים שלי ידעו להתעלות במאני טיים בליגה, אבל בגביע זה סיפור אחר. זו היכולת להביא את עצמך למצב שבו אפילו שכבר זכית באליפות, אתה משכנע את עצמך שהגביע זה התואר היחיד והחשוב ביותר שעומד לנגד עיניך. כי הפספוס אם לא עשית את זה הוא מר וכואב, אפילו שכבר זכית לפני שבוע או פחות בפרס הגדול".
