אחד ההישגים הגדולים ביותר של מיץ' גולדהאר במכבי ת"א, ואולי הגדול שבהם, הוא העקביות של המועדון במפעלים האירופיים. בזמן שקבוצות ישראליות אחרות התרסקו מול יריבות נחותות, הודחו בקיץ עוד לפני שהספקנו ללמוד את שמות השחקנים שלהן ולעיתים פשוט התבזו, מכבי הצליחה לסדר לעצמה שוב ושוב עונה אירופית.
זה קרה גם בתנאים כמעט בלתי אפשריים של היעדר ביתיות, נסיעות אינסופיות ומשחקים מול אצטדיונים ריקים מאוהדים צהובים. לפעמים היא עשתה זאת גם עם סגלים בינוניים, שלא הצליחו לזכות באליפות בישראל.
אלא שבתקשורת הספורט, וגם בקרב חלק מאוהדי מכבי ת"א, לא תמיד ידעו להעריך את ההישג הזה. במקום להסתכל על עצם ההעפלה ועל הנוכחות הקבועה של המועדון באירופה, הסתכלו בעיקר על ההפסדים ועל המחיר ששילמה הקבוצה בליגה. כל איבוד נקודות אחרי משחק ביום חמישי הוסבר מיד בעייפות, כאילו העונה האירופית היא מטרד ולא אחת המטרות החשובות ביותר של מועדון כדורגל. יש גם חלק קולני במיוחד שעבורו רק ליגת האלופות מצדיקה את המאמץ. הליגה האירופית? לא מספיק נוצצת. הקונפרנס־ליג? מפעל מיותר. אפשר לחשוב שהכדורגל הישראלי שולח בכל שנה שלוש נציגות לשלב הנוקאאוט של ליגת האלופות.
נכון, הכישלונות של מכבי ת"א בשלבי הליגה בשנים האחרונות לא עזרו. היו משחקים חלשים, תבוסות ואכזבות, ולא כל קמפיין צריך להיכנס לספרי ההיסטוריה. אבל עצם ההגעה לשם, שנה אחרי שנה, הייתה חלק מהיציבות שגולדהאר בנה. עכשיו, כשאין למכבי עונה אירופית, אפשר פתאום להבין מה היה לה. לוח המשחקים ריק, ערבי חמישי נעלמו, והתחושה סביב המועדון אפורה הרבה יותר. באופן כמעט צפוי, דווקא עכשיו נשמעת יותר ביקורת על גולדהאר. דורשים ממנו לדבר, להסביר מה קורה ולהכריז על תוכניות. יש אפילו חלקים הזויים שמפנטזים על עזיבתו, כאילו ג'ף בזוס ואילון מאסק עומדים בכניסה לקריית שלום ומתווכחים מי מהם יקנה מועדון כדורגל בישראל.
בזוס לא ירכוש את מכבי ת"א
(צילום: אתר מכבי ת"א)
לא פוטבול מנג'ר
בקיץ האחרון גולדהאר לא שפך סכומי כסף אדירים, והאמת היא שאין לו סיבה להמשיך לעשות זאת באופן אוטומטי. הוא ראה איך בית"ר ירושלים והפועל באר־שבע בונות קבוצות טובות בתקציבים שפויים יותר. באר־שבע אפילו לקחה ממנו ברצון רב את יונס מלדה, שחקן שמכבי השקיעה בו סכום משמעותי וקיבלה בתמורה מעט מאוד. במשך תקופה ארוכה גולדהאר למעשה שילם מאות אלפי שקלים לשחקן שקיבל מינוי ליציע הכבוד במקום לשחק כדורגל.
במקום לעודד את המועדון לעבוד חכם יותר ולהוציא פחות על שמות שלא בהכרח מתאימים, חלק מהאוהדים דורשים מגולדהאר להמשיך להרגיש פראייר. בכל חלון חוזרת אותה קריאה: להביא ארבעה או חמישה שחקנים חדשים. כאילו מדובר בפעולה טכנית פשוטה, וכאילו מישהו יכול להבטיח שהם לא יהפכו לעוד פלופים יקרים. מי מבטיח שהרכש הבא לא יהיה עוד מלדה או הייטור? כסף יכול לעזור, אבל הוא לא פוטר את אנשי המקצוע מהצורך לזהות שחקנים, להתאים אותם לשיטה ולבנות קבוצה מאוזנת.
כדאי גם להזכיר שדווקא בתקופת עונש הפייר־פליי, כשעל מכבי נאסר להוציא כסף על העברות, היא זכתה בשתי אליפויות מרשימות תחת ולדימיר איביץ'. המגבלה אילצה אותה להיות מדויקת יותר, להשתמש במה שיש ולתת לאנשי המקצוע לעבוד. הצוות המקצועי החדש ייאלץ כעת "להסתפק" בפחות ולחפש מציאות. במילים אחרות, לעשות בדיוק את מה ששאר הקבוצות הגדולות בישראל עושות. אי אפשר להרכיב בכל קיץ קבוצה חדשה ויקרה. החיים הם לא פוטבול מנג'ר, ושחקן לא הופך להצלחה רק משום ששילמו עליו הרבה כסף.
באר-שבע לקחה אותו בשמחה. מלדה
(צילום: עוז מועלם)
תנו קרדיט
אי־אפשר גם לזכות באליפות בכל עונה. יש דבר כזה יריבות, וגם הן לומדות, משתפרות ומשתכללות. כישלון מקצועי הוא לגיטימי, גם לא לזכות באליפות במשך שלוש שנים זה דבר שיכול לקרות. הוא לא ימחוק יותר מעשור של יציבות. אולי כדאי לגולדהאר להוריד באמת את הרגל מהגז ולתת לאוהדים להרגיש מהי רכבת הרים רגשית אמיתית עם כישלונות מחפירים והתרסקויות. בימי גולדהאר, גם עונה זוועתית שכללה שישיות מבית"ר ירושלים וליון הסתיימה בצורה מתוקה עם גביע.
בכל הפעמים שבהן גולדהאר כן דיבר, הוא הסביר שהוא מנסה להנחיל למועדון תרבות אחרת. הוא יכול לעצב את מכבי ת"א, אבל לא לחנך את כל העולם – וגם לא למנוע מכל אוהד כועס לדרוש מהפכה אחרי שני הפסדים. הבעיה היא שאנשים פשוט מסרבים להסתכל על התמונה הגדולה: קבוצה שזכתה בשבע אליפויות, נמצאת כמעט תמיד בצמרת, הפכה לחברה קבועה באירופה וכמעט אינה מתבזה כפי שהתבזתה בתקופת לוני הרציקוביץ'.
צריכים להסתכל גם על התמונה הגדולה. אוהדי מכבי ת"א
(צילום: עוז מועלם)
צריך להזכיר שפעם מכבי ת"א לא ניצחה דרבי במשך ארבע שנים. ניצחון חוץ על מכבי חיפה נראה כמו נס, ועל תארים או קמפיינים אירופיים בכלל לא היה מה לדבר. גולדהאר לא קיבל מועדון מושלם ושמר עליו. הוא קיבל מועדון שאיבד את מעמדו והחזיר אותו לגדולתו. מותר לבקר אותו, ומותר לדרוש החלטות טובות יותר. אבל לרצות שיעזוב מפני שמכבי לא זוכה באליפות בכל שנה ולא רוכשת חמישה שחקנים בכל קיץ זו כפיות טובה שמתחפשת לסטנדרטים גבוהים.
באופן משונה, האיש שהפך את מכבי שוב למכבי עדיין לא מקבל מספיק קרדיט על כך, ובכל עונה צריך להזכיר מה הוא עשה בשבילה. מועדונים גדולים בישראל בכלל לא היו עושים עניין מהדחה בשלב הפלייאוף של הקונפרנס־ליג, אוהדי מכבי ת"א זכו בקבוצה שעבורה זה כישלון להפסיד במעמד הזה.
