בזמן שעונת המלפפונים של הקיץ די מנומנמת, יש קבוצה אחת בליגה ב' שדואגת להטריף את שוק השחקנים בכדורגל הישראלי.
הרחק ממרכז הבמה, אי שם בבירת התיירות של המדינה, בונה בני אילת מיני־גלקטיקוס עם החתמת שמות נוצצים כמו גיל יצחק, גידי קאניוק, אופק פישלר ובן יחזקאל – כולם עם עבר בליגות הבכירות. ועוד לא דיברנו על קובי רפואה, שרק לפני כמה שנים אימן את הפועל ת"א, מכבי פ"ת וקריית־שמונה, וישמש כמנהל המקצועי. גם את המאמן אתם ודאי מכירים היטב – מאיר כהן, השוער האגדי של הפועל בית־שאן וקבוצות נוספות.
חושבים בגדול
מאחורי הפרויקט השאפתני עומדים איש העסקים דוד ואטורי ואשתו נטלי, שישיקו אותו הערב (19.00) באימון הפתיחה בקריית הספורט בעיר, שבו יוצגו הצוות המקצועי והשחקנים. ההפנינג יכלול די־ג'יי, מוזיקה, קיר צילום, דוכני מזון מכל הסוגים ועוד אטרקציות – כי באילת, כפי שתיכף תבינו, למרות שמדובר במועדון מליגה ב', חושבים בגדול.
ואטורי, איש עסקים תושב אשקלון, ששיחק בעבר בהפועל המקומית, בצפרירים חולון (בליגת העל) ובהפועל כפר־סבא, ואחיו רן חתם לאחרונה במ.ס אשדוד, בכלל לא תיכנן לרכוש את בני־אילת. "אנחנו מתעסקים בתברואה", הוא מספר. "יש לנו חברה לפינוי אשפה וגזם. רכשנו חברה באילת, וכדי לחזק את הפעילות שלנו שם תיכננו להיות נותני חסות בלבד. הגעתי לראש העירייה אלי לנקרי, שאמר לי: 'למה לחשוב בקטן? בוא נחשוב בגדול ותרכוש את הקבוצה'.
דוד ונטלי ואטורי עם גידי קאניוק וקובי רפואה
(צילום: באדיבות בני אילת)
"ביקשתי ממנו שיכין לי תוכנית עבודה עם מספרים וחזון. ישבנו על זה שבועיים עם עוד גורם בכיר מאוד בענף הכדורגל, וראש העירייה נתן לנו את ברכת הדרך. כמובן שלפני כן התייעצתי עם אשתי נטלי, שמנהלת איתי את כל העסקים. היא שאלה אותי: 'מה זה ייתן לנו?' אמרתי לה: 'זה ימלא את האהבה שלי לכדורגל', ואז קיבלתי ממנה את ברכת הדרך.
"צירפתי אליי את עו"ד אמיר כהן, חבר שלי מהענף ואחיו של אלמוג כהן, מאמן בית"ר ירושלים. השאלה הראשונה שלו הייתה: 'אתה רוצה לעלות ליגה או להעביר את הזמן?'. אמרתי לו שהמטרה היא להגיע בתוך שלוש שנים לליגה הלאומית, תוך דגש על פיתוח מחלקת הנוער ויצירת אכסניה ראויה לילדים. אין שום סיבה שילד באילת ייסע לפנימייה של מכבי חיפה או הפועל ת"א, או לסניפים של בית"ר ירושלים בדרום. כל התנאים באילת יהיו ברמה של ליגת העל. כמה שיעלה – יעלה.
"אנחנו לא לוקחים שקל אחד לכיס. כל מה שייכנס מספונסרים וממקורות אחרים ילך למועדון. אני מעריך את ההשקעה שלנו בכשישה מיליון שקל בשלוש השנים הקרובות".
תקציב של קבוצה בלאומית. עם גיל יצחק
(צילום: באדיבות בני אילת)
התקציב של בני־אילת צפוי לעמוד העונה על לפחות שלושה מיליון שקל – סכום שמספיק לקבוצה בינונית בליגה הלאומית. הדבר הראשון שוואטורי חיפש כשהגיע היה מנהל מקצועי בכיר ומנוסה. הוא קיבל המלצות על רפואה, שסיים עונה כושלת בבני־יהודה, שבמהלכה גם ספג זובור מתוקשר מהבעלים אלירן עובד בסדרת הדוקו "מלכת השכונה". בפגישה, שנמשכה כשעה על כוס קפה לצורך היכרות ראשונית, נוצרה כימיה. ואטורי מספר: "התרשמתי מאוד מקובי, והיה לי ברור שזה האיש שאני רוצה שיוביל את הספינה".
רפואה מצידו מספר שהתלהב מההצעה, אך היה מסויג בהתחלה. "ביקשתי זמן להתייעץ עם המשפחה, כי זה מצריך ממני לעבור מגורים ולעשות נסיעות ארוכות". למחרת הוא הודיע לוואטורי: "אשתי אישרה".
שף פרטי ומלון 5 כוכבים
כדי לחגוג את החתימה הגיע המנהל המקצועי החדש לבית משפחת ואטורי באשקלון, שם המתין לו שף פרטי שהוזמן במיוחד. בין מנות הגורמה הוא סגר על חוזה לשלוש שנים בשכר של 400 אלף שקל לעונה, חדר במלון חמישה כוכבים בכל פעם שיידרש ללון באילת, רכב ודלקן. בנוסף, הוא יהיה האחראי המקצועי על כל הנעשה במועדון – מהקבוצה הבוגרת ועד מחלקת הנוער.
"נכון שזו ליגה ב', אבל זיהיתי את הפוטנציאל ואת הרצון של האנשים", גילה רפואה. "אני גם מבין מה המציאות היום בליגת העל, ויש לי המון מוטיבציה להצליח".
"מבין את המציאות היום בליגת העל". רפואה
(צילום: יאיר שגיא)
בוא נחזור למה שקרה לך עם אלירן עובד בבני־יהודה – השטיפה לעיני המצלמות במחצית המשחק מול הפועל ת"א.
"זה פגע בי מאוד. עבדתי עם הרבה בעלים בכדורגל הישראלי, חלקם מאוד אימפולסיביים, אבל אף פעם לא התנהגו אליי כך. בסיטואציה אחרת אולי הייתי קם והולך, אלא שבמחצית של משחק אין מצב שאני עוזב את השחקנים. ניסיתי לחשוב מה עושים לקראת המחצית השנייה. לא הגבתי, אבל זה לא היה נעים – לא באותו רגע ולא אחרי שהקרינו את זה בסרט התיעודי. עכשיו הפנים לאילת".
רפואה הוא לא היחיד בפרויקט הגלקטיקוס שבונה ואטורי באילת. הוא הנחית במועדון כאמור גם את גידי קאניוק, שעלה בעונה האחרונה לליגת העל עם הפועל ר"ג. "רציתי להישאר, בטח אחרי שעלינו ליגה, ולהמשיך גם כקפטן", מספר הקשר, "אבל אני והמאמן לא שידרנו על אותו גל. היו לי הצעות מהליגה הלאומית ומליגת העל, אך רציתי אתגר עם חשיבה לטווח ארוך. אחרי שרפואה הסביר לי על הפרויקט באילת, הבנתי שכל המעטפת היא של ליגת העל, למרות שהקבוצה משחקת בליגה ב'. זה התאים לי, וחתמתי לשלוש שנים".
לצד קאניוק הוחתמו גם הבלם אופק פישלר מהפועל עפולה ובן יחזקאל מהפועל כפר־שלם, אבל השם הכי מבטיח ברשימה הוא זה של גיל יצחק, מכונת השערים של הליגה הלאומית, בחוזה עתק של 450 אלף שקל לעונה למשך שלוש שנים. ואטורי מבטיח שיש "עוד הפתעות בקנה".
"רציתי אתגר". קאניוק
(צילום: גיל נחושתן)
באמצע השבוע שעבר מונה גם מאמן חדש, מאיר כהן, בשכר של 200 אלף שקל לעונה. כהן אימן בשנים האחרונות ארבע עונות בליגה א' וארבע עונות בליגה ב', בין היתר את דבוריה, איכסל, בית־שאן, ערערה ומגדל העמק. "אילת זה משהו שקרץ לי. גם כשחקן אהבתי אתגרים. הולכים לבנות פה פרויקט מקצועי ומסמנים את הרמות הגבוהות", מצהיר כהן. "אני לוקח את כל החיים שלי מבית־שאן לאילת, אף פעם לא חששתי משינויים. העשייה באילת יכולה להרים את קריירת האימון שלי".
"אני ונטלי, אשתי, לא יודעים מה זו בינוניות. זה הכל או כלום", אומר ואטורי. "יש תקציב מוגדר של 3.5 מיליון שקל בעונה, עם מנכ"ל ותיק מהכדורסל, אורן אלמוג, שיודע לנהל קבוצת ספורט ועל פיו יישק דבר. מיניתי את ללו אנקה, הסמל הגדול של הפועל אשקלון, למנהל המקצועי של מחלקת הנוער. בנינו מערכת, ואנחנו גם מנסים לסגור שיתוף פעולה עם בית"ר ירושלים.
"חשוב לשים לב שהבאנו שחקנים, ואנחנו מנהלים מו"מ עם אנשים שהם גם מנהיגים, גם מנוסים וגם כאלה שבאים ליצור חדר הלבשה בריא. הציעו לנו שמות מפוצצים בפחות כסף, אבל סירבנו, כי אנחנו בודקים גם כמה אגו יש לבן אדם ואסור להרוס את המרקם. לא תהיה פה קבוצה שמורכבת רק משמות גדולים".
עו"ד אמיר כהן, שמלווה את ואטורי בכל צעד, מבהיר: "המטרה היא לא רק לעלות ליגה, אלא גם ליצור חדר הלבשה בריא וחזק, שהכוח שלו יהיה בלכידות. הובהר מראש לכל שחקן שמגיע שכל אחד מהם יפעל גם במחלקת הנוער, בבתי הספר בעיר ובקהילה".
"באים לשדרג פה הכל"
השאלה הגדולה היא מה עומד מאחורי הפרויקט החדש של ואטורי. הרי הוא לא נולד, גדל או אהד את אילת. לא מדובר במועדון ותיק שיקר לליבו, כמו במקרה של אייל סגל בנתניה, וגם לא באקזיט נדל"ני, כמו בית וגן בירושלים או המגרש ברעננה, שיכול להפוך למנוע כלכלי.
"הציעו לי את נס־ציונה לפני שנתיים־שלוש. למרות שהסכמתי, זה לא צלח בגלל חובות עבר שהיו שם. לכן לא חייבים להיות בני המקום כדי לתת ולתרום. השאלה הגדולה היא למה לא הפועל אשקלון, שזו העיר שלי. התשובה היא שקודם שהעיר שלי תדע לחבק אותי בעבודות שלי, ואז אדע לתרום לה את מה שצריך. והמבין יבין. חיבוק ייענה בחיבוק, ואם לא – אז לא".
נטלי ואטורי מבקשת להדגיש: "הכדורגל לא היה היעד שלנו. אנחנו מגיעים לאילת פעמיים בשבוע לצורכי העבודה של העסק שלנו. כשהגענו ונחשפנו לאוכלוסייה גילינו חממה של אנשים מדהימים, והתאהבנו באילת ובאילתים. יש לנו תשוקה ומוטיבציה לשדרג פה את הכל".
