ייתכן שמנצ'סטר יונייטד שינתה אתמול לגמרי את העונה שלה ואת העתיד של המנג'ר רובן אמורים. השדים האדומים הגיעו למבצר באנפילד, ניצחו את האלופה ליברפול 1:2 והחמירו את התקופה הקשה שלה. מדובר בשתי יריבות מרות, שנאה אדירה בין הצדדים הסובבת את ההיסטוריה וכל מה שהאחר מייצג. זה היה טעון כמו שזה נשמע. אבל זו גם הייתה חגיגת כדורגל של שירים, עידוד וצבע. זה היה יפהפה. לא הייתה שם אבוקה אחת, שום רימון עשן.
כל גורם הקשור לכדורגל בארץ נכנע והשתחווה בפני האוהדים. הם מנהלים כיום את הענף. בעלים, יו"רים, שחקנים ומאמנים מתרפסים בפניהם ומצדיקים אותם, בטלוויזיה מהללים ושרים בשבחם. והם, שלומדים כבר שנים שאכיפה וענישה לא קיימות, מבינים שהם יכולים לעשות מה שבא להם, מהפגנות שיוצאות משליטה ועד פירוטכניקה אלימה. המועדונים מבועתים מהם, פחד משתק, ולא יעשו דבר בנידון. הגיע הזמן להפסיק עם השיח שמפנה אצבע רק אל הכוח האוכף את הסדר, ולא מטיל אחריות על מי שיוצר מלכתחילה את הצורך באכיפה.
חשבתי שאני הוזה, אבל שמעתי אתמול מהמסך משפטים כמו "צריך לפזר את המשטרה" ו"אני מצטער, זה קורה" – שנאמר על פציעה של שוטר. הקונצנזוס נהיה שהכל מותר ואפשר להאשים את השוטרים בהכל וגם לפגוע בהם באבוקות – ולצורך העניין בכל אחד אחר. הרי זו "חגיגה צבעונית" ואי-אפשר בלי הקהל.
אפשר ועוד איך בלי הקהל, אם ישנם אנשים שמכרו להם שהם המוקד של הספורט והכל סובב אותם. מאחר שבאופן ברור המועדונים לא יפעלו נגד אוהדיהם, והמשטרה לא יכולה למנוע כניסה של 100 אחוז מפריטי הפירוטכניקה, יהיה נהדר אם המשחקים הגדולים יתקיימו בתקופה הקרובה ללא קהל. לא יקרה כלום, חוץ מהתבכיינויות על פגיעה באווירה. אם אנחנו יודעים ממילא שכל אחד מהמפגשים האלה יכלול תמונות כאלה, אז עדיף כבר שנתקדם ונשנה את החשיבה. כל עוד קיימים במגרשים שלנו אנשים שמאמינים בכל ליבם שזה מעשה הגיוני לשגר בתוך יציעים צפופים פריט שעלול לגרום לנזק עצום, ומעליהם ישנם בכירים שמתעקשים שזה לא רציני ומגוננים עליהם מתוך אימה מכך שהקהל ייצא עליהם בהתפרצות הבאה, אין טעם שאוהדים יורשו להגיע למשחקים מהסוג הזה.
רגע הפגיעה של האבוקה בשוטרים בדרבי התל אביבי
(צילום: לפי סעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים)
והאלימות הזו אינה רק פיזית, ואני לא מדבר על השירים המכוערים. דגל הפריסה באחד מיציעי הפועל ת"א היה אחד הדברים המזעזעים שראיתי במגרש כדורגל בארץ: הציור הענק של אדם באדום שולח אגרוף לפנים של איש מדמם, עם הכיתוב "תפרקו אותם!" צוחקים עליי בבית, אה? שאני רכרוכי, ושזה חלק מהיריבות. זה מאוד לא. זו קריאה לאלימות, חלק מהמחשבה שהמסגור הספורטיבי הופך הכל למותר וכשר, כאילו דמם של ילדים ושוטרים הוא מחיר קטן לשלם כל עוד הוא נוזל בתואנה של אהבה מזויפת לקבוצה.
ימים אחרים יגיעו, אולי, כאשר החסינות לקהל תיעלם. כאשר אוהד אלים לא ייחשב כאוהד מסור. כאשר אנשים יתחילו לקחת אחריות ולא יפנו מיד להאשים את המשטרה (ובהחלט גם היא לא נקייה – אבל לא הכל עליה). כאשר שדרים יפסיקו לפתוח משחקים בהתענגות על שיגור זיקוקים מהיציע. זה נגמר. תתחילו להבין שחצינו קו, ושחלק מהקהל בארץ – קטן ככל שיהיה – הוא לא זה שצריך להנגיש לו את המוצר, אלא זה שהורס אותו.
פורסם לראשונה: 00:00, 20.10.25
