כמעט מאז שנפתחה עונת ה-NBA החל גם גל התלונות על וושינגטון וויזארדס כארגון ועל שחקניה השונים שבשל סגנון משחקם דני אבדיה לא מביא את עצמו לידי ביטוי. אותו "ביטוי", הסבירו לנו כמעט על כל פלטפורמה, הוא לקבל את הכדור לידיים כסוג של רכז שני, ולקבל החלטות: לחדור, למסור, ליצור לאחרים.
הבעיה עם התיאוריה הזו היא שאין לה ממש אחיזה במציאות, לא במה שאבדיה עשה בעבר ולא במה שהוא צריך לעשות בעתיד.
אבדיה גבוה ועם כדרור מצוין לגובה שלו. זה איפשר לו במקרים מאוד מסוימים, הרבה בליגה שלנו ומעט ביורוליג, לקחת כדור באזור השלוש, להוריד אותו לרצפה, לעבור שומר ולהגיע לסל לקליעה מקרוב.
והנה מתחילים הסייגים. גם באירופה, בינינו, אפשר לספור על יד אחת את כמות המשחקים שבהם אבדיה הצליח לעשות את זה בעקביות. ובאירופה, השומרים שלו היו או נמוכים ממנו, או בגובה שלו ואז יותר איטיים. וכשהוא חדר לסל לרוב חיכו לו שם אנשים או לא גבוהים מדי או לא אתלטיים מדי.
בין זה לבין מה שקורה ב-NBA אין כלום. שם השומרים לרוב בגובה שלו, זריזים, אתלטים, והוא פשוט לא יכול להתחיל לכדרר מולם, לעבור אותם, ואז לקלוע קרש-סל. יש שחקנים בכל קבוצה שיכולים לעשות את זה: ווסטברוק וביל הם השניים בוושינגטון. אבדיה לא בקטגוריה הזאת, הוא מראש לא היה בה ולכן בקבוצה גם לא נותנים לו הזדמנויות או הוראות לעשות את זה. קחו לדוגמה אפילו שומר פחות מוכר, ברנדון קלארק מממפיס: אבדיה ניסה לכדרר מולו כמה פעמים, גילה שאין לו שום דרך לעבור אותו – ו-ויתר על זה די מהר.
ולאור כל זאת, מתחיל להתבהר עכשיו שהטיפול של וושינגטון באבדיה הוא בדיוק הטיפול הנכון. בארץ כל הזמן פינטזו איך הוא הופך לג'ו אינגלס חדש. אבל אינגלס הוא איש איטי ואבדיה הוא איש זריז. וכל העבודה שנעשית איתו עכשיו נועדה לגרום לדבר אחד: שהוא יעשה דברים מהר. המאמן כנראה דורש את זה, וראסל ווסטברוק מיישם את זה. ווסטברוק הוא תוקע משחק גדול במובן של זה שהוא מכדרר המון. אבל כשמישהו רץ, זז, חותך – הוא מוצא אותו כמעט תמיד. כל כדור שאבדיה מקבל ממנו הוא פוטנציאל למשהו ממשי: או זריקת שלוש, או חדירה על שומר שלא מוכן או נמצא קצת רחוק. אבדיה עדיין לא רגיל לשחק בדרך הזאת כי היא לא בנויה על היתרונות שהיו לו כנער ובליגה הישראלית: זה לא מנצל את הגובה שלו ביחס לעמדה. אבל זה כן הכדורסל הנכון עבורו ב-NBA. הוא לא צריך להיות אינגלס, הוא יכול להיות טרבור אריזה חדש, מסיים מתפרצות, צולף שלשות, חודר מהיר במגרש פתוח, שחקן משלים ומסיים ולא שחקן יוצר. ויש שוק ענק לסחורה כזאת.
אז נכון, לשחק מהר זה אומר לקבל החלטות מהר, וזו הסתגלות לא קלה. זה גם לשנות את כל המנטליות של המשחק שלך, גם כי יש בזה משהו אגואיסטי טיפה. אתה צריך בעצם לחשוב על עצמך כעל כתובת אחרונה בלא מעט מקרים, ואבדיה רגיל להיות שחקן קבוצתי שיוצר לאחרים. אבל בטווח הארוך – זה הנכס של אבדיה: מהירות גבוהה לצד יכולת טכנית טובה, שילוב שיגרום לכך שהוא לא יצטרך להגיע ליותר מדי עימותים פיזיים עם הרבה מגע, שבהם הוא כנראה תמיד יהיה בעמדת נחיתות.
אז במקום לקלל את ווסטברוק, אולי נברך. ככל שדני יבין יותר את התפקיד הוא יקבל יותר כדורים. בדקות רבות מאוד הוא כבר זוכה, בלי פרופורציה לתרומתו אגב, אבל עם חשיבה למה שהוא יוכל להיות, ולכן גם למועדון כולו צריך לטפוח על השכם. משחקים די רע, אבל ציונים נלהבים.
