שלושה ישראלים בבת אחת ב־NBA. אנחנו מתייחסים כמובנת מאליה לעובדה הזו, למרות שבעשור הראשון של שנות האלפיים נראה היה שלא יהיו שלושה ישראלים בטוטאל ב־NBA לדורותיה.
אז בואו ניקח רגע להעריך את זה – לפני שאנחנו מעריכים מה יקרה להם העונה. והצלילה הזו לעומק מרתקת, מאחר ששלושתם מייצגים שלושה סוגים שונים של שחקן, שלוש התמודדויות נפרדות, שלושה מסלולים. דני אבדיה, בן שרף, דני וולף. האנשים שיהיו אחראים להצגות כפולות בלילות שלכם, מ־01.00 או 02.00 ועד שכבר צריך להיות במשרד, לרגעים בהם תגידו "טוב, אני אישאר לרבע אחד" ויובילו ליממה בלי שינה.
אבדיה עושה שרירים
דבר אחד ברור שאפשר להגיד לזכותם של אנשי המקצוע בפורטלנד הוא שהם לא מתעלמים ממה שצועק להם מול העיניים. סדרת מהלכים שעשתה הקבוצה בקיץ הראו שכל הבעיות שצפו בקבוצה המבטיחה בשנה שעברה נלקחו בחשבון, ונעשה ניסיון אמיתי לתקן אותן ולהציב את הבלייזרס בעמדה טובה יותר.
אפשר לדבר על כך במונחים של ארבעת הבנים: שאינו יודע לשמור, שאינו יודע למסור, שאינו יודע לגעור ושאינו יודע לעזור. הראשון הוא הסנטר המוכשר אך הרך ונטול יכולות ההגנה דיאנדרה אייטון, פעם הבחירה הראשונה בדראפט, שנחתך והלך לשחק עם לברון ג'יימס ולוקה דונצ'יץ' בלייקרס; השני הוא הפנים של הקבוצה בשנתיים האחרונות, אנפרני סיימונס, סקורר מצוין שלא יכול להיות מספר 1 ונשלח לבוסטון תמורת ג'רו הולידיי; השלישי הוא התקווה הכוזבת סקוט הנדרסון, רכז שלא עמד בלחץ הציפיות העצומות ויהיה יעיל יותר כשחקן השישי מאחורי מנהיגים אמיתיים בדמות הולידיי ודמיאן לילארד שחזר הביתה (יחמיץ את העונה בגלל פציעה, אבל לא הוחתם כדי לשחק אלא כדי להדריך את הילדים בחדר ההלבשה); הרביעי הוא ג'רמי גרנט בעל החוזה הענק, המופרך והמכביד, שלא תורם שום דבר מלבד לסוכן ולמנהל הבנק, והקבוצה שנבנתה צפויה לצמצם את הדקות שלו.
מספר שחקנים ירוויחו בגדול מהשינוי, אבל דני אבדיה בראש הרשימה. כשהגיע לפני שנה בטרייד מוושינגטון, הוא היה אמור להיות שחקן חמישייה משלים בקבוצה צעירה שנבנית מחדש, פוטנציאל גדול במחיר שווה לכל כיס. בחודשים האחרונים של העונה הוא התפרץ והתעלה מעל הפנטזיות הכי גדולות, שלו, של הקבוצה ושל הקהל הישראלי ההמום. הטריפל־דאבלים המיוחלים הגיעו, איתם משחק אחר משחק אחר משחק של 30 נקודות ומעלה. אין מה לעשות, הספורט האמריקאי מכור למספרים, והמעמד שלו בקבוצה ובליגה השתנה ברגע שהתחיל להיות מכונת נתונים.
בארה"ב תמימי דעים: כל המומחים באתרים הגדולים, מ־ESPN ועד ספורטס אילוסטרייטד, הציבו את אבדיה כשחקן הפעיל הטוב ביותר בפורטלנד (ברשימות שכללו פצועים, לילארד הקדים אותו), ויותר מכך, במיקום ממוצע של 58 בליגה, כשהוא מקדים סופרסטארים כמו קיירי ארווינג ומיילס טרנר, בין השאר. מהפך אדיר עבור שחקן שתחילת דרכו בליגה הייתה על הטיקט של מומחה הגנה שלא קיבל הזדמנות לנהל את המשחק ולקחת מספיק זריקות. הרבה מהשינוי נובע מהנשק שאבדיה התחיל להפעיל בעונה שעברה, החדירות המהירות והחזקות לסל, ששלחו אותו לקו פעמים רבות במשחק ויצרו איום חדש במשחק שלו. השרירים החדשים העיפו אותו לרמה אחרת.
בהרכב החדש, אבדיה אמור להיות מוקד ההתקפה לצד הקלעי הסופר־אתלטי שיידון שארפ שיקבל יותר אחריות. ייתכן שהנוכחות של רכז ווינר וקלאסי כמו הולידיי תפחית את מספר ההתקפות שהישראלי יוביל, אבל היא תשפר בוודאות את הזרימה של הקבוצה ואת הסיכוי לקבל כדורים נוחים יותר לזריקה. טומאני קמארה לא אמור לקלוע הרבה, אלא להתפתח למקום שמגיע לו - חמישיית ההגנה של העונה – והסנטר דונובן קלינגן יסגור את החמישייה ואת הצבע עבור היריבות. המצב בספסל לא השתפר, גם מאחר שהשמות בעלי הכישרון הגדול ביותר הם גם הפציעים ביותר – גרנט, מאטיס ת'ייבול ורוברט וויליאמס, אבל הנדרסון והרוקי יאנג האנסן נותנים אופציות.
צריך להבהיר את הנקודה: פורטלנד לא במצב לעלות לפלייאוף כבר העונה. המערב חזק בצורה יוצאת דופן. הבלייזרס היו רחוקים שלושה משחקים מכניסה לפלייאין מהמקום העשירי, קו חיובי לעומת 2023/24, אבל כשרואים עד כמה התחזקה קבוצה שהייתה מתחתיהם – סן־אנטוניו – ורוב האזור נשאר עוצמתי, קשה להאמין שהספסל הקצר של פורטלנד יספיק ליותר מהמקום ה־11.
6 צפייה בגלריה
ישנה התקדמות לאבדיה תחתיו. בילאפס
(צילום: Alika Jenner / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
וכאן צריך להבהיר עוד נקודה: למרות הלחץ של קבוצות מסוימות להצליח כאן ועכשיו, המהלך הזה נכשל בדרך כלל באופן צורם. ה־NBA היא מרתון לטווח ארוך שדורש בנייה סבלנית, ופורטלנד עדיין מתקדמת למקום הנכון – ורואים שישנה התקדמות תחת צ'ונסי בילאפס. אבל יש עוד הרבה ניסוי וטעייה בדרך. מה זה אומר לגבי אבדיה? שהקבוצה צריכה ממנו בקביעות את סיום העונה שעברה. הוא הפך לעוגן בבנייה המחודשת, לא עוד שחקן, וכדי שהפרויקט יימשך בצורה חיובית הוא צריך למלא את החלק שלו ולהיות מספר 1 או 2 עקבי, ושהקבוצה תשיג יותר מ־36 הניצחונות מ־2024/25.
ישנה עובדה לא נעימה שמוסיפה מתח לסוגיה הזו: אבדיה לא פותח טוב עונות. כל אחת מחמש השנים הראשונות ב־NBA התחילה בצורה חלשה עד בינונית. הוא תמיד צובר תאוצה ככל שהזמן עובר, יודע לסיים חזק מאוד עם שבועות אחרונים מעולים – אבל משהו לא מסתדר לו בכניסה. אמנם הקיץ הוא שיחק באליפות אירופה עם נבחרת ישראל, אבל כבר עבר זמן מאז והוא אמור להיות טרי ומלא במוטיבציה. אין סיבה שהפעם הוא יהיה מהוסס. בתור מנהיג של קבוצה עם חלומות, אבדיה צריך להתחיל את 2025/26 מהמקום שבו סיים את העונה הקודמת ואת היורובאסקט. זה יוכיח שכל ההייפ שיצר סביבו בעבודה קשה מוצדק.
שניים בכרטיס אחד
יהיה מאוד קשה לברוקלין לא להפוך העונה לקבוצה הגרועה בליגה, וכפי שאנחנו מכירים את ה־NBA, זה גם משמח מאוד את הנטס. סיכוי גבוה יותר לבחירה הראשונה בדראפט הוא אף פעם לא דבר רע מבחינת מועדונים שמתחילים בבנייה מחדש. מבחינת הקהל באולם ובישראל, יהיה קצת פחות נעים לראות את הקבוצה הזו מתחילה מאפס, אבל כמו שקרה עם אבדיה בוושינגטון, זו סיטואציה טובה לשחקן חדש.
ואלו הישראלים המדוברים – המצב של בן שרף ודני וולף התהפך מאז השבוע של ליגת הקיץ. הכל היה חדש, קרה במהירות, הם נבחרו בזה אחר זה במקומות ה־26 וה־27 על ידי אותה קבוצה, נשלחו מיד לפרקט ונדרשו להעניק התרשמות ראשונה מהם לאוהדים, לצוות המקצועי, לפרשנים, לחברים החדשים.
אז מה שקרה הוא ששרף קצת התקשה בהתקפה בסביבה השונה, אחרי עונה בגרמניה, בעוד וולף הנלהב שהגיע מהמכללות ניצל את הכאוס היחסי של המשחקים כדי להראות את הבגרות והגיוון שלו, מבלי ששחקנים אחרים ישחקו לבד ולא יתנו לאף אחד להתבטא.
רגע לפני שהעונה מתחילה, אנחנו במקום אחר. תקופת ההכנה של שרף הייתה מבריקה. הבשלות שהביא איתו בתור שחקן עם ניסיון עשיר בבוגרים למרות גילו הצעיר, באה לידי ביטוי בסבלנות שלו ללמוד ולהבין מה הקבוצה צריכה. וולף, שהכוח שלו טמון בעובדה שהוא גבוה לא שגרתי מבחינת סט היכולות, גילה שב־NBA קל יותר לתפוס מקום ברוטציה אם אתה שגרתי.
כאשר ברוקלין בחרה בשרף יחד עם שני רכזים נוספים בסיבוב הראשון, נראה היה שמי מביניהם שיתפוס מקום בחמישייה יהיה זה שיתברר מהר יותר כקלעי אמין. אבל פני הקבוצה השתנו מאז – השחקן המוביל שלה, קאם תומאס, הסכים להישאר, ומייקל פורטר ג'וניור הגיע מדנבר. מדובר בשני צלפים ברמה הגבוהה ביותר, שהולכים להעמיד בניחותא שיאי קריירה בנקודות בתבוסות שקבוצתם תספוג. מה שהמאמן ג'ורדי פרננדס זקוק לו עכשיו זה רכז חכם, וכרגע שרף מתעלה על איגור דיומין ונולאן טראורה בנקודה הזו. דיומין הוא סקורר עדיף על שרף שחייב לשפר את הזריקה מבחוץ, אבל כפי שזה נראה, הישראלי יהיה זה שיפתח והרוסי יוביל את החמישייה השנייה בזכות יכולת הקליעה.
לא רק הקליעה חסרה לשרף, ועם השנים הוא יבנה גוף מתאים יותר לכניסה לסל וילמד להימנע מעבירות מיותרות ואיבודי כדור. אבל ארגז הכלים שלו, כך התברר לאורך הקיץ לצוות המקצועי של ברוקלין, הוא בדיוק מה שהיה נחוץ. אם הוא אכן יזכה לפתוח באופן קבוע על חשבון שני שחקנים שנבחרו לפניו, זו תהיה עדות לרושם המצוין שהספיק להשאיר במועדון.
על פי משחקי ההכנה האחרונים, בהם וולף יובש, נראה שבברוקלין הססניים לגבי הצורך בגבוה עם ראש של רכז, שפחות משפיע בצבע ויותר בניהול המשחק. הוא עושה את זה נפלא, גם במכללות זה בא לידי ביטוי, אבל הנטס בונים בזהירות בסיס, עם חמישייה נמוכה יחסית, סנטר שעושה דברים של סנטר (ניק קלקסטון), ומחליפים גבוהים שעוסקים יותר בנקודות בצבע ובריבאונדים. יהיה מבאס לראות אותו משחק העונה בליגת הפיתוח, אם זה יגיע לכך, אבל לא מדובר בסוף פסוק – וולף יוכל להוכיח גם משם שהוא שייך לרמה הזו ולצבור ביטחון.
ויודעים מה? ברוקלין אמורה להיות כל כך גרועה, שיש מצב שכל המציאות הזו תתהפך חלשה העונה כדי למצוא כיוון חדש ומוצלח יותר, וכך גם מעמדם של שני הישראלים, שבלי קשר ליכולת, יקבלו המון אהבה מהקהל.
פורסם לראשונה: 01:30, 22.10.25
