צריך להפריד בין משחק האולסטאר עצמו לבחירה למשחק. המשחק הוא הקינוח של שלושה ימים של קרקס שיווקי של הליגה. אין בו שום חשיבות תחרותית. בבייסבול, לדוגמה, מי שמנצח את משחק האולסטאר קובע את יתרון הביתיות בוורלד סירייס. יש לשחקנים תמריץ. הנהלת ה-NBA מנסה כבר שנים להפיח במשחק חיים, ללא הצלחה. בשנה שעברה צפו במשחק בארצות הברית 4.7 מיליון צופים. ב־2002 היו למשחק 13.1 מיליון צופים, ירידה של יותר משני שליש.
הבחירה לאולסטאר היא חותמת למצוינות, להכרה. קו חשוב בקורות חיים. זה משחק שמשודר ביותר מ־200 מדינות, יותר ממיליארד גולשים התחברו לערוצי הרשתות החברתיות השונים של ה־NBA במהלך האולסטאר בשנה שעברה. מדובר בחשיפה בינלאומית על ספידים. אבדיה הולך להיות בשורה אחת עם ניקולה יוקיץ', לוקה דונצ'יץ', לברון ג'יימס וסטף קרי. החשיפה הזו מיתרגמת לחוזי פרסום. אין הרבה מקומות עבודה בעולם שיכולים להגיד על העובד שלהם שהוא אחד מ-24 הכי טובים בעולם במקצוע שלו. זה כמובן ישפיע גם על מספר הדולרים שאבדיה יקבל בחוזה הבא שלו.
הבחירה באבדיה כאולסטאר היא הישג פנטסטי, אבל היא סוג של "NO BRAINER", בחירה שהיא מובנת מאליה. אני הרבה יותר מתרשם מהבחירה לחמישיות האולסטאר שבה אבדיה הגיע למקום השביעי, לפני לברון, קווין דוראנט ועוד כמה שמות ידועים. זו בחירה שמבטאת הערכה של הקהל, התקשורת והשחקנים ביכולת של אבדיה. זה נכון שרוב הבחירות של אבדיה הגיעו מהקהל, מה שמיד גרר, כמו באירוויזיון, טענות כלפי מניפולציה של הקול היהודי, אבל ישנם רק 15.7 מיליון יהודים בעולם, לעומת 85 מיליון טורקים, ושנגון אלפרן קיבל 700 אלף קולות פחות מאבדיה. יותר מכך: בימים שבהם ישראל סובלת מיחסי ציבור גרועים בעולם, ונתקלת בחרמות תרבותיים, מדעיים ואקדמאים, הבחירה באבדיה מבהירה כמה הוא קונצנזוס ספורטיבי למצוינות.
השאלה היא מה הלאה. בעיניי, אבדיה יכול להפוך לשחקן היסטורי. אני לא רואה איפה נמצאת תקרת הזכוכית שלו. זוהי לא הפרזה: אם אבדיה יסיים את העונה עם ממוצעים של 25 נקודות, שבעה ריבאונדים ושבעה אסיסטים, הוא ייכנס לרשימה שבה נמצאים רק עוד תשעה שחקנים שהגיעו להישג הזה. יוקיץ' ודונצ'יץ' נמצאים על הרשימה הזו וגם לברון, בירד ומייקל ג'ורדן. בחירה אחת מתוך 24 שחקנים? אני לא יכול למצוא עשרה שחקנים יותר טובים מאבדיה ב־NBA כיום.
הגרף של אבדיה מדהים בהתקדמותו. מעוד שחקן בקבוצה עלובה, דרך שיפור מתמיד בקבוצה חדשה, ועד אולסטאר שמושך על גבו קבוצה שלמה. הבחירה שלו לאולסטאר שמה עליו תג מקצועי – לא רק של סטטיסטיקות אישיות – אלא ביכולת שלו לקחת את פורטלנד הכי רחוק שאפשר בפלייאוף, המקום שבו נרשמת המורשת האמיתית של שחקן בספורט אמריקאי.
פורטלנד תיכנס ככל הנראה לפליי־אין השנה. סקוט הנדרסון, שחקן של 13 נקודות למשחק בשנתיים הראשונות שלו בליגה, אמור לחזור בקרוב. הנדרסון הוא מסוג השחקנים שאמורים הכי הרבה להרוויח מאבדיה, מסגנון המשחק שלו, מהיכולת שלו לרתק אליו שומרים ואז למסור לשחקן החופשי. דמיאן לילארד יחזור בעונה הבאה, גיבור מקומי, ומישהו שאבדיה יצטרך להתחרות נגדו בתפקיד מנהיג הקבוצה ומי שישתלט על הכדור ויקבל את ההחלטות.
הבחירה לאולסטאר היא חותמת נהדרת ליכולות ולהשתפרות של אבדיה. לעמוד לצידם של דונצ'יץ', יוקיץ', קרי, ושיי גילג'ס־אלכסנדר, זה דבר בלתי נתפס. הצעד הבא הוא להצעיד את הקבוצה שלך למקומות שהשחקנים הללו הצעידו את הקבוצות שלהם. בינתיים, אפשר ליהנות ממתק השפתיים: "מהפורטלנד טרייל בלייזרס, מספר שמונה, הופעה ראשונה שלו במשחק האולסטאר, מישראל, דני אבדיה".
פורסם לראשונה: 20:27, 02.02.26
