בשני המשחקים בהם הפסידה בסדרת הגמר, אוקלהומה איבדה את מה שהגדיר אותה. יותר נכון: אינדיאנה העלימה אותו. זה קרה גם הבוקר במשך שלושה רבעים וחצי.
למעשה זה התחיל עוד לפני השריקה הראשונה למשחק הראשון, כשאוקלהומה שינתה את החמישייה שלה כדי להתאים את עצמה להרכב של הפייסרס. אם את הקבוצה עם המאזן הכי טוב בליגה, ומהטובות בהיסטוריה, ומשחקת מול יריבה שסיימה עם המאזן הרביעי בטיבו במזרח, את לא מתקפלת עוד לפני שהונף אגרוף אחד בזירה. אוקלהומה התקפלה.
4 צפייה בגלריה
15 מ-35 הנקודות שקלע נקלעו ברבע המכריע. גילג'ס-אלכסנדר והארטנשטיין
(Dylan Buell/Getty Images)
משם זה נגרר. שני ההפסדים היו משחקים בקצב ולפי צורת המשחק של אינדיאנה: לחץ מטורף על כל המגרש, פחות זמן להתקפה מאורגנת, יותר כאוס, איבודי כדור, התרומה מהספסל הלכה לכיוון אינדיאנה, החטאות עונשין, משחק נגד עומק של 10-11 שחקנים. אוקלהומה סיימה אמנם את העונה הרגילה במאזן מצוין, אבל אם מסתכלים על משחקים צמודים, המאזן שלה די גרוע (כ-40 אחוז). אוקלהומה ניצחה העונה בצורה נוחה. בשלב כלשהו היא לחצה על הדוושה וברחה ליתרון נוח. במשחקים צמודים היא התקשתה. היא לחצה על הגז גם נגד אינדיאנה בגמר, הסתכלה בראי, וראתה שאינדיאנה עדיין יושבת בכיסא האחורי.
אוקלהומה הייתה קרובה לקריסה, עד שהחליטה שהיא לא מתחפשת למישהו אחר. שאם תפסיד, היא תפסיד עם הזהות שלה. ההגנה התהדקה, אינדיאנה איבדה כדורים, הגיעה לזריקות בלתי אפשריות, פסקל סיאקם בקושי נגע בכדור. בהתקפה הכל הלך לשיי גילג'וס-אלכסנדר או לג'יילן וויליאמס. השאר הסתפקו בשאריות. אלכס קארוסו נתן את הזיעה שלו, ולוגנץ דורט היה העוגן של הגנה שהביאה לריצה של 1:12 בדקות האחרונות. אינדיאנה קלעה רק נקודה אחת ב-3:20 אחרונות, אחרי שעלתה ליתרון 99:103. ההגנה של אוקלהומה חזרה לעקוץ, אוקלהומה חזרה על מה שעשתה בסדרה נגד דנבר. חוזרים הביתה עם שוויון.
אוקלהומה עשתה אינדיאנה: אם מסתכלים על חלק מהמספרים או על יתרון עשר הנקודות במחצית השנייה ושבע הנקודות בתחילת הרבע הרביעי, זה היה צריך להיות משחק של הפייסרס. אוקלהומה קלעה רק שלוש שלשות, גילג'וס-אלכסנדר לא מסר אסיסט אחד ולא הגיע לקו העונשין עד לרבע השלישי. היא איבדה יותר כדורים מאשר מספר האסיסטים שלה, ומדובר בנתונים חיוניים למשחק של אוקלהומה. היא הייתה אמורה להפסיד.
אוקלהומה עשתה אינדיאנה לאינדיאנה. לא רק שהיא החזירה לעצמה את הדי.אנ.איי שלה, אלא גם גנבה את הזהות של היריבה שלה, כקבוצה שגונבת משחקים ברגעים האחרונים. היא חיכתה בסבלנות, לא נתנה למשחק לברוח, לקחה ריבאונדים בהתקפה והכתה ברגע שהייתה לה את ההזדמנות. זה היה גם משחק שהוכיח את החולשה של השיתופיות בפייסרס. בדקות הלחץ, כשהמשחק התחיל לברוח להם, לא היה לה שחקן אחד שדרש את הכדור וביקש שכולם יזוזו הצידה כדי שהוא יוכל לפעול.
צ'ט הולמגרן נתן מספרים נהדרים והוכיח אומץ והקרבה כשדרש לחזור למשחק כשהוא לא ממש מאה אחוז בריא, אבל לאוקלהומה היה בדקות ההכרעה מה שהיה חסר לאינדיאנה. גילג'וס-אלכסנדר קלע 15 מ-35 הנקודות שלו ברבע הרביעי של הקאמבק, כולל 11 נקודות בפחות משלוש הדקות האחרונות, ושלשה וסל מהפינה שנתנו לאוקלהומה יתרון שהיא כבר לא איבדה עם 2:23 על השעון.
ועוד שתי נקודות:
1. ההימור לחזור לחמישייה עם שני גבוהים לא ממש עבד לאוקלהומה. אינדיאנה פתחה את המשחק בסערה ובסך הכל ניצחה את הת'אנדר בדקות שאייזאה הארטנשטיין והולמגרן היו על המגרש ביחד. ייאמר לזכותו של מארק דייגנולט שהוא לא התעקש על ההחלטה שלו. את החצי השני הוא פתח עם קארוסו שהחזיר לו עם שלושים דקות ועשרים נקודות בשבע מתשע מהשדה, חמש חטיפות, ועוד אלפי תרומות קטנות שהסטטיסטיקה תמיד לא מצליחה לראות.
2. משחק מספר חמש לא יוכרע רק על המגרש. הוא יוכרע בראש של אינדיאנה. המשחק הזה היה בידיים שלה, והיא נתנה לו לברוח. במקום לשחק על האליפות, היא תשחק כדי לגנוב בחזרה את הביתיות. היא הוכיחה לאורך כל הפלייאוף שאי אפשר לשבור אותה. ביום שלישי בבוקר היא תצטרך לדלות מהבאר הזאת עוד מנת יתר של חוסן מנטלי.
