במשך שנים חיפשה ה-NBA את הסיפור הבא שינחת מחוץ למרכזי הכוח המוכרים - וכעת הוא מגיע מישראל. כתבת פרופיל גדולה שפורסמה היום (רביעי) ב"אתלטיק" מציבה את דני אבדיה לא רק ככוכב ענק בליגה הטובה בעולם, אלא כמי שמוגדר כבר עכשיו "כשחקן הישראלי הגדול אי פעם".
הדרך לשם לא הייתה פשוטה. אבדיה חזר באותה כתבה לתחילת דרכו כנער במכבי ת"א. שם - כילד פלא בן 15-16 - מצא את עצמו מתמודד יום-יום עם לחץ אדיר, הקנטות מצד שחקנים בוגרים, ביקורת קשה ממאמנים ודרישות בלתי מתפשרות מהבית. "בכל פעם שמשהו קרה, הם מצאו דרכים להציק לי", נזכר אבדיה. "כשאתה בן 15 או 16, זה מציק לך. רק למדתי על החיים, הייתי צעיר ושטותניק, וגברים נשואים עם ילדים היו נטפלים אליי". אבדיה שיתף אנקדוטה על יום שבו הגיע לאימון עם סימן נשיקה ("היקי") על צווארו, מה שהוביל לאימון שהגדיר כ"גרוע בחייו", כאשר חבריו לקבוצה שמרו עליו תוך השמעת קולות של נשיקה ולעג.
עודד שלום, שאימן את אבדיה בקבוצות הנערים של מכבי, התראיין לכתבה וסיפר: "ידעתי מה הפוטנציאל שלו, ובגלל זה רציתי לעשות לו חיים קשים".
הלחץ והקללות גרמו לאבדיה הנער לחזור הביתה ולבכות בחדרו. "אבל זה גם הפך אותי לקשוח, ממש קשוח", הסביר אבדיה. "כמו שעור כפות הרגליים שמתעבה כשרצים הרבה. ככל ששמעתי יותר ביקורת, כך חשבתי 'זה כלום'. הגעתי לנקודה שלא היה אכפת לי".
החישול הזה בא לידי ביטוי העונה בפורטלנד. אבדיה רושם ממוצעים מרשימים של 26.2 נקודות, 7.1 ריבאונדים ו-6.9 אסיסטים למשחק - מספרים שמתקרבים רק לכוכבים כמו שיי ג'ילגס-אלכסנדר, לוקה דונצ'יץ' וניקולה יוקיץ'. הוא מדורג בצמרת הליגה בנקודות, אסיסטים וקליעות מהקו, וסיפק כבר 34 משחקים עם 20 נקודות ומעלה. עבור הבלייזרס מוכי פציעות, הוא הפך לעוגן המרכזי, למנוע שמחזיק את הקבוצה באזור הפלייאין במערב.
"עומד מאחורי ישראל, זו המדינה שלי"
אבדיה גם דיבר בכתבה על חוזהו - בסך 55 מיליון דולר - שנשחב ל"זול" מדי עבור שחקן עם הממוצעים שלו. "האם אני מתחרט על החוזה? לא. הוא נתן לי הרבה שקט, כי אני יודע שאני מסודר", אמר אבדיה. "זו הייתה המטרה שלי. אמרתי לסוכן שלי, והוא אמר לי: 'אני חושב שכדאי שתחתום לפחות שנים', אבל אני אמרתי: 'אם אני משחק מעל הרמה של החוזה שלי - אז אני משחק מעל החוזה שלי וזה בסדר. נתמודד עם זה אחר כך'. אני לא הולך לדאוג לעוד 10 מיליון דולר או 20 מיליון פחות".
הפורוורד נשאל גם על המצב בישראל וענה: "אני ספורטאי. אני לא באמת נכנס לפוליטיקה, כי זו לא העבודה שלי. ברור שאני עומד מאחורי המדינה שלי, כי משם אני. זה מתסכל לראות את כל השנאה. כאילו, יש לי משחק טוב או שאני מקבל קולות לאולסטאר, וכל התגובות על פוליטיקה. למה אני לא יכול פשוט להיות שחקן כדורסל טוב? למה זה משנה שאני מישראל, או מכל מקום בעולם, או מה הגזע שלי? פשוט תכבדו אותי כשחקן כדורסל".
"הוא עושה הכל"
גם הדרך לפריצה הזו לא הייתה מתוכננת. לאחר שהגיע מוושינגטון בקיץ 2024 בטרייד שנחשב אז "יקר" מדי, התקשה אבדיה למצוא את מקומו. בעשרים המשחקים הראשונים הוא נראה מהוסס, לעיתים ירד לספסל, וחיפש זהות חדשה. השינוי הגיע בדצמבר, בשיחה אחת עם המאמן דאז צ’ונסי בילאפס: "קח ריבאונד ופשוט צא", נאמר לו. מהרגע הזה, אבדיה הפך לבלתי ניתן לעצירה במעבר - שחקן בגובה 2.03 מטר עם מהירות של גארד, כוח של פורוורד וראיית משחק של רכז. או כמו הכינוי שדבק בו: "טורבו".
הנסיבות עשו את שלהן. פציעות של סקוט הנדרסון, ג’רו הולידיי ושחקנים נוספים אילצו את המאמן הזמני טיאגו ספליטר להפקיד בידיו של אבדיה את ניהול המשחק. הישראלי קיבל את המפתחות - ופרח. "הוא פשוט נושא אותנו על הגב", אמר ספליטר. "ועוד מעמדה שלא שיחק בה בעבר".
גם הסמל של פורטלנד ושחקן הקבוצה גם כיום, דמיאן לילארד, לא הסתיר את ההתלהבות: "זה שחקן שחייב להיות בכל קבוצה שרוצה להצליח. הוא עושה הכל".
