אתמול, כשהניצחון של פורטלנד על סקרמנטו (110:122) כבר היה מובטח, מאמן הבלייזרס טיאגו ספליטר הוריד את הכוכבים לספסל כדי לקבל את כבוד המלכים מהקהל, כולל כמובן דני אבדיה שהצטיין עם 25 נקודות ו־10 אסיסטים. מאז 2021/22, זו הייתה הפרידה הקבועה של האוהדים לחצי שנה. אבל הפעם זה היה רק זמני: המסורת שאוהבים ב־NBA נמשכה, אבל זה לא היה "להתראות בסתיו", אלא "תודה שאתם מחממים לנו את האביב".
לראשונה זה ארבע שנים, פורטלנד ממשיכה מעבר ל־82 המשחקים הרגילים. זה עוד לא פלייאוף, אבל מהמקום השמיני במערב היא הציבה את עצמה בעמדה נהדרת בפלייאין: משחק בפיניקס, יריבה שאפשר לעבור (בין שלישי לרביעי, 05.00) – שניצחון בו שווה כרטיס לסדרת פלייאוף מול סן־אנטוניו, והפסד בו משאיר עוד סיכוי, במשחק בית על כל הקופה מול המנצחת בין הקליפרס לגולדן סטייט (המדורגות 9 ו־10), שישלח את הזוכה לסדרה אימתנית מול האלופה אוקלהומה סיטי.
4 צפייה בגלריה
אבדיה ובלייק וייסלי חוגגים עוד ניצחון בדרך לפלייאין
(צילום: Troy Wayrynen-Imagn Images)
פיניקס עברה הרבה פציעות השנה, אבל על הנייר, דווין בוקר וג'יילן גרין מהווים קו אחורי מסוכן מאוד כשהם בריאים ומשחקים יחד. אחרי שהתקדמו מהכישלון לבנות קבוצת אליפות עם בראדלי ביל וקווין דוראנט, הסאנס מנסים לבנות כוח במערב סביב בוקר – השחקן היחיד שנותר בפיניקס מהסגל שהגיע לגמר ה־NBA לפני חמש שנים, ויש להם יותר כישרון מאשר לפורטלנד, אבל חוסר היציבות משווע ובמשחק אחד הכל פתוח. המעניין הוא ששלושת המשחקים בין הקבוצות העונה הסתיימו בניצחונות חוץ, שניים של פיניקס ואחד של הבלייזרס.
לא מנסים להשתגע
בליגה של שלשות, פורטלנד לא עומדת בסטנדרטים. היא קולעת ב־34.3 אחוז – רק שתיים מהקבוצות הגרועות בליגה, סקרמנטו וברוקלין, מדורגות מתחתיה; יש לה רק ארבעה שחקנים שבאמת יכולים לייצר לעצמם מצבי קליעה ולנהל את המשחק – אבדיה, ג'רו הולידיי, שיידון שארפ וסקוט הנדרסון; היא ממוקמת בצמרת דירוג מספר המשחקים שהחמיצו שחקני חמישייה; והיא גם לא מוסרת יותר מדי אסיסטים. עם כל הנתונים האלה, איך פורטלנד ממשיכה לנצח, ואפילו סיימה במאזן חיובי (40:42)?
התשובה היא מודעות עצמית. יש הרבה דברים שהקבוצה לא טובה בהם, אבל השחקנים והצוות המקצועי מבינים בדיוק מה הם כן יודעים לעשות. הנה הצד השני של הסטטיסטיקה: פורטלנד ראשונה בליגה בנקודות מהזדמנות שנייה, הרבה בזכות הסנטר דונובן קלינגן שמדורג ראשון בריבאונד התקפה, כשהקבוצה כולה במקום השלישי בנתון הזה. היא מבצעת הכי הרבה חדירות לסל, וחזקה גם בחסימות. טומאני קמארה הוא מלך הליגה בסחיטת עבירות תוקף.
בעיקרון, מה שיש לפורטלנד בכמויות ואינו מדיד הוא Hustle, הנכונות של השחקנים לקפוץ להציל כדורים, לשרוט בריבאונד, להקריב את הגוף בעמידה. להילחם. אף אחד לא מנסה להיות מה שהוא לא.
4 צפייה בגלריה
שיידון שארפ ופורטלנד מטביעים את סקרמנטו בדרך לפלייאין
(צילום: Soobum Im / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
וכאן המקום להרחיב עוד יותר על המודעות העצמית. אין בליגה עוד קבוצה חוץ מפורטלנד, שברוטציה שלה יש ארבעה שחקנים שמביאים כל כך הרבה תועלת מבלי להיות מעורבים לעומק בהתקפה. רוברט וויליאמס, סידי סיסוקו, קריס מארי ומאטיס ת'ייבול מבינים היטב את הערך שלהם ב־NBA. במקרה של חלקם אוהדי הבלייזרס לא רוצים לראות את הכדור ביד שלהם, אבל גם הם לא רוצים אותו. וויליאמס חוסם מדהים, סיסוקו יודע לשגע את היריב בשמירה צמודה, מארי, רק 2.03 מ', תמיד יוצא איכשהו מפקעת ענקים עם הריבאונד, ות'ייבול הוא סיפור בפני עצמו – הוא שחקן הגנה ברמה הגבוהה ביותר שתמצאו, אבל נעלם בליגה בגלל הפציעות.
ארבעתם עולים מהספסל ומייאשים יריבות. תוסיפו את קמארה, שהפך לאופציה התקפית טובה יותר ועדיין אחד השומרים הטובים ב־NBA, את החוסם הנפלא קלינגן ואת החוש של הנדרסון לחטיפות, ותקבלו סגל שאולי לא מלהיב, אבל מביא תוצאות. וזה מה שהביא את פורטלנד עד לכאן.
האתגר של דני
וכמובן, דני אבדיה. רוצים עוד כמה מספרי "מקום ראשון בליגה"? דני סיים את העונה הסדירה כאיש שחודר הכי הרבה לסל בכל ה־NBA, ומוסר הכי הרבה אסיסטים מחדירות. רק לוקה דונצ'יץ' מקדים אותו בממוצע זריקות העונשין, רק לוקה ושיי גילג'ס־אלכסנדר לפניו בקליעות עונשין. הוא עשה בחודש האחרון המון התאמות, ואפשר לראות אותו מוותר לעתים תכופות על תנועה אחת רצופה לעבר הסל לטובת עצירה של הטעיה, או שינוי כיוון. ובחודש הזה, שהגיע אחרי הפציעה בגב, הוא קלע 28 נקודות למשחק.
רבות דובר על הבחירה לאולסטאר, וגם תואר השחקן המשתפר של העונה עדיין אפשרי, אבל כל אלה יהיו בצל אם אבדיה ייכנס לאחת משלוש חמישיות העונה – ולפי המספרים וההשפעה על קבוצה שלא הייתה אמורה להצליח ככה, המקום שלו שם. זה יהיה כבוד שקשה להפריז בו, מקום בין 15 השחקנים הטובים בעולם (מבין מי שעמד במינימום המשחקים הדרוש).
מטרת הפלייאין הושגה. עכשיו חסר ניצחון משתי הזדמנויות כדי שאבדיה יחווה לראשונה פלייאוף, וישראל שוב תיפרד מהדבר הזה שנקרא שינה – אבל הפעם למטרה חיובית.
