"אני יכול רק להגיד שאני נרגש באופן יוצא דופן מהאפשרות הזו". זה הציטוט שנתן אדם סילבר, הקומישנר של ה־NBA, לאחר שני משחקים ששוחקו בשבוע שעבר בברלין ובלונדון. סילבר דיבר על האפשרות לפיה הליגה שלו ופיב"א יתאגדו כדי להקים ליגה חדשה באירופה, עם 12 קבוצות קבועות ועוד ארבע שיעפילו בכל שנה.
סילבר הוא עו"ד במקצועו. בררן במילים וברגשות. כשהוא מדבר בצורה נרגשת על ספקולציות, צריך להבין את זה ככה: זה קורה. כבר יש דיבורים עם ספונסרים, עם רשתות שידור. צריך לסגור עוד עניינים חוזיים. זה לא גמור, אבל זה הולך לקרות.
4 צפייה בגלריה
" נרגש באופן יוצא דופן". סילבר באקור ארנה בפריז
(צילום: REUTERS/Sarah Meyssonnier/File Photo)
זה לא הולך לקרות בלי עימותים משפטיים. היורוליג תיאבק על מה שכבר קיים. פוליטיקאים ועסקני ספורט ינסו למנוע ליגה אקסלוסיבית ויטענו כי מדובר בפורמט שיהרוס את הכדורסל האירופי. למעשה, מדובר בעוד דו־קרב טרנס־אטלנטי: האירופיים ממאנים לבצע חידושים ומנסים לשמור על מודל יותר סוציאליסטי. האמריקאים מריחים הזדמנות עסקית. הם רוצים מודל קפיטליסטי.
שתי הערים שבהן התארחו משחקי NBA, לונדון וברלין, מייצגות שתי קבוצות שסילבר טען שהוא חושב שיתאימו לליגה החדשה. הוא הבהיר שמדובר בארגונים שמנוהלים למופת, והזכיר בעיקר את תוכניות הנוער שלהן. זה נותן רמז לכוונות של סילבר לגבי הליגה המתכוננת. לונדון וברלין הן אולי קבוצות מאורגנות להפליא, אבל מהדרג השלישי או הרביעי של אירופה. אם סילבר היה מחפש אטרקטיביות הוא היה מציין קבוצות מיוון, טורקיה או ספרד.
המודל שלו אחר: הוא ייתן לליגה החדשה את הלוגו שלו, יפרוץ לשוק עם מאות מיליוני רוכשים פוטנציאליים, ויחזיק ליגה שתהווה שפשוף בדרך לליגה האמיתית. לא פלא שבכל פעם שהוא משבח את הקבוצות האירופיות הוא טורח לציין את מחלקות הנוער שלהן. עולות? יורדות? כאן זו לא מחלקת הרווחה.
בעזרת הסיפור
החזון של סילבר הוא למעשה התגשמות החלום של הקומישנר לשעבר דייויד שטרן להפוך את הכדורסל למוצר גלובלי. שני הצדדים כבר טועמים מהגלובליזציה הזו: יותר מ־70 אירופיים, אחד מכל שישה שחקנים, מעטרים היום את הסגלים של קבוצות ה־NBA, ומצד שני הכדורסל, גם בעזרת שליחיו האירופיים, הצליח לעלות ולבסס את מעמדו כספורט השני הכי פופולרי באירופה אחרי הכדורגל. פוטבול ובייסבול הן אולי ליגות יותר פופולריות בארה"ב, אבל הן נחשבות לספורט אמריקאי, אין להן אייקונים עולמיים כמו מייקל ג'ורדן, לברון ג'יימס או נבחרת החלומות, ואין להן שגרירים כמו ניקולה יוקיץ' ולוקה דונצ'יץ'.
פרנץ ומוריץ ואגנר, ששיחקו השבוע במדי אורלנדו מג'יק נגד ממפיס ב"אובר" ארנה בבירת ברלין, הם דוגמה מצוינת לכך: ילדים באו לראות אותם השבוע לא רק משחקים כדורסל ברמה הכי גבוהה עם כוכבים בינלאומיים, אלא גם קיבלו סיפור. שני ילדים שגדלו במחלקות הנוער של אלבה ברלין, הוליכו את גרמניה לאליפות אירופה ואליפות העולם ומרוויחים מיליונים ב־NBA. סיפורים מוכרים מרצ'נדייז. וחלומות.
התכנון של סילבר הוא שהליגה תיפתח ב־2027/28. לשם כך הוא ניצל את שהותו ביבשת גם לשיחות עם ראשי קבוצות כדורגל בברצלונה, מדריד, פריז ומנצ'סטר. "אני לא מתכוון לנגוס בפופולריות של הכדורגל, אלא לזכות מהשפע והאהדה הדתית אל הענף ביבשת", אמר הקומישינר. ובמילים אחרות: חלק מהקבוצות שישתתפו בליגה העתידית לא קיימות עדיין, אלא קבוצות שמועדוני כדורגל מפורסמים יקימו.
בין הנוכחים בכנסים שאירחה הליגה בלונדון וברלין היו החשודים המיידים: אמזון פריים, נייקי, ונציגי קרן העושר הסעודית. אבל מי שבלטו שם היו השגרירים של הליגה באירופה, כוכבי העבר טוני פארקר ופאו גאסול. שניהם מסוגלים להביא קבוצות מהמדינה שלהם לליגה החדשה: הדעה הרווחת היא שמחיר הפתיחה למכירה הפומבית יהיה מיליארד דולר, תקציב הקינוחים של קרנות העושר מהמפרץ.
תכירו: תחרות
היורוליג בינתיים משדרת שהכל זה "ביזנס", אבל זו רעידת אדמה. היורוליג קיימת כמודל מצליח כבר 26 שנה, ויש לה הבנה ומסורת ארוכת שנים לגבי השוק האירופי. אלא שמדובר במודל דומה (ל־13 מ־20 הקבוצות ביורוליג יש מקום קבוע בליגה), רק בלי התג והתמיכה השיווקית של ה־NBA. לכך צריך להוסיף את העובדה שריאל מדריד ופנרבחצ'ה, שניים מהמועדונים החשובים ביותר ביורוליג, טרם חתמו על הארכת חוזה לעשר שנים, וגם וילרבאן של פארקר מתכוונת לחתום עם הליגה החדשה. וכך, היורוליג הולכת להיפגש סוף־סוף עם אחת מאבני היסוד של הספורט: תחרות.
