יאיר קטן: שלום
ציפי שמילוביץ: שלום שלום.
יאיר קטן: שלום שלום שלום.
ציפי שמילוביץ:אני תמיד אנצח בזה, אז בוא נדלג לסוף.
יאיר קטן: אוף, רציתי לצאת הבוגר. את כרגע מטיילת ברחובות ניו־יורק, אני צופה בשקיעה עם קשישים בחוף בראשל"צ, אין זמן טוב יותר לנתח את "ההחלטה האחרונה" של לברון ג'יימס – לנסות לקחת אליפות עם פילדלפיה בחוזה לשנתיים. מוכנה?
ציפי שמילוביץ: מוכנה.
יאיר קטן: לברון קיבל את ההחלטה הנכונה? אני לא משוכנע לגמרי. גולדן סטייט גמורה אז לא היה טעם שיצטרף לסטף קרי, במיאמי אולי יאניס אנדטוקומבו הוא יותר סופרסטאר ממה שלברון היה יכול להכיל, אבל הוא לפחות יכול היה לחזור יפה לקליבלנד עם צ'אנס מסוים לאליפות.
ציפי שמילוביץ:הוא קיבל החלטה נכונה עבור סוחר אליפויות, לא עבור אחד הספורטאים הגדולים בהיסטוריה. אם המוטיבציה שלך היא לקושש עוד אליפות עם ארבעה אולסטארים, זה כמובן לגיטימי לגמרי, אבל מאוד־מאוד מאכזב. בגולדן סטייט לפחות היה מקסים לראות אותו עם סטף, וחזרה לקליבלנד הייתה ההחלטה הטובה היחידה לסגירת קריירה כזו. עכשיו מה? אופציה חמישית בקבוצה מלאת כוכבים?
לברון ואמביד
(צילום: AP Photo/Matt Slocum)
בין 23 ל־CR7
יאיר קטן: ברור שרק אליפות ניצבת לו מול העיניים. הרי 8 מיליון לשנתיים זה סכום שיוצא לו מהנחיריים כשהוא מתעטש. אפילו ואסיליה מיציץ' חושב שהוא פראייר. אני רק מנסה להבין למה אנחנו מרגישים מאוכזבים ממנו, ואיתנו עוד המונים. הרי הצעד לגיטימי על פניו.
ציפי שמילוביץ:אני מסכימה שאם מביטים באופן אובייקטיבי על הקריירה של לברון, אין סיבה להתאכזב. הוא תמיד העמיד את מקומו שלו בהיסטוריה לפני הכל, ולכן גם קיבל את ההחלטה הזו. לברון הוא האיש שהפך את ה־NBA לליגה של השחקנים ולא של הבעלים, וזה חלק טוב מאוד במורשת שלו. הייתה לי הרבה מאוד סימפטיה לאדם שנולד באזור מיקוד שהבטיח לו כלא או יותר גרוע, צמח לאגדה הזו ועבר כל רף ששמו לו. אבל הקוף הזה על הגב היה צריך לרדת מזמן ולא להמשיך להשפיע על כל החלטה שלו. הוא אמר בהודעה שלו שהוא כבר היה בטוח שהוא פורש, וזה כנראה מה שהוא היה צריך לעשות. כי אם אתה לא הולך לסיים בבית, אז מה הטעם בכל זה בגיל 41.
יאיר קטן: פתאום אני מקבל, גם בגלל הגיל, וייב של כריסטיאנו רונאלדו.
עכשיו הם חברים. לברון קולע מול פילי
(צילום: AP Photo/Chris Szagola)
ציפי שמילוביץ: אני לא מזלזלת בקושי של שחקנים כל כך נדירים לפרוש. אבל במקרה של לברון, יש לו כל כך הרבה דברים אחרים בחיים וספק אם מישהו אי פעם יעבור אותו, אז למה להוסיף עוד קבוצה לרשימה?
יאיר קטן: לפחות בניגוד לרונאלדו, הוא לא עול. כריסטיאנו פיזית פגע בנבחרת פורטוגל במונדיאל עם הצורך לחפש אותו בכהתקפה. ייאמר לזכותו של לברון, הוא כן מודע למגבלות שונות ומשונות של שחקן בגילו.
ציפי שמילוביץ: נצטרך לראות אם הוא באמת מודע להן. היו כמה שבועות בעונה שעברה שזה באמת נראה כך, ולכן הלייקרס נראו כמו קונטנדרים אמיתיים, אבל הפציעות שוב הרסו להם הכל. נחכה כדי להבין אם הוא מוכן לסיים משחקים עם שמונה נקודות ושלושה אסיסטים. לפי מה שראינו עד עכשיו, אין שום סיבה להאמין שכן.
יאיר קטן: אופציה חמישית את אומרת. החמישייה של פילי היא באמת הדבר האמיתי?
לברון ואדג'קום
(צילום: AP Photo/Chris Szagola)
ציפי שמילוביץ: על פניו בטח, כל הארבעה האחרים הם שחקני ענק בעמדות שונות ולפחות לשניים, ג'ואל אמביד וג'יילן בראון, יש הרבה מאוד סיבות למוטיבציה. כל זה לא לא מבטיח שאמביד לא ייפצע שוב או שבראון יוכל להתחלק בכדור עם טייריס מקסי ו־וי־ג'יי אדג'קום.
יאיר קטן: אמביד רצה לענות לך שזה לא נכון שהוא נפצע כל הזמן ואז נפצע בזמן ההקלדה. זו שאלה של זמן. כשיהיה כשיר, ברגעים המעטים האלה, ההשוואה צריכה להיות לניקס של השנה, לפחות בראייה קצרת טווח. ג'יילן ברנסון בשיאו ומיקל ברידג'ס פה ושם עדיין מתעלים על מקסי ואדג'קום שלא עבר בחיים לחץ כזה. או־ג'י אנונובי היה ענק באליפות, אבל בראון נתן עונת אולסטאר ועכשיו הוא טעון אחרי מה שבוסטון עשתה לו. אמביד וקארל־אנתוני טאונס סנטרים עם איכויות נדירות ושונות זו מזו, וכשאמביד כשיר הוא עדיף. אבל לניקס יש את ג'וש הארט, וזה האמא והסבתא החורגת של האקס־פקטור, כי הוא הולך מכות ומקלל וקולע ושומר. זה לא רק שלברון הוא לא כזה, אלא שלפילי אין את המאדרפאקר הזה.
ציפי שמילוביץ: אי־אפשר להעריך איך הניקס ייראו אחרי אליפות כל כך ענקית, אבל בטוח שהאליפות שלהם הרעידה את כל הליגה. גמרנו על לבנות לאט ולטווח ארוך, אין יותר שושלות, הולכים על אליפות כאן ועכשיו. בכל מקרה, בראון הוא כן כזה לדעתי, וגם מקסי. אני לא חושבת שקשיחות תהיה הבעיה שלהם.
גם הוא יהיה שם. ג'יילן בראון
(Brad Penner/Reuters)
רק זה חסר לו
יאיר קטן: השליליות מעט אופפת אותנו. עלה פה עניין המגבלות, אבל אני רואה שחקן שרק לפני כמה חודשים לקח את הלייקרס כמעט לבד לניצחון בסדרה על יוסטון צעירה ומוכשרת. הוא מנהל משחק יותר טוב מבעבר, ומסוגל לתפוס משחקי קליעה גדולים, ברמה הכי גבוהה.
ציפי שמילוביץ: אני לא חושבת שיש ויכוח על היכולות שלו גם בגיל הזה, ברור שהוא יכול להיות מה שחסר להם, אבל אנחנו לא יודעים אם הוא מסוגל להיות מספר 5 בחמישייה. בכל מקרה הדיון הוא לא על האם לברון שחקן חסר תקדים ועדיין טופ 20 בליגה, אלא על הדרך שבה הוא בוחר לסיים את הקריירה. "תרבות הטבעות" הרגה את כל הרומנטיקה, וזה למרות שהכוכבים הכי גדולים הם אלה שמתלוננים על התרבות הזו הכי הרבה.
יאיר קטן: מייקל ג'ורדן עשה לדור הזה נזק פסיכולוגי חמור. לא רק שכולם רודפים אחרי התארים, אלא שההתנהלות שלו השאירה לכולם פומו רציני של "מה היה קורה אם הוא היה ממשיך בשיאו". לברון ודומיו לא מסוגלים להרפות מתוך פחד שהם יפספסו עוד משהו שאפשר היה להשיג.
ציפי שמילוביץ: זה נכון. הטעות היא לחשוב מראש שמישהו מהם באמת מתמודד עם ג'ורדן. הם לא. אף אחד לא. אבל אגיד לך זאת: סטף ייזכר בחיבה גדולה הרבה יותר מלברון. זו כמו הסיבה שכולם כל כך אהבו את "האודיסאה", כי זה סרט קולנוע אמיתי בלי מסכים ירוקים ופעלולים. העולם ציני אבל אוהדים לא, הם רוצים את הרומנטיקה, ולכן גם האליפות המיתולוגית באמת האחת של לברון הייתה עם קליבלנד, ותמיד תיזכר כרגע שבו כל הפנטזיות סביבו התגשמו. גם אליפות חמישית לא תשנה את זה.
יאיר קטן: אני כל הזמן מרגיש את הצורך לגונן עליו. לברון עשה בחירות בהתאם לחזון שלו כספורטאי וגם כמותג. לקח אליפות בכל קבוצה ששיחק בה, גם אם בקדנציה שנייה. למה האליפות ההיא מיתולוגית יותר? בגלל שזה הבית שלו? הוא העמיס שם סופרסטארים כמו בכל מקום. אנחנו רוצים גיבור פלקט, קפוא ובלי קמטים. הוא קצת זבל לפעמים, והוא רודף תארים, אבל אני מפרגן לו ומסיר את אכזבתי רשמית מההחלטה.
ציפי שמילוביץ: היה לו סופרסטאר אחד - אחד - באליפות בקליבלנד. אני לא מחפשת גיבור פלקט, ג'ורדן לא היה גיבור פלקט, את קובי בראיינט, נאשם באונס, לא סבלתי. לברון החליט שזו הדרך שלו ואני מכבדת אותה ומאוכזבת ממנה. כאמור, זה לא צריך להטריד אותו.
יאיר קטן: אוקיי, אז אליפות לא תשדרג את המעמד של לברון, אבל יש משהו שיכול לקרות בפילדלפיה שיפגע בו? המקרה הגרוע ביותר: התפרקות גלאקטיקוס קלאסית, אמביד פורש באמצע העונה, עוד כוכב נפצע, לברון עושה לניק נרס דייויד בלאט. ידברו על זה כאקורד סיום צורם, אבל זה לא יהיה נזק קטסטרופלי עבורו.
ציפי שמילוביץ: המורשת נעולה, לטוב ולרע. השאלה היחידה היא איך הוא ייזכר על ידי אוהדים שהם לא "אוהדי לברון ג'יימס" שהולכים איתו לכל קבוצה. אם ייקח אליפות נשמע שהוא יותר גדול מג'ורדן, אבל הוא לא. מצד שני, לברון תמיד עשה מה שרצה - הוא גבר שחור חופשי, יש לזה משמעות עמוקה עבורו - ושיהיה לו לבריאות.
