דריימונד גרין שייך לשורה ארוכה של שחקנים בעמדה מספר 4 (פאוור פורוורד) שהתפקיד שלהם הוא להיות עוגן הגנתי, הבריון שאוכף את הסדר, זה שמוכן לעשות את כל העבודות האפורות כדי שהכוכבים ינצצו. קורט רמביס היה כזה בלייקרס, הוראס גראנט ודניס רודמן בשיקגו, יודוניס האסלם במיאמי, צ'ארלס אוקלי בניקס, אוטיס ת'ורפ ביוסטון.
אבל גרין הוא מספר 4 קצת שונה. הוא גאון בלמלא את החלק שהקבוצה שלו צריכה, והוא גאון התקפה. אני מתקשה להיזכר בשחקן טוב יותר בהיסטוריה בארבע על שלוש, שזה בדיוק מה שגרין היה צריך לנהל מהרגע שנוצרה השמירה הכפולה על סטף קרי. צריך אישיות ספורטיבית מאוד מיוחדת כדי לערבב את שתי התכונות הללו: גם להיות עם אינטליגנציית כדורסל כל כך גבוהה וגם להסתפק במועט. ראשיד וואלאס היה שחקן דומה, אבל היה לו הרבה יותר אגו מאשר גרין.
אבל גרין הצליח לחיות עם זה, זה הפך אותו לחבר נהדר לקבוצה, קרי אומר עליו שממנו הקבוצה שואבת את כל האנרגיה שלה בהתקפה ובהגנה. אבל זה הפך אותו גם לעול: גולדן סטייט הפסידה לפחות אליפות אחת ישירות בגללו (ההרחקה נגד קליבלנד בסדרת הגמר). הוא עירבב בין בריונות לגאונות, אבל הוא היה מקבל את הג'ננה מכל גילוי של אי־שלמות. גרין היה ונשאר פרפקציוניסט של הכדורסל הנכון, והוא היה משתגע ממה שהוא תפס כחוסר נאמנות לארגון, זלזול בו, או שחקנים שהעדיפו את האגו שלהם על פני טובת הקבוצה. זה מסביר את התקריות שלו עם קווין דוראנט או ג'ורדן פול, חבריו לגולדן סטייט.
גרין חזר השבוע מהרחקה בת שבועיים לאחר שתי תקריות אלימות שלו, הפעם נגד יריבים. לא ברור מה כללה ההגליה שלו מחוץ לליגה, חוץ מזה שהוא היה בייעוץ וימשיך בטיפול גם לאחר שיחזור לפרקט. גרין גם סיפר שרק הקומישנר אדם סילבר מנע ממנו לפרוש מכדורסל אחרי שהשחקן טען בפניו כי "הכל הוא כבר יותר מדי עבורי".
מה שאולי מרמז שהבעיה הפעם חמורה הרבה יותר: זאת לא רק תדירות האלימות, אלא שההצלחה הספורטיבית של גולדן סטייט עזרה פעמים רבות לכסות על האופי הבעייתי שלו. גולדן סטייט היא אימפריה בהתפרקות. גרין הוא כבר לא מה שהיה. נראה שההתפרקות המנטלית האלימה שלו היא רק ענין של זמן. השאלה היא אם הוא לא מסוכן לקבוצה שלו, לליגה, ליריב, לעצמו?
אמן, טהרן, אלים
סטף קרי היה הפנים והמוציא לפועל של שושלת גולדן סטייט, אבל גרין היה אבן הפינה שלה. הוא יכול היה להוריד כדור מהלוח, להוביל מתפרצת מחוף לחוף, ואז לרדת להגנה ולשמור על הכוכב של היריב, בין אם זה היה הפוינט גארד או הסנטר. הרב־גוניות של גרין, היכולת שלו לשחק ולשמור על מגוון של עמדות, הפכו את משחק התנועה, המסירות והחללים של גולדן סטייט לאפשרי. קרי היה המנוע, גרין היה השמן למנוע. הוא תמיד ממלא בצניעות את טבלאות הסטטיסטיקה שלו, אבל את רוב הדברים החשובים שהוא עושה לא מודדים בסטטיסטיקה.
גרין הוא סוג של אמן. הוא משחק מהלב. הכדורסל הוא היצירה שלו. הוא לוקח ללב זיופים. הכדורסל משמח ומייסר אותו. זה לא משהו שהוא עושה בשביל הכיף, וגם לא כדי לנצח. הוא טהרן. כתמים מרגיזים אותו. ג'ורדן פול, שנה אחרי חוזה ענק, מלא באגו בקבוצה שכל קיומה תלוי בביטול האגו, לא פסח על החלטה אחת לא טובה על הפרקט. גרין הדביק לו אגרוף לפרצוף. מה עשתה גולדן סטייט שנה לאחר התקרית המכוערת? נתנה את פול לוושינגטון, הגוואנטנמו ביי של ה־NBA, והעניקה לגרין חוזה של 100 מיליון דולר לארבע שנים. הוא שילם קנס ולא הושעה. מה בדיוק גרין אמור להבין מהתגובה הזו?
גולדן סטייט תמיד בחרה בצד של גרין. היא נתנה לו לחצות קווים, וקיבלה את חציית הקווים כחלק מהתרבות של המועדון. חלק שהם היו יכולים לחיות בלעדיו, אבל שבלעדיו אין ארבע אליפויות ואין שושלת. במקום לטפל בבעיה של טמפרמנט שמכה ורב עם חבריו לקבוצה, מאגרף וחונק יריבים, גולדן סטייט בחרה להישאר עם גרין השחקן הלוחם, חסר האגו, הדבק של האליפויות. גרין הוא מפלצת פסיכולוגית, כלפי עצמו וכלפי היריב. האם האליפויות וההישגים היו שווים את חוסר השליטה על האלימות שלו כלפי חברים? האם זה משהו שיכול להיפסק מחוץ לפרקט? האם יש לו סוויץ' שעליו הוא יכול ללחוץ ולפתור בעיות ועימותים בצורה אחרת כשהוא נמצא בקניות? כשהוא מתווכח עם אשתו?
19 הרחקות, ים קנסות
גרין הורחק מהמשחק כבר שלוש פעמים השנה. התקרית שבה חנק את רודי גובר ממינסוטה, ללא שום סיבה נראית לעין, גררה הרחקה של חמישה משחקים. התקרית שבה היכה את נורקיץ' גררה את ההרחקה הנוכחית שרק הסתיימה. בכל משחק הרחקה גרין מפסיד יותר מ־150 אלף דולר, נזק כספי משמעותי שמוכיח שוב שלבחור יש בעיה שאין לו שום שליטה עליה. זאת הפעם השישית שגרין מקבל עונש השעיה לאחר תקריות אלימות על המגרש והפעם ה־19 שהוא מורחק ממשחק (כולל מול סקרמנטו בסדרת פלייאוף מכריעה בשנה שעברה לאחר שדרך על סאבוניס).
אולי, אחרי הכל, אדם סילבר לא עשה לגרין טובה כששיכנע אותו להישאר בתוך אקו סיסטם שמוציא ממנו תגובות כאלו. זה אולי עושה לליגה טוב: גרין על המגרש יסחט מסטף קרי עוד שנתיים בשלהי הקריירה שלו, אבל לא נראה שזה עושה משהו טוב לדריימונד גרין האדם.
אפשר להגיד שני דברים בביטחון על גרין: אין שושלת של גולדן סטייט בלעדיו. הם ניצחו עם דוראנט, לפניו ואחריו, והם לקחו אליפות אחרי שכולם כבר קברו אותם. גרין הוא תת ההכרה ההגנתית שלהם והוא השחקן היחיד בסגל שיש לו קשר טלפתי לקרי. אם יש עוד תקווה קטנה לשושלת הזו, אם סטיב קר יוכל לסחוט עוד קצת מקרי וקליי תומפסון, זה יהיה רק עם גרין בסביבה. השאלה היא כמה זה יעלה, ובעיקר כמה גרין יצטרך לשלם. הוא כבר אמר שזה יותר מדי בשבילו. אולי צריך להקשיב לו. גרין מסתובב כבר שנים על הקו המטושטש שבין גאונות לצד האפל של האדם. זה טיול שאף פעם לא נגמר בטוב.
