שבוע יעבור בין הפעם האחרונה שאוקלהומה סיטי שיחקה לבין פתיחת גמר המערב מול סן־אנטוניו הלילה (בין שני לשלישי, 03.30). בפלייאוף שבו מספר מכובד של סדרות הלכו למשחק 7, הת'אנדר החליטו לשמור על קיימות ולא לבזבז אנרגיה. 0:4 על פיניקס בהפרש ממוצע של 17.2 נקודות, 0:4 על הלייקרס בהפרש ממוצע של 16.5 נקודות.
אמנם הייתה התרגשות מיוחדת לפני הפלייאוף בגלל ההרגשה שישנן לא מעט קבוצות שיכולות לרוץ עד הסוף, אבל אז דנבר נחנקה בסיבוב הראשון, לוקה דונצ'יץ' הפצוע ראה מהצד את הלייקרס מתפרקים, בוסטון איבדה את הראש מול ג'ואל אמביד ומשהו במומנטום של הפלייאוף התחיל לקרטע. אפילו היכולת המלהיבה שהניקס הציגו עד לגמר המזרח לא משכנעת באמת שהם יכולים לקחת אליפות.
2 צפייה בגלריה
שיי גילג'ס-אלכסנדר נגד סטפון קאסל וסן אנטוניו
(צילום: Getty Images via AFP/LOGAN RIELY)
במקביל, שיי גילג'ס־אלכסנדר זכה בפעם השנייה ברציפות בתואר ה־MVP של העונה. הוא הוביל את הליגה במדד פלוס־מינוס, במשחקים של 20 נקודות ומעלה ובנקודות בקלאץ', ואפילו לא התחיל להיכנס למצב פלייאוף אמיתי – בחצי גמר המערב מול הלייקרס הוא היה שקט יחסית (24.5 נקודות), פשוט כי לא היה צריך יותר מזה. במשחק הצמוד היחיד הוא קלע 35 כדי להבטיח שזה ייגמר מהר. בגיל 27 הוא אפילו עדיין לא בשיאו כשחקן.
ומה עוד? מספר 2 של שיי, ג'יילן וויליאמס, החמיץ את רוב העונה בגלל פציעות והופיע רק פעמיים בפלייאוף הנוכחי, וכנראה יהיה כשיר לגמר המערב. והרכז אייג'יי מיצ'ל עשה לאחרונה שדרוג, והספסל סופר־עמוק, וזה לא נראה כמו רעיון מדהים לעלות לשחק נגד האלופה, שהיא הקבוצה השלישית אחרי שיקגו של מייקל ג'ורדן (1995־97) וגולדן סטייט הגדולה שעשתה זאת פעמיים בעשור שעבר, לנצח ביותר מ־80 אחוז ממשחקיה בתקופה של שנתיים. הכל מצביע על תואר נוסף, חוץ מכוכבית אחת.
גמר המערב הוא מול סן־אנטוניו.
נסיקה צרפתית
זה לא "הגמר האמיתי" כפי שאוהבים להגיד הקלישאיסטים, כי גמר הפלייאוף מביא אנרגיות ודינמיקות שונות בהתמודדות עם המזרח, אבל אפשר לומר שמדובר ביריבה החזקה ביותר שנותרה בתמונה.
הספרס הקדימו את לוח הזמנים של הנסיקה בזכות העובדה שוויקטור וומבניאמה הוא שחקן של פעם בחיים, ושאר הבחירות הגבוהות בדראפט של השנתיים האחרונות היו מדויקות. סטפון קאסל הוא גניבה במקום הרביעי של 2024, שם אטלנטה בחרה במקום הראשון את הפלופ זאקרי ריזאשה, והשנה הצטרפו דילן הארפר וקרטר בראיינט שהכניסו ממדים איכותיים לסגל. קלדון ג'ונסון הוא השחקן השישי של השנה, דיארון פוקס מכונת נקודות, ג'וליאן שמפייני לא מחטיא משלוש והריסון בארנס לקח אליפות עם גולדן סטייט לפני 11 שנה. הספרס יהיו אלה שיעצרו את השליטה של הת'אנדר מתישהו.
אבל הדבר המעניין הוא שלא מדובר סתם במץ'־אפ נפלא מבחינה מקצועית. רגשות שהחלו להתעורר בקרב הקהל כבר בעונה שעברה בנוגע לסגנון המשחק שלה, לצד צמד הסוויפים האכזרי, הובילו למיתוג של אוקלהומה סיטי כרשעים של ה־NBA. ואין מישהו שקל יותר להציב ממול מאשר קבוצה צעירה ומלהיבה, עם ענק נדיר שעושה דברים שלא נראו מעולם ומצטיין באישיות ואינטליגנציה שמושכות אליו אהבה.
נשק קטלני
"כך הת'אנדר הפכו לנבלים החדשים של הליגה?" ניתחו ב־ESPN, והסבירו: "כדי להשיג יתרון הכרחי במסע להדחת השליטה מהכתר, היריבים מדגישים את מה שהם מאמינים שהוא יתרון לא הוגן ומנסים להשפיע על הפיקוח עליו". בתקופת השיא של גולדן סטייט, מדובר היה בטענה לחסימות לא חוקיות בזמן שקלעי השלשות נעו לנקודה פנויה; הפעם זה נוגע לסחיטת העבירות של שיי, שיוצר מגע עם השומר כדי לסחוט שריקה, ולהגנה אגרסיבית מדי שחוצה את הגבול ללא תגובה מהשופטים.
אוהדים, פרשנים ושחקנים מתלוננים, אבל דריימונד גרין מהווריורס, שהיה חלק מקבוצה כזו שכולם רודפים אחריה, סיכם: "הכל נכון, אבל אם אתה לא מצליח לנצח אותם, סתום את הפה".
יש הרבה אמת בחלק מהטענות, חייבים להודות, אבל שיי ואוקלהומה הם הרבה יותר מזה. הג'אמפ שלו מחצי מרחק, נשק שרוב הכוכבים שכחו שבכלל קיים, הוא הרסני. הוא מסוגל להיכנס לרצף כזה ולהשחיל זריקה אחרי זריקה, גם בלי הצורך ללכת חזק על השומר ולנסות להגיע לקו. לת'אנדר יש גם מגוון של קלעים ואפילו גאון ענק משלהם: צ'ט הולמגרן הוא רק 2.16 מ' לעומת ה־2.24 של וומבי, וגם שברירי ופציע יותר, ואף אחד לא קרוב באמת לצרפתי, אבל גם הוא מחזיק בסט יכולות נדיר ביחס לגודלו שהוא פשוט לא מראה מספיק בגלל שאינו מוקד ההתקפה של הקבוצה.
סן־אנטוניו חיסלה את הפרפרים בבטן מול פורטלנד, והציגה את האופי בסדרה הקשה מול מינסוטה. זה אפילו לא קרוב למה שמחכה לה עכשיו. אבל זה נכון לשני הצדדים.
