בימים שבהם הלגיונרים הישראלים שיצאו לשחק כדורגל בחו"ל עוד היו נדירים יחסית, והמקצוענות האירופית הייתה עבורם כמו לנחות על נפטון, אחד הדברים שגרמו להם להתפעל היה איכות המתקנים, במיוחד אלו שהוקדשו לאימונים והיו מפוארים יותר מה"אצטדיונים" בארץ. דשא מוקפד, מיטב הטכנולוגיה, והרגשה של מגרש ראשי לכל דבר ועניין. את מה שהבינו מזמן בכדורגל מתחילים ליישם במקצוענות אמריקאית רק בשנים האחרונות ב־NBA: ההצלחה מתחילה במתחם אימונים פרטי ומפונפן, ששולח את השחקנים לקרב בתנאים הטובים ביותר.
לא שבעבר האימונים נערכו בחצר של המאמן עם סל מוברג לקיר, אבל מרוץ החימוש הנוכחי יוצר מתקנים מרהיבים, דמיוניים. למשל, כשאורלנדו פתחה את שלה לפני שנתיים וחצי, ב"ספורטס ביזנס ג'ורנל" תיארו את המקום כ"שילוב של מעבדה ונווה מדבר". יש בהם שפים שמגישים אוכל בריא ועד אמבטיות קרח, מתקנים המדמים משחק בתנאי גובה, וציוד רפואי ברמה של בתי חולים מובילים.
על פי האת'לטיק, בעשור האחרון 20 מתוך 30 קבוצות הליגה פתחו מתקני אימון חדשים, כל אחד יותר מטורף מהאחר. ההתקדמות כל כך מהירה, שהמתחם של אורלנדו שנפתח ב־2010 הוגדר כמיושן כבר ב־2019.
ובניגוד לאולמות הענק שמממנים האזרחים והעיריות, ברוב המקרים המועדונים עצמם הם אלו שמשקיעים את מלוא הכסף – בין 70 ל־90 מיליון דולר בממוצע. במקרה של שארלוט, העיר הייתה נחושה לשמור על ההורנטס ולא לאבד אותם שוב כפי שקרה בעבר, כך שהיא תשלם על המתחם החדש שסוכם עליו, בעסקת חבילה עם שיפוץ האולם. הכל כדי להשאיר קבוצת NBA בשארלוט, גרועה ככל שתהיה.
מתחם עצום עשוי עץ
בליגה סופר־תחרותית, עם יותר מועמדות לאליפות מתמיד, לא מדובר בתכשיט נוצץ אלא באמונה שמדובר בצעד הכרחי בבניית הקבוצה, מהלך שיכול לתת יתרון על היריבות. חלקן מתרחקות מעט ממרכז העיר, אחרות – כמו הקליפרס ששילבו את המתחם באולם הספקטקולרי החדש שנפתח השנה – העדיפו להישאר קרובות. פיל קאלן, המנהל המקצועי של סן־אנטוניו ואחראי החדשנות במועדון, אמר בעבר: "אם החוזה שאפשר להציע לשחקן מסוים שווה בגודלו בין כל הקבוצות, וכך גם דקות המשחק, מה יהיה ההיבט המכריע שיגרום לו לבחור בנו? רצינו שיהיה לנו את היתרון הגדול ביותר".
התוצאה היא "דה רוק", המתקן שומט הלסת שהספרס חנכו לפני כשנתיים. האדריכלית קאת'י ברג יצאה עם הקבוצה למסע משחקים כדי להבין את הצרכים, ותיכננה את מתחם העץ הגדול ביותר בטקסס, שנותן אור ותחושה של יציאה לטבע. "השחקנים חיים במעגל בלתי־נגמר של נסיעות", הסבירה ברג, "ובלי לצאת לאוויר הפתוח, ההתאוששות שלהם נפגעת. המטרה הייתה ליצור מקום שחושב על האדם, ושם דגש על מנוחה לא פחות מאשר על האימונים עצמם".
הוא מחולק לארבעה אזורים – אזור האימונים הידידותי לסביבה, עם מספר מגרשים בגודל מלא, חדרי הלבשה ומעבדת קליעה שעוסקת בשיפור הטכניקה; אזור ההתאוששות, הכולל בין השאר מתקני ציפה וסאונות באווירה של ספא; האזור החברתי, עם חדרי אוכל, בתי קפה ופינות ישיבה; ואזור המשרדים וחדרי הישיבות. זה הסטנדרט החדש של ה־NBA.
"אין יותר תירוצים"
באוקטובר האחרון הניחה קליבלנד את אבן הפינה למיזם שלה. המנהל המקצועי קובי אלטמן הצהיר: "אנחנו עומדים במקום שבו יוקם מתחם האימונים הטוב בעולם", ואכן ההנחה היא כי יהיה מדובר במשהו חריג: 19.5 אלף מטרים רבועים, שחלק ניכר מהם יכלול את מרפאת הספורט העירונית, שתהיה פתוחה גם לקהל הרחב ותעזור לאסוף מידע שיסייע בהכנה פיזית למשחקים. גם לקאבס תהיה מעבדת קליעה, אבל כזו שמתעלה על כל השאר, עם רצפת זכוכית שקופה, מערכת סאונד מתקדמת ומסכי לד עצומים שיקיפו את כולה, בניסיון לייצר חוויית משחק אמיתית שתעזור לשחקן לסגל לעצמו הרגלים נכונים בתוך אווירה מציאותית ולא בתנאי אימון בלבד.
מו ואגנר מאורלנדו אמר לאת'לטיק שבסופו של דבר השחקנים משתפרים בזכות ההשקעה: "כשיש לך תנאים כאלה, אין לך יותר תירוצים. אין סיבה טובה לא לבוא ולהשקיע מדי יום". אבל לא צריך רק לעבוד קשה. בשורה התחתונה, כל הטירוף הזה סובב רעיון שחוזר על עצמו בכל המועדונים: הרצון להציב את השחקן במרכז, לא רק עם שכר גבוה יותר, אלא גם דרך מחשבה עמוקה על הצרכים שלו והשפצורים הקטנים שיגרמו לו להרגיש טוב. וכן, זה בטח לא מזיק לבעלי הקבוצות שיכולים להראות למי יש (מתחם אימונים) גדול יותר.
פורסם לראשונה: 01:30, 10.03.25
