חוויית הצפייה בדני אבדיה אתמול לפנות בוקר הייתה שונה מאשר בחודשים הראשונים של העונה. אחרי כל מהלך גדול – ובעצם, אפילו מסירה או ריבאונד – המבט נשאר מודאג לעוד כמה שניות כדי לוודא שהוא לא תופס שוב את הגב. הביטחון שהוא הציג עמד בניגוד מוחלט לחרדתיות הישראלית הרגילה.
ההופעה המצוינת של אבדיה ב־111:131 הביתי של פורטלנד על אינדיאנה (18 נקודות, 8 אסיסטים, 5 ריבאונדים ו־3 חסימות) הגיעה אחרי שישה משחקים רצופים בחוץ – ובעקבות תקופה קשה שבה החמיץ 16 מ־24 משחקים של הבלייזרס. במשחק נוסף הוא החזיק פחות מדקה, כך שהוא לא "נחשב" (מיד נסביר). כלומר – 17 משחקים שפיספס. שחקן יכול להיבחר לאחת מחמישיות העונה או לזכות בפרס אישי רק אם הוא משתתף (20 דקות מינימום) בלפחות 65 מ־82 המשחקים. המשמעות היא שאם ייעדר רק פעם אחת נוספת העונה, הישראלי לא יוכל לקבל, למשל, את הכבוד שבתואר השחקן המשתפר של ה־NBA.
2 צפייה בגלריה
אם יפספס עוד משחק אחד, לא יוכל לזכות בתואר השחקן המשתפר של העונה. דני אבדיה
(צילום: AP Photo/Jenny Kane)
עד כמה שהאפשרות הזו לא נעימה – ואף סבירה – אין טעם להתעכב עליה יותר מדי. 17 הוא גם מספר המשחקים שנותר לבלייזרס, ואבדיה לא צריך לחשוב על פרסים. המוקד הוא לנצל את הזמן שלו במגרש כדי להציב את פורטלנד בעמדה הטובה ביותר לקראת הפלייאין, כשחלום הפלייאוף ריאלי לחלוטין.
קשה לומר בוודאות אם קיים קשר בין המקרים, אבל בתחילת ינואר מכונית שעברה באור אדום פגעה בזו של אבדיה. הוא יצא ללא פגע, למרבה המזל, רק שימים ספורים לאחר מכן הגיע המשחק מול הניקס, שלקראת סיומו אבדיה אחז בחלק התחתון של גבו אחרי שקפץ לכדור חוזר. הוא לא הצליח אפילו להתכופף, והאבחנה הייתה מתיחה החזקה. יש אוהדים שמאמינים שתחילת הפגיעה הייתה באותה תאונה.
ד"ר אוהד סגל, מומחה לכירורגיה אורתופדית ומייסד המרכז לשיקום ספורטאים, משוכנע: "אני בטוח שיש קשר בין הדברים. הפציעות בתאונות כאלה הרבה יותר מסוכנות ממה שחושבים, קרעים קטנים שלוקח זמן עד שהם מחלימים".
"לנהל" את הפציעה
בכל מקרה, שם התחילו חודשיים שמחים ומסובכים מאוד עבור דני. שמחים – בזכות ההופעה ההיסטורית באולסטאר, שגם בה נראה מעט מוגבל. מסובכים – כי זה לא עבר. מאז האולסטאר הוא השלים שני משחקים בלבד, ועוד אותה דקה מינוס מול פיניקס. בקבוצה המשיכו בגישה של מנוחה, עיסויים וזהירות, אך הפציעה לא נעלמה. מדי ערב הוא היה מופיע בדוח הכשירות לקראת המשחק כ"בספק", ואז יושב על הספסל בלבוש אזרחי אחרי עוד החלטה מאוחרת לא לסכן אותו. על הנייר, מתיחה חזקה לא נשמעת חמורה, אבל היא הציקה.
ד"ר סגל מסביר: "כנראה שלאורך כל התקופה הזו דני לא נח מספיק, לא באמת השתקם. אני תמיד אומר שאי־אפשר לרמות ביולוגיה – בסוף צריכים זמן מסוים כדי לאפשר לרקמה להחלים. ראינו כבר מה קורה לשחקנים שחוזרים מוקדם מדי, כמו טייריס הליברטון שסבל ממתיחה בשריר התאומים, עלה לשחק בגמר הפלייאוף וקרע את האכילס. אבל שחקנים מקצוענים נמצאים תחת לחץ, ופורטלנד צריכה שחקן כמוהו על המגרש, כנראה שהוא אמר שהוא יכול לשחק או שבקבוצה מיהרו איתו".
עכשיו המטרה, כמו שמגדירים ב־NBA, היא "ניהול הפציעה". אבדיה נמצא תחת מגבלה, ואת התרומה היפה מול אינדיאנה עשה ב־25 דקות בלבד, שמונה פחות מהממוצע העונתי שלו בכל פעם שירד לספסל הוא ישב על כרית אורתופדית מוגבהת, ורופאת הקבוצה ביררה מה מצבו ומה מצב התנועה והכאבים. הוא עצמו היה אבדיה הקלאסי – פעם אחרי פעם הוא השלים מהלכים מהירים וחדים של סל ועבירה, ונראה רעב מאוד לכדורסל. ד"ר סגל: "אבדיה עלול להרגיש את המקום במשך תקופה ארוכה, תלוי בדרגת המתיחה. זה לא אירוע מעכב קריירה".
המקום בפלייאין הובטח די בוודאות, כך שלפורטלנד תהיה הזדמנות לשחק על כניסה לפלייאוף. אבל ההבדל בין מקום 10 ל־8 גדול. לא מעשית – כי נכון לאתמול פורטלנד (34:31) הייתה במרחק שני ניצחונות מגולדן סטייט (8) ואחד מהקליפרס (9). הכוונה היא מקצועית. המקום השמיני מאפשר הפסד במשחק הפלייאין הראשון, ואז אירוח של משחק ההזדמנות האחרונה. 9 ו־10 זקוקים לשני ניצחונות רצופים. פורטלנד, הקבוצה במקום השני בליגה במספר המשחקים ששחקניה החמיצו בגלל פציעות, מתחילה להחלים בישורת האחרונה, בעוד גולדן סטייט בקריסה והקליפרס נשענים אך ורק על קוואי לנארד. פיניש חזק, בתקווה כזה שיוביל אבדיה, יכול להפוך את העונה להצלחה מסחררת.
