קארים עבדול־ג'באר משחרר את זריקת ה"סקייהוק" המפורסמת שלו. הפסל, המתנשא לגובה של קרוב לחמישה מטרים, מציג את כוכב הלייקרס בתנועה אלגנטית ומדויקת, כשהכדור מורם מעל ראשו, הרחק מהישג ידם של המגינים; מייקל ג'ורדן במדי שיקגו בולס מרחף באוויר, הכדור בכף ידו, רגע לפני שהוא מגיע לסל. שאקיל אוניל, במדי הלייקרס, אחרי הטבעה עוצמתית, שתי ידיו אוחזות בטבעת ורגליו באוויר. וקובי בראיינט ובתו ג'יאנה יושבים יחד על ספסל, מחובקים ומחייכים.
מג'רי ווסט עד פט ריילי
את הרגעים הבלתי נשכחים האלה, בספורט ובחיים, הנציחו בברונזה בני הזוג ג'ולי רוטבלאט־עמרני ועמרי עמרני, שכבר שנים יוצרים את דמויותיהם של כמה מגדולי הספורטאים בארה"ב. לצידם פועל בסטודיו רוטבלאט־עמרני באילינוי צוות נוסף של כ־20 פסלים, בני 22 עד 85, המתמחים ביצירות ענק מברונזה, מגרניט ומזכוכית.
הלייקרס אימצו אותם כבר מזמן כפסלי הבית. בכל פעם שבעלי הקבוצה רוצים להעניק למישהו את הכבוד הראוי לו, הם מרימים טלפון לבני הזוג ומזמינים יצירה חדשה. אפשר לומר שיש רשימת המתנה של ספורטאים ומאמנים שייעלבו מאוד אם לא יזכו להנצחה. בינתיים קיבלו אותה, בנוסף על המוזכרים למעלה, גם ג'רי ווסט, אלג'ין ביילור, צ'יק הרן ופט ריילי. בקרוב יצטרף לרשימה פיל ג'קסון, שהוביל את הלייקרס ושיקגו בולס ל־11 אליפויות - יותר מכל מאמן אחר בתולדות ה־NBA.
עמרי נולד וגדל בקיבוץ אשדות יעקב במשפחת אמנים: אביו, יליד תימן, פיסל בעץ, צייר ולימד שם אמנות, ואמו, ילידת רוסיה, הייתה מעצבת בגדים שיצרה את לבושן של הקיבוצניקיות בהשראת מגזיני אופנה. בשנות ה־50 וה־60 הקיבוץ קבע במידה רבה את תפקידו של כל חבר. עמרני, כמו שאר בני המשק, ביצע את המשימות שהוטלו עליו, ופיסול לא נכלל ביניהן. לאחר שירותו הצבאי חזר הביתה, עבד בענפים השונים ובהמשך ריכז את פעילות תנועת הצופים באזור חיפה. רק בגיל 31 קיבל אישור לנסוע לפייטרסנטה שבאיטליה כדי ללמוד את המקצוע. שם, בשנת 1985, הכיר גם את מי שתהפוך לאשתו, ג'ולי.
שיפוצים ואמנות
העיירה שבה למדו ידועה במסורת המקומית של עבודה בשיש. בראשית המאה ה־16 התגורר בה מיכלאנג'לו, מגדולי אמני הרנסנס. בני הזוג בילו שם כמה חודשים בלימודים ובהכשרה, ובמהלכם פיתחו הערכה עמוקה למשמעת העבודה ולמקצועיות של כמה מגדולי הפסלים האיטלקים.
אלא שהרומן שפרח בין אבני השיש של העיר נקטע כשהלימודים הסתיימו וכל אחד שב למדינתו. לאחר תקופת פרידה קצרה החליטה ג'ולי לטוס לארץ והתיישבה איתו בקיבוץ, שם נולד בנם איתמר. באותן שנים הוקצו לאמנים שלושה ימים בשבוע לעיסוק ביצירה, ושלושה נוספים הוקדשו לעבודה במשק. הסידור הזה לא התאים לשניים, שרצו להתרכז באמנות בלבד.
עמרי וג'ולי
(צילום: עמרי וג'ולי- MAGGIE Rife)
ב־1989 הם ארזו מזוודות, לקחו את בנם בן השנתיים וטסו לשיקגו, שם התגוררו הוריה של ג'ולי. בשנים הראשונות בעיר עמרני עבד כשיפוצניק וגם לימד אמנות בשביל הפרנסה. ב־1992 פתחו השניים את הסטודיו לאמנויות רוטבלאט־עמרני, מרכז ללימוד ולעבודה בדומה לבתי המלאכה שבהם עבדו באירופה.
אחת ההזמנות הראשונות שקיבלו משיקגו בולס הייתה להנציח את ג'ורדן. הפסל הענק, המתנשא יחד עם בסיסו לגובה של כחמישה מטרים, ניצב כיום באטריום של יונייטד סנטר בשיקגו והפך לאחת האטרקציות התיירותיות בעיר.
במקביל התחילו בני הזוג ללמד ולהכשיר אמנים נוספים, שמשתתפים בעבודות השונות. בין היצירות המפורסמות שיצאו משם אפשר למנות את דמויותיהם של הזמר ג'וני קאש, השחקן ג'קי צ'אן, הכדורגלן הבריטי בקהאם וג'יימס לובל, מפקד אפולו 13.
הפסל של שאקיל אוניל
(צילום: עמרי וג'ולי- MAGGIE Rife)
"יש לנו 10־20 פרויקטים בשנה ואנו לא מסוגלים לבצע את כל הפרויקטים האלו בעצמנו", סיפר עמרני ל"ידיעות אחרונות" ו־ynet. "לכן, אחת המשימות שלנו היא להכשיר אמנים אחרים ולהפוך אותם לפסלים מיומנים. חלקם הופכים כמעט למפורסמים יותר מאיתנו".
גם בנם איתמר, 39, משתתף בעבודת הפיסול ומנהל כיום את הסטודיו. הוא בעל תואר שני באדריכלות מאוניברסיטה בלונדון, וגדל בסדנה של הוריו מגיל אפס. "הוא מאוד הושפע ממה שראה ואיך שגידלנו אותו", אומרת ג'ולי. "כשהיה בן חמש, עבדנו על הפסל של מייקל ג'ורדן ולקחנו מטפלת שתשמור עליו בסטודיו. הוא היה מאוד סקרן כשראה אותנו מפסלים ועזר לנו עם הנעליים של מייקל. הוא חי ונושם את זה מאז ועד היום".
עבודה אינטנסיבית ומשותפת לאורך שנים עלולה להוליד חיכוכים בין בני זוג. אצלם, השותפות המקצועית דווקא קירבה ביניהם. "אנחנו גם לא תמיד עובדים ביחד על אותם פסלים ולפעמים אנו מחלקים בינינו את העבודה", מסביר עמרני. "ג'ולי הייתה אחראית על הקיר של הקינגס ביחד עם איתמר, אני הייתי אחראי על ההיבטים ההנדסיים וההתקנה. זו הייתה עבודה די מורכבת".
כל פרויקט חדש מתחיל באיסוף תמונות שמתעדות רגעים מפורסמים בחיי הדמות. אחרי שנבחר תצלום ומתקבל אישור קבוצת הספורט, ניגשים לפיסול עצמו, שעשוי להימשך כשנה. ואז יוצאת היצירה למסע משלה, במשאית שבה נוהג עמרני, מאילינוי ללוס־אנג'לס או לכל יעד אחר שבו תוצב.
עד היום כל הפסלים הגיעו ליעדם בשלום, אבל לעמרי לא חסרים סיפורים מהדרך. "פעם כמעט החלקתי עם הרכב על קרח שחור. מצאתי את עצמי עם המשאית בצד הנגדי של הכביש, אך למזלנו לא קרה כלום. למדנו להתמודד עם כל מצב. יש לנו צוותים מעולים שעוזרים לנו - אם זו חברת ההובלה, רתכים או אנשי גרניט. כך שאם אנחנו צריכים לבצע תיקונים, אנחנו יכולים לעשות אותם במקום", הוא מספר.
"שאקיל אוניל לא האמין שנצליח לפסל אותו מטביע סל. הוא אמר לג'ימי קימל: 'זה יהיה בלתי אפשרי', וכשחשפנו בפניו את הפסל הוא היה מופתע לטובה. אנחנו מקפידים להיפגש עם כל הספורטאים שאנו מפסלים".
תולדות הספורט
ג'ולי יצרה גם את פסליהן של הכדורסלניות סו בירד ואייז'ה ווילסון. הראשון נחשף בסיאטל באוגוסט 2025, והשני בקמפוס אוניברסיטת דרום קרוליינה ב־2021. "אייז'ה הייתה נרגשת מאוד", אומר עמרני. "היא סיפרה שסבתה לא יכלה אפילו להסתובב בקמפוס של האוניברסיטה כי אסור היה לשחורים להיכנס לשם, והנה היום, הדמות שלה מונצחת שם בקמפוס".
ההספק של השניים מרשים: כ־300 פסלים ומונומנטים שהוצבו בחמש יבשות. מבחינתם, אלה לא רק יצירות אמנות אלא גם תיעוד היסטורי, ובכך הם גאים במיוחד.
עמרני: "אנחנו מניחים שכאשר קבוצות הספורט כבר לא יהיו שם, הפסלים יעברו למוזיאונים והם יהוו עדות למה שהייתה החברה האנושית בזמננו וליצירות האמנותיות של התקופה".
