עשרה חודשים, 298 ימים ליתר דיוק, חיכה ג'ייסון טייטום לרגע הזה, והלילה (בין שישי לשבת) הוא סוף-סוף הגיע. כוכב בוסטון סלטיקס, שבחודש מאי האחרון נאלץ לרדת מהפרקט על כיסא גלגלים בסיום משחק מספר 4 בסדרת הפלייאוף נגד הניקס לאחר שקרע את גיד האכילס פתח בחמישייה של הסלטיקס וסיפק הופעה נהדרת בדרך לניצחון 100:120 על דאלאס. בסיום, הוא התקשה להסתיר את התרגשותו.
"חיכיתי לרגע הזה הרבה זמן", הודה טייטום, שסיים עם דאבל-דאבל של 15 נקודות ו-12 ריבאונדים, לצד 7 אסיסטים וחטיפה. "חלמתי על זה בימים ובלילות. עברו 42 וחצי שבועות מאז המשחק האחרון שלי, אז הרגשתי שאני קצת לא בקצב, וניסיתי להדביק את הפער. ככל שהמשחק התקדם הרגשתי טוב יותר".
זה לא התחיל בצורה חלקה עבור טייטום. ההתרגשות, וגם קצת החלודה לאור הזמן הרב שלא שיחק, ניכרו עליו. הנקודות הראשונות שלו הגיעו ממש לקראת הירידה להפסקת המחצית, כשהטביע דקה ו-16 שניות לבאזר לקול תרועות הקהל ב-TD גארדן, והחל מאותו רגע חזר להזכיר את אותה מכונת התקפה שהיה לפני הפציעה.
"אני עדיין צריך לעבור דרך ארוכה, אבל זה היה צעד ממש טוב", הוסיף טייטום. "אני מרגיש אסיר תודה. עצם העובדה שהייתי שם על הפרקט, זה היה הניצחון הגדול שלי".
על הדברים שעבר מאז אותה פציעה: "אני לא חושב שאף ספורטאי באמת חושב שהוא ייפצע, לפחות אני לא חשבתי שזה יקרה לי. זה אף פעם לא עבר לי בראש. הרגשתי שעשיתי הכול נכון, ששמרתי על הגוף שלי היטב. כשזה קרה, זה ממש ריסק אותי וגרם לי לחשב מסלול מחדש. הייתה לי תמונה בראש לגבי איך תיראה הקריירה שלי, ואז בלילה אחד פתאום הכול השתנה".
3 צפייה בגלריה
היה חלוד בהתחלה, אבל בהמשך הזכיר את המכונה שהיה לפני הפציעה
(צילום: Maddie Meyer / AFP)
מאמן בוסטון, ג'ו מאזולה, התגאה אבל לא היה מופתע מכך שטייטום חזר לשחק כבר העונה, אחרי שחזו שהוא יוכל לחזור רק לקראת 2026/27: "הגישה שלו, גם כשהוא הלך לניתוח וגם לאחר מכן במשך כל תהליך השיקום, לא רק מבחינה פיזית, אלא גם מבחינה מנטאלית- זה גרם לי לדעת שהוא יעשה כל מה שצריך כדי לעשות את זה".
ג'יילן בראון שמח גם הוא בשביל חברו: "זו הייתה אווירה נהדרת. ברור שהיה נהדר לקבל את ג'יי.טי בחזרה. אני מעריך את זה שהוא היה מוכן לעלות על הפרקט כבר עכשיו ואפילו לסכן את עצמו במידה מסוימת כדי לחזור ולהיות חלק ממשהו גדול יותר. זו המנטליות שלו. אני מעריך את זה ואני יודע שגם הארגון מעריך את זה, כי הוא לא היה חייב לעשות את זה. אף אחד לא לחץ עליו, אבל הוא רצה להיות שם".
