בשנים 2022 ו־2023 נדמה היה שספרד חוזרת לשלוט בכדורסל האירופי. הנבחרת זכתה ביורובאסקט, ברצלונה וריאל מדריד שיחקו בפיינל־פור של היורוליג, כאשר הבלאנקוס הגיעו עד לגמר - הראשון מבין שלושה רצופים. שנה לאחר מכן, ריאל כבר הניפה את הגביע בפעם ה־11 (שיא מפעל) וב־2023/4 סיפקה את אחת העונות הסדירות הדומיננטיות מאז שינוי הפורמט, כשסיימה במקום הראשון במאזן של 23 ניצחונות לעומת 7 הפסדים. אלא שאיכשהו זה לא נגמר בזכייה במפעל, מה שהפך לכדור שלג מתגלגל.
בעונה שעברה המועדון עמד בפני שפל שבו לא היה במשך 14 שנה - סיום עונה ללא תואר. הבלאנקוס חמקו מהמוקש הזה וזכו באליפות בסופו של דבר, אך זה לא שינה את העובדה שמשהו התכרסם במעמדם. תוסיפו את המשבר של ברצלונה, שהשנה לא תהיה בפלייאוף לראשונה מזה שמונה שנים, ואת הכישלונות של הנבחרת הלאומית באליפות העולם ואליפות אירופה האחרונות, ותקבלו מגמה מטרידה עבור הכדורסל הספרדי.
המשבר בא לידי ביטוי בקיץ האחרון. אחרי שבמשך שנים שמותיהן של בארסה וריאל הוזכרו באופן קבוע כמועמדות לזכייה ביורוליג, לקראת העונה הנוכחית הן נדחקו הצידה לטובת היווניות ופנרבחצ'ה, שכבשו את טבלת ההימורים.
הבלאנקוס נדחקו הצידה
כל זה לא מעניק, כמובן, שום יתרון להפועל ת"א לקראת סדרת הפלייאוף שתתחיל מחר. ריאל מגיעה כפייבוריטית ברורה, אחרי שניצחה את האדומים פעמיים העונה, וגם לאור המאזן הביתי המטורף שלה (1:17). השבוע גם נקבע כי הבלאנקוס יוכלו לארח עם קהל, דבר שכמעט לא קרה העונה בספרד מול קבוצות ישראליות.
אם מועדון הפאר תמיד ידע להעמיד את הסגלים הכי עמוקים, שכללו שילוב בין כוכבים גדולים, שחקנים מנוסים וכישרונות על (מישהו אמר לוקה דונצ'יץ'?), בשנתיים האחרונות השמות קצת פחות נוצצים. אחת הסיבות לכך הם החובות הגדולים של המועדון. לפי מספר אתרים באירופה, ריאל סיימה את השנתיים האחרונות בגירעון של עשרות מיליוני יורו, מה שגרם לה לקצץ בהוצאות בצורה משמעותית.
בנוסף, בקיץ האחרון עבר המועדון מהפכה רחבה. סרחיו רודריגס מונה למנהל המקצועי, ואחד המהלכים הראשונים ששחקן העבר החליט עליהם היה לא להמשיך עם המאמן צ'וס מתאו, שהוביל את הקבוצה לזכייה ביורוליג לפני שלוש שנים, ובמקומו מונה סרג'יו סקאריולו, אחד המאמנים המוערכים באירופה.
למרות הצרות הכלכליות, ריאל ביצעה החתמות מרשימות על הנייר - אך פתיחת העונה הייתה נוראית. בהמשך הגיע השיפור, ובסופו של דבר ריאל סיימה את העונה הסדירה במקום השלישי, בעיקר הודות לקריסה של פנרבחצ'ה והאנמיות של פנאתינייקוס. עם זאת, הרבה מהבעיות המקצועיות נותרו.
דור הולך, דור לא בא
בגזרת הכוכבים ניתן למצוא שחקנים מזדקנים כמו פקונדו קמפאסו (35) ואדי טבארס (34), שלא נדבר על סרחיו יול בן ה־39. סקאריולו הצביע על עייפות כבעיה שמצריכה אותו לבצע חילופים רבים, מה שפוגע בשטף המשחק, ומקשה על הקבוצה לייצר מומנטום. בכלל, מרבית שחקני הרוטציה הבכירים חצו את ה־30 והצורך בבנייה מחדש מורגש היטב.
אחת הדילמות הגדולות היא השילוב בין קמפאסו לבין ההחתמה הבולטת של ריאל הקיץ, תאו מאלדון. מדובר בשני שחקנים שזקוקים לכדור ביד כדי להיות אפקטיביים, ושניהם מתקשים להשפיע ללא שליטה בקצב המשחק. כתוצאה מכך המאמן מקבל מהם דקות טובות לחוד, אך כמעט אף פעם לא כשהם משחקים יחד.
דבר נוסף הוא חוסר היציבות של הנשק ההתקפי המשמעותי ביותר, מריו הזוניה. הפורוורד הקרואטי, שהיה נהדר נגד ישראל במוקדמות המונדובאסקט, צנח בממוצעים לעומת אשתקד (מ־14.8 נקודות למשחק ל־13.2, ומ־14.3 במדד ל־11.7) ובעיקר מגלה חוסר יציבות.
ישנה גם את הסאגה סביב המעבר האפשרי ל־NBA אירופה, הפרויקט שמטלטל את הכדורסל האירופי בשנה האחרונה. ברחבי היבשת דובר לא אחת שריאל צפויה לקחת חלק בליגה החדשה, שאמורה לצאת לדרך באוקטובר 2027, דבר שאוהדי הקבוצה מאוד לא אוהבים בלשון המעטה.
מועמדת תמידית לזכייה
על אף הנסיגה בשנתיים האחרונות, בריאל ממש לא הפסיקו לחשוב כמועדון גדול, והשאיפות נותרו לזכות בכל התארים, כולל היורוליג. קמפאסו עדיין מנהל משחק ברמה גבוהה, טבארס מטיל אימה מתחת לסלים, הזוניה הוא שחקן התקפה קטלני, טריי ליילס מגוון וגם העומק בספסל עם שמות כמו מאלדון, אוסמן גארובה, גבי דק ואלברטו אבאלדה, מרשים במיוחד.
אם וכאשר החבורה של סקאריולו תצלח את הסדרה מול הפועל ת"א היא תעלה לפיינל־פור הרביעי שלה בחמש השנים האחרונות. כידוע, באירוע כזה, כשאפשר לנצח יריבה בכל יום נתון, הניסיון והמסורת משחקים תפקיד משמעותי, ומזה יש לריאל מדריד בכמויות. זה כמובן לא משנה את הבעיות המבניות שהמועדון מתמודד איתו, אבל בהחלט יכול ללמד שגם בתקופות הפחות טובות – אף פעם אסור לזלזל ביריבה הזו.
