לא מזמן דיברנו כאן על ההידרדרות של אנתוני דייויס, שלא מפסיק להיפצע במדי דאלאס שנתקעה איתו, אחרי שהביאה אותו מהלייקרס תמורת לא אחר מאשר לוקה דונצ'יץ'. הטרייד הזה מסתמן כגרוע בהיסטוריה – לא רק של ה־NBA, אלא של הספורט המקצועני, ברמה שגם גלדיאטור שנשלח לקולוסיאום בליגת הפיתוח תמורת ילד בן חמש נראה כמו רעיון טוב. אבל הקהל הרחב נוטה לשכוח את הטרייד האחר שכלל את דונצ'יץ', שהתחיל את הקריירה שלו בארה"ב. בתזמון מושלם, גם העסקה הזו הסתיימה השבוע בקול ענות חלושה, שבע שנים וחצי אחרי שהתרחשה.
בדראפט 2018 עשתה פיניקס את המהלך המתבקש לפי נתוני התקופה ובחרה בדיאנדרה אייטון ראשון, וסקרמנטו ביזבזה את הבחירה השנייה על מרווין באגלי, בשנה עמוקה בטירוף שכללה בין השאר את שיי גילג'ס־אלכסנדר במקום ה־13 (וגם את לוני ווקר, כיום בחדר הטיפולים בהיכל מנורה מבטחים, במקום ה־18 בבחירה של סן־אנטוניו). המקום השלישי כבר היה מרתק יותר: אטלנטה בחרה בסופרסטאר הצעיר לוקה דונצ'יץ', אבל השתכנעה קודם לכן להעביר אותו לדאלאס, שהייתה להוטה על הסלובני, תמורת טריי יאנג (הבחירה החמישית) ובחירת סיבוב ראשון עתידית. המסלול של שני המועדונים השתנה ברגע. בשנים הראשונות לא היה ברור ב־100 אחוז שאטלנטה החליטה רע, בטח כשיאנג לקח אותה כל הדרך לגמר המזרח בעונתו השלישית, אבל כעת אין בכך ספק.
עדיף בלעדיו
הרכז הסקורר, מוסר אסיסטים מחונן (ראשון בליגה בעונה שעברה), התברר עם הזמן כמנהיג גרוע ורעיל במידה מסוימת, שחקן צנום שלא יודע לשמור ולוקח זריקות בלי הבחנה שלא תואמות את האחוזים הבינוניים. הפרשנים מאמינים שהיה לו חלק בפיטורים של שני מאמנים ברציפות, לויד פירס ונייט מקמילן, אחרי שצבר מספיק כוח כפרצוף של הקבוצה. אבל לגמרי במקרה, ההוקס מעדו על באר מלאה בפנים חדשות, וידעו שהגיע הרגע לוותר על חוזה הענק (היה בשנתו הרביעית מתוך חמש, בהסכם בשווי 215 מיליון דולר) כדי שהצל שלו לא יעיב על ההתפתחות של יורשיו. הוא עצמו ביקש לעבור לוושינגטון, הבית החדש, קבוצה לא מאומנת ומנוהלת איום, שבה יוכל לחזור להיות המלך הבלעדי.
אטלנטה אפילו לא ביקשה הרבה בתמורה – הצלף הוותיק סי־ג'יי מקולום שיעזור לסגל הצעיר, וחברו הטוב של דני אבדיה, קורי קיספרט, בחור נהדר ואחלה קלע שלשות שמשמח לראות אותו יוצא מתהום הכדורסל של וושינגטון. עד כדי כך ההוקס עברו הלאה. הם פשוט לא צריכים את יאנג.
בדראפט 2021 הם בחרו במקום ה־20 פורוורד עם פוטנציאל חביב בשם ג'יילן ג'ונסון. בשתי עונותיו הראשונות הוא היה שחקן שולי, בשתיים הבאות הוא עשה קפיצה אדירה, והשנה הוא כבר סופרסטאר שמתחרה עם אבדיה על תואר השחקן המשתפר של השנה. כן, כנראה שאטלנטה אכלה אותה עם זאקרי ריזאשה, הבחירה הראשונה של 2024, אבל מכונת ההגנה האוסטרלית דייסון דניאלס, ניקייל אלכסנדר־ווקר היעיל (בן הדוד של שיי) ואונייקה אוקונגוו משלימים שלד איכותי, שיכול לאיים על כל יריבה אם קריסטפס פורזינגיס השברירי ישחק יותר בקביעות. זו קבוצה הרבה יותר חכמה ויעילה ללא יאנג, למרות היתרונות הגדולים שהוא בכל זאת מביא למגרש.
3 צפייה בגלריה
התברר עם הזמן כמנהיג גרוע ורעיל במידה מסוימת. יאנג
(צילום: Brian Fluharty-Imagn Images)
וושינגטון נואשת
מה שמביא אותנו לוושינגטון. הטרייד ששלח את אבדיה לפורטלנד הפך אותה לבדיחה. היא קיבלה תמורתו את מלקולם ברוגדון שמאז כבר הספיק לפרוש; והחלק המרכזי עבור הוויזארדס בעסקה, באב קרינגטון (הבחירה ה־14 ב־2024), היה אחראי למספר מטורף: ב־100 משחקיו הראשונים, וושינגטון הייתה במינוס 1,026 נקודות כשהיה על הפרקט, הנתון הגרוע ביותר זה 28 שנה ב־NBA. בינתיים, הצד השני של העסקה הוא ישראלי ששולט בפורטלנד.
מה קרה בבירה בשנה וחצי מאז שנפרדה מאבדיה? לא המון. הוויזארדס העדיפו על פניו את בילאל קוליבאלי כחלק המרכזי בבנייה מחדש, וזו הייתה טעות רצינית. הוא לא מתאים לתפקיד כזה. יש לה המון שחקנים צעירים מאוד, את קריס מידלטון המנוסה שזכה באליפות עם יאניס במילווקי, וגם את אותו מרווין באגלי שהזכרנו והתגלגל לשם. היא הייתה נואשת לסופרסטאר שיחבר הכל, ויאנג ישפר אותה מאוד. אבל כפי שאטלנטה למדה על בשרה, יש לזה גבול.
לפני כשנתיים, "האת'לטיק" ערך סקר בקרב שחקני הליגה, שהכתירו את יאנג כשחקן הכי אוברייטד ב־NBA. מאז המעמד שלו רק המשיך לקרוס. המאמנים רוצים שחקנים מגוונים יותר, בעלי אופי נוח יותר. אפילו המועדון שבו היה מלך לא נלחם עליו. בגיל 27, הוא מקבל הזדמנות לשקם את עצמו בקבוצה שבה לא תהיה לו תחרות, שרק מחכה שיתבגר וישנה את פניה. האם זה יקרה? קשה להאמין, אבל דבר אחד בטוח עולה מכל הסיפור הזה: בחיים אל תוותרו על לוקה דונצ'יץ' בטרייד.
