"רק לא לקליבלנד, אני לא רוצה להגיע לקליבלנד".
לוטרי 2021. קייד קנינגהאם, המועמד הראשי לבחירה הראשונה, חיכה במתח. בשבוע שעבר סיפר בראיון לקווין דוראנט ב"בורדרום" שזה מה שעבר לו בראש באותם רגעים – הקאבלירס היו בעלי סיכוי גבוה לזכות בבחירה, והוא ממש, אבל ממש, לא רצה לשחק שם. אופציה אחרת קרצה לו יותר. דטרויט המפורקת החלה להיבנות מחדש, והוא ידע שזה המקום להפוך לפנים של מועדון עם שורשים חזקים ולהצטרף לרשימה מפוארת של כוכבים. הפיסטונס אכן קיבלו את המקום הראשון, קנינגהאם נחת שם, ואנחנו מתקרבים לרגע שבו יהיה אפשר להשלים את המשפט הזה ב"והשאר היסטוריה".
תחשבו על זה שבעונת 2023/24 דטרויט עוד הייתה על הקרשים, אפילו מתחת להם, כשהשוותה את שיא ה־NBA עם 28 הפסדים רצופים. אתמול לפנות בוקר היא המשיכה רצף הרבה יותר איכותי, 12 ניצחונות, ומובילה את המזרח עם 2:14 (כשאותה קליבלנד שלא רצה לשמוע עליה מדורגת שלישית באזור). המזרח חביב אך לא עמוק, והפיסטונס יכולים להשלים מהפך מהיר מאוד במצבם ולטוס כבר השנה גבוה בפלייאוף. רחוק מכך? דרושים עוד ניסיון ולמידה, אבל המהירות שבה הפרויקט מתגבש פשוט מפחידה.
מן הסתם, קנינגהאם הוא נקודת הפתיחה. 27.4 נקודות, מקום שני בליגה עם 9.9 אסיסטים, רכז חזק עם חדירה מהירה לסל ששיפר עם השנים את המסירה וקבלת ההחלטות, צימצם את האיבודים ומסוגל לנפק טריפל־דאבל בכל ערב. הוא סיפר פעם בכנות שבימים הקשים לא הצליח להירדם אחרי ההפסדים המרובים, בזמן שמסביב נשמעו ביקורות על כך שאינו מנהיג ושהוא לא יכול להחזיר את דטרויט לימיה הגדולים. הן היו מוצדקות, כי משהו בו לא היה בוגר מספיק – אבל בואו, הוא היה בתחילת שנות העשרים לחייו ועם משא ציפיות אדיר. עכשיו הוא בן 24, וההבדל ניכר. ברגע שישפר את השלשות והיעילות בהתקפה (היה זקוק ל־45 זריקות באחוזים נמוכים כדי לקלוע 46 נקודות מול וושינגטון), הוא יהיה בדרג הבכיר של האולסטארים.
טרז'אן לנגדון, זוכרים?
אבל בזמן שהוא היה אבן הפינה, היו דרושים תהליכים רבים סביבו כדי להגיע לנקודה שבה הקבוצה נמצאת היום. הסגל הצעיר אסף כוכבים צעירים, בראשם הסנטר ג'יילן דורן (הפייבוריט המוקדם לתואר השחקן המשתפר של העונה), רון הולנד, אוסאר תומפסון, אייזיאה סטיוארט וג'יידן אייבי; בצד המקצועי, המאמן ג'יי־בי ביקרסטאף הגיע בשנה שעברה אחרי שהותיר חותם בקליבלנד, והתחבר טוב לשחקנים – אבל טרז'אן לנגדון הוא הסיפור.
אוח, טרז'אן לנגדון. חובבי היורוליג והצלפים הטהורים של הכדורסל קיבלו עכשיו צמרמורת נעימה בגב. קלעי המכללות האדיר מדיוק לא התבסס ב־NBA, אבל באירופה הפך לאגדה עם צסק"א מוסקבה. אחרי הפרישה הילד מאלסקה התפתח במהירות בתפקידים מקצועיים בקבוצות NBA שונות, אבל האימפקט האמיתי הגיע כאשר מונה לפני שנה וחצי לנשיא הפיסטונס לענייני כדורסל.
במועדון נטול ג'נרל־מנג'ר, לנגדון הוא זה שמתווה את הדרך, ומאז הגעתו הוא שם דגש משמעותי על יותר שלשות ויותר דיוק. העונה, למשל, דטרויט הלכה על דנקן רובינסון שעזב לראשונה בקריירה את מיאמי. לנגדון קיבל שחקן שפורח מחדש ותורם לו 44 אחוזים מעולים מחוץ לקשת. כפי שמציינים ב"ספורטס אילוסטרייטד", ריווח המגרש עם קלעים פותח את הנתיב עבור קנינגהאם, שנהנה ממרחב פעולה גדול יותר.
אבל יותר מכל אלה, ההבדל הוא בחזרה למהות של דטרויט – הבד בויז, הילדים הרעים של ה־NBA, ששלוש האליפויות והשנים הגדולות שלהם היו כאשר הקשיחות שהביאו לפרקט הייתה בשיאה. אנשי המקצוע והשחקנים הבינו שאין צורך להמציא את הפיסטונס מחדש, רק להביא התאמות לעידן הנוכחי שיתלבשו על הפילוסופיה שתמיד הייתה מזוהה איתם.
אנחנו כבר לא בעולם של שחקנים שיפוצצו את היריבים במכות בכל ערב, אלא במציאות של אגרסיביות חכמה יותר. המדד ההגנתי הוא השלישי בטיבו בליגה, היריבות קולעות במספרים ובאחוזים נמוכים, דטרויט מדורגת בשלישייה הראשונה בליגה בחטיפות, חסימות ואיבודים של הקבוצות שמולה. קנינגהאם הוא דווקא החולייה החלשה בהקשר הזה, אבל דורן ותומפסון הם שניים משחקני ההגנה הטובים בליגה והסגל יודע לחפות עליו. המאמן ביקרסטאף גם דורש שיאפשרו לשחקניו לשמור חזק יותר: "הליגה צריכה לבחון את מה שקורה בהקשר של השריקות לעבירות, הן עלו בכל ה־NBA. אנחנו עדיין מנסים להבין עד כמה פיזיים אפשר להיות".
הבעיה היחידה בקו המחשבה הזה היא שבד בויז הם כאלה שהקהל אוהב לשנוא – אבל כרגע, דווקא קל מאוד להתחבר לרוח הנעורים ולהתלהבות של דטרויט, בדרך חזרה לעילית של ה־NBA.
פורסם לראשונה: 01:30, 24.11.25
