"הוא מבין כדורסל. יום אחד הוא יהיה מאמן, והוא יהיה מאמן ממש טוב". (רד אאורבך על דון נלסון, שחקנו בבוסטון סלטיקס, בראיון ב־1974)
לדון נלסון, שמת השבוע בגיל 86, לא היתה אובססיה לניצחונות, שזה משפט קצת מוזר עבור מישהו שזכה בחמש אליפויות כשחקן וסיים את הקריירה בת 31 השנים שלו כמאמן עם מספר הניצחונות השני הכי גבוה בהיסטוריה (1,335, גרג פופוביץ' עבר אותו ב־2022). אבל נלסון היה מאהב של כדורסל. הפרקט היה עבורו מעבדת ניסויים שבה אפשר לשפר את הענף, להרחיב אותו, לשנות לו את האופק, להכניס אותו למצבי תודעה שונים.
נלסון לא התנגד לניצחונות, אבל הם לא היו התכלית. סטף קרי, שנלסון אימן עונה אחת, האחרונה של המאמן, אמר אחרי שנלסון הלך לעולמו: "הוא לא אהב רוקיז, אבל הוא היה אחת הסיבות שגולדן סטייט בחרו בי. הוא לימד אותי המון בשנה היחידה ששיחקתי אצלו, איתגר אותי והכריח אותי להיות הגרסה הכי טובה שלי על המגרש".
הוגה המהפכה האירופית
ריקי פירס היה פורוורד טוב יותר מפול פרסי במילווקי, התחנה הראשונה של נלסון כמאמן, אבל נלסון לא רצה לוותר על הדקות של פרסי, אז הוא המציא את עמדת הפוינט־פורוורד שבה הוביל את הכדור וניהל את ההתקפה. נלסון לא המציא את סקוטי פיפן וגרנט היל, אבל הוא המציא את העמדה האולטימטיבית לכישורים שלהם.
הוא רקח את ה"סמול בול". לנלסון מעולם לא היה המזל לאמן גבוה באמת מוכשר, וכדי לחפות על כך הוא העלה חמישיות קטנות ומוכשרות ששיחקו משחק מהיר עם סנטרים מאולתרים כמו דירק נוביצקי או סטיבן ג'קסון. כדורסל שהוא כולו מיס־מאצ'ים שהכריחו את היריב להתאים את עצמו לקבוצות של נלסון. המאמן לא המציא את דריימונד גרין, אבל הוא המציא את הכדורסל שעזר לגרין למצות את הגרסה הכי טובה של עצמו.
רוקח ה"סמול בול"
(צילום: רויטרס)
נלסון הגה עבור נוביצקי את הקונספט של סנטר שתוקע שלשות (רעיון שנלסון לקח למחוזות האבסורד כשדרש ממאנוט בול, 2.31 מ', לזרוק מבחוץ) ועזר לרווח את המשחק למתכונת הנוכחית שלו, אבל החיבור ביניהם סימן משהו גדול יותר, משהו ששינה את הטופוגרפיה של הליגה.
האקים אולג'ואן ופטריק יואינג היו כוכבים שנולדו מחוץ לארה"ב אבל עברו דרך הקולג'ים האמריקאיים. כוכבים גדולים מאירופה היו עוד לפני נוביצקי, אבל דטלף שרמפף, ולאדה דיבאץ וטוני קוקוץ' לא היו שחקנים שבנו סביבם קבוצה, ארווידאס סאבוניס הגיע מאוחר מדי, דראז'ן פטרוביץ' מת מוקדם מדי. נלסון, והבן שלו דוני, הימרו על הכדורסל הזר. בנו סביב נוביצקי קונספט. אחרי נוביצקי, מגיע המבול האמיתי של כדורסל אירופי ל־NBA ומשנה את הליגה.
הקבוצות של נלסון מביאות לליגה את הסובייטי הראשון בתולדותיה ואת הסיני הראשון. נלסון לא המציא את ניקולה יוקיץ', יאניס אנדטוקומבו או לוקה דונצ'יץ' (שדוני נלסון עזר להביא לדאלאס), אבל הוא המציא את המהפכה האירופית.
"תודה לא רק שבחרת בי, אלא שגם האמנת בי", כתב נוביצקי ששיתף פעולה עם סטיב נאש הקנדי בדאלאס של נלסון, "ראית דברים במשחק שלי לפני שאני בכלל ידעתי שאני יכול לעשות אותם. הקריירה שלי לא היתה מתפתחת כפי שהתפתחה בלי החופש שנתת לי לשחק את המשחק שלי".
"תודה שהאמנת בי". נוביצקי
(צילום: AP)
ביג לבובסקי בוול סטריט
נלסון היה חדשן, מקורי, חוצה גבולות, חסר פחד. נלסון היה ממציא משהו מתוך אמונה שלמה ברעיון, ומיד לאחר שיישם אותו היה עסוק בלאתגר את אותו רעיון עם רעיונות חדשים. הייתה לו אלרגיה למוסכמות. הוא הוביל קבוצות להישגים, אליפויות בתים והפתעות בפלייאוף, והוא מעולם לא בכה על מה שאין לו. אין סנטר? נלסון לקח את ה"נלי בול" ממילווקי ושם אותו בגולדן סטייט, עם מיץ' ריצ'מונד, טים הארדוויי וכריס מאלין (שכונו "RUN TMC"). שאקיל אוניל הוא טרוריסט רחבות, אבל קלע עונשין גרוע? נלסון המציא את "האק א שאק" ששלח את שאקיל לקו (נלסון עשה ניסויים בשיטה על דניס רודמן, מה שגרם לשחקן שלו, באבא וולס, לשבור שיא NBA כשביצע שש עבירות בשלוש דקות משחק). כמעט כל מה שאתם רואים בשנים האחרונות על פרקטי ה־NBA הגיע מהמעבדה של הפרופסור המשוגע דון נלסון.
כריס וובר לא יכל לסבול את העובדה שנלסון רצה שהוא יהיה סנטר ודרש שחרור. יואינג לא יכל לסבול את הכדורסל הכיפי והפאנקי של נלסון ודרש שהוא יילך הביתה אחרי 59 משחקים (אוהד של הניקס כתב: "להביא את נלסון אחרי פט ריילי, זה כמו להביא את ביג לבובסקי להחליף כריש עם חליפה של ארמאני בוול סטריט"), אבל זה העיד יותר עליהם. הם חיו את המשחק בהווה שלו, הם לא נתנו לדמיון שלהם להשתולל כמו שקרה בתוך הראש של נלסון. זו אולי המורשת הכי גדולה של נלסון על הכדורסל: הוא תמיד חי אותו בעתיד, הוא תמיד היה שם, שנייה לפני שזה קרה ושווק בהמוניות. דון נלסון, מדען הכדורסל, מת ביום ראשון.
