אחרי שיוסטון איבדה את הביתיות לגולדן סטייט כבר במשחק הפתיחה של סדרת הסיבוב הראשון, היא התחילה להרביץ. בספורטס אילוסטרייטד קראו לזה "מרחץ דמים", וב־USA טודיי: "משחק פוטבול על מגרש כדורסל". הרוקטס השוו ל־1:1, וספגו ביקורות על אגרסיביות מוגזמת, מה שהוביל את המאמן אימה יודוקה לגונן פומבית על הסגנון ולציין שזו הזהות של הקבוצה.
הסובל העיקרי היה ג'ימי באטלר, שעזב מוקדם את המשחק השני אחרי נפילה חזקה על האגן בעקבות כניסה מכוערת של אמן תומפסון. הוא לא התאושש בזמן למשחק השלישי אתמול לפנות בוקר, הראשון בסדרה שנערך בסן־פרנסיסקו, אבל גולדן סטייט אספה את עצמה עם ניצחון 93:104, עלתה ל־1:2 והוכיחה שני דברים: ראשית כל, היא לא מתרגשת מפיזיות. התלונות על הקשיחות של יוסטון לא הגיעו מהשחקנים עצמם. הם לקחו אחריות על ההפסד, ויודעים לכבד יריבה כזו ואת הגישה שלה לפלייאוף. רוצים מכות? בואו. ומעבר לכך, גם אם יוסטון בונה כוח צעיר שיוכל לדבר חזק ב־NBA בעתיד, סטף קרי הוא עדיין המאסטר.
2 צפייה בגלריה
ווינר ענק, מנהיג, צלף חריג. קרי שואו
(צילום: EZRA SHAW / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
עייפות זה לחלשים
יתרון הגודל והאתלטיות של יוסטון לא חל על קיסר השושלת של גולדן סטייט, האיש שלקח ארבע אליפויות ונשאר זריז מספיק כדי לאלתר קליעות הזויות תחת לחץ, שיאן השלשות בעונה הסדירה (4,058) ובפלייאוף (632). הוא היה מעל כולם בניצחון על ממפיס בפלייאין, ואז סימן את היריבה מטקסס: במשחק הראשון הוא קלע 31, בשני האחוזים לא הסתדרו לו, ובשלישי הוא נזכר שבאטלר לא לידו וגמר את יוסטון עם שורה סטטיסטית אדירה של 36 נקודות, 9 אסיסטים, 7 ריבאונדים ואפילו שתי חסימות. "זה מה שסופרסטארים עושים בפלייאוף", סיכם המאמן סטיב קר.
שחקן בן 37 שהחמיץ משחקים רבים בעונות האחרונות לא אמור לעבור 40 דקות בכל ערב בפלייאוף, אבל כרגע זו הדרך של הווריורס להתמודד עם האתגר – ולהזכירכם, יוסטון סיימה שנייה במערב – וקרי לא יירד מהפרקט אם צריך אותו. הוא הביא את הקבוצה למצב שבו עוד ניצחון ביתי הלילה (05.00) ייתן לה שליטה כמעט מוחלטת בסדרה. זה כבר מאני טיים, לא תואר ה־MVP מטורניר האולסטאר המגוחך שנערך בפברואר באותו אולם.
המציאות של קרי מרתקת. באופן ברור, ובטח אחרי שקיבל את זריקת המרץ בדמות באטלר שהגיע עם סיום מועד ההעברות, הוא מרגיש שגולדן סטייט עדיין שייכת לחבורת העילית הצפופה של המערב ויכולה לרוץ לתואר. הוא הכין את הגוף שלו מצוין, ועם מספיק עזרה אין סיבה שיכולת הקליעה ההיסטורית לא תוביל אותו לעוד כמה עונות טובות. מצד שני, הוא אוכל את הדייסה היוקרתית שבישל. קרי הוא הפנים של עידן השלשות ב־NBA, וכל הילדים שלמדו ממנו וחיקו אותו תוקפים אותו בגלים.
לונזו בול משיקגו הצהיר שקרי הוא השחקן המשפיע ביותר בדור הנוכחי של הליגה, והסביר: "זה בעיקר נוגע לצורת המשחק של שחקנים צעירים יותר, וצורת המשחק שרואים כיום ב־NBA. הוא והווריורס התחילו את הגל הזה".
כך זה נראה במספרים: במשחק האחרון, למשל, גולדן סטייט לקחה 45 שלשות. לשם השוואה, במשחק שבו הלייקרס זכו באליפות על חשבון בוסטון, בעונת 2009/10 שבה קרי נכנס לליגה, שתי הקבוצות יחד חיברו 36 ניסיונות בלבד מחוץ לקשת; בוסטון, האלופה המכהנת כיום, שברה העונה את שיאי הזריקות והקליעות משלוש: 48.2 ניסיונות, 17.8 מהם מדויקים. היא זורקת יותר שלשות מאשר משתי נקודות (בסך הכל 90 ניסיונות מהשדה במשחק). זה כמעט לא אותו ענף במרחק של 15 שנה.
חופשי זה לגמרי לבד
קשה להיזכר במקרה דומה בספורט העולמי: שחקן שהנחיל מורשת ששינתה את הכדורסל, והשילוב בין השרידות הארוכה יותר של ספורטאים מקצוענים כיום לבין העובדה שהיצירה שלו התפשטה במהירות אדירה מוביל לכך שהוא עצמו מספיק לחוות את זה מהיריבים. אלו דברים שקורים למאמנים, לא לכוכבים עצמם.
גם אם זה קרה לבסוף דרך הפלייאין, זו הופעת הפלייאוף הראשונה של קרי והווריורס אחרי שנתיים. העונה הקודמת עוררה ספק כבד בנוגע ליכולת של הקבוצה ההיסטורית להישאר רלוונטית, והיא באמת נאלצה להשתנות – קליי תומפסון עזב, באטלר הגיע כחיזוק מהסוג שקרי לא ראה מזמן. אבל אלו תוספות הכרחיות לבסיס שבסופו של דבר לא השתנה: ווינר ענק, מנהיג, צלף חריג. לא ברור אם יוסטון תחזור לסדרה, או אם גולדן סטייט תצליח להתמודד בהמשך מול המנצחת בין הלייקרס למינסוטה, אבל ברור לגמרי שקרי הגיע מוכן לפלייאוף הזה – גם כדי לסתום פיות: לא רק שאני לא גמור, אלא שאני עדיין יכול לעשות יותר טוב מכולם את מה שכל החקיינים מנסים.
פורסם לראשונה: 01:30, 28.04.25
